רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לחשוב שאתה אלוהים ואז ליפול": יואב רוטמן בדרך למעלה

מההיסטריה בפסטיבל ברלין לחיים עם אבא דומיננטי ביישוב קדימה, מהמעריצים שמחכים על השטיח האדום לחברה הקבועה בתלמה ילין. יואב רוטמן, כוכב הסרט "מבול", רק בן 16, מנסה לא להתבלבל

תגובות

לפני חודש הגיע יואב רוטמן בפעם הראשונה בחייו לברלין. הסיבה: הקרנת הסרט הישראלי מבול שבו הוא מככב בתפקיד הראשי. בקושי בן 16, רוטמן מצא את עצמו על השטיח האדום באחד מפסטיבלי הסרטים היוקרתיים ביותר בעולם, כשחבורה של ילדים צווחניים מבקשים ממנו חתימות. "זה היה נורא מביך", הוא מספר בחיוך מבויש, שמסתתרת בו גם הנאה מהסיטואציה שאליה נקלע. יום אחרי זה, כשרצה ללכת לבריכה במלון, הפכה המבוכה הקטנה לגדולה: "הגעתי לשם עם בגד ים ומגבת", הוא נזכר, "ופתאום ראיתי מולי שתי גרמניות עירומות. ידעתי שבאירופה זה יותר מקובל, אבל עדיין לא הייתי מוכן לזה. היה שם גם שלט בכניסה שאמר בפירוש שצריך להיכנס עם בגד ים. הצחוק עמד לי בגרון, עד שבסוף לא יכולתי ויצאתי משם. תכלס, בסוף אלה החוויות שאתה זוכר".» מבול - מועדי הקרנה» מבול - לביקורת של אורון שמיר» זהר וגנר מראיינת את גיא נתיבהמעבר בין עולם הילדות המוגן לעולם המבוגרים הגדול והמפחיד הוא חלק מאוד מרכזי בחייו של השחקן הצעיר. וכשהעולם הבוגר שלך הוא גם תעשיית הבידור, הופך האיום הזה לממשי בהרבה. אולי בגלל זה, רוטמן הוא המרואיין הראשון שפגשתי, שאת השיחה איתו נדרשתי לתאם דרך אביו. "שימי לב שהוא זוכר מתי הפגישה", מזהיר אותי רוטמן האב, "הוא בכל זאת בן 16". החששות, כך מתברר, לא היו מוצדקים. יואב דואג לתאם ולהזיז את הפגישה, ומתריע על כל שינוי באס.אם.אס מחויך. "אני יכול לפגוש אותך ב־13:15, כי ב־13:00 יש לי שיחה עם המורה, ואחר כך יש לי רכבת הביתה". הוא מגיע לאסוף אותי מהשער של תלמה ילין, שם הוא לומד כבר שנה שנייה. בשישי בצהריים עדיין מסתובבים תלמידים בין הבניינים הישנים של בית הספר היוקרתי, וקולות של להקה מנגנת בוקעים מאחד החדרים. כשאנחנו מחפשים מקום שקט לשבת בו, צועק לו אחד החברים בדרך – "היום הפרמיירה?!". "בראשון!", משיב יואב, ומנפנף לו לשלום. יחסית לעובדה שמדובר בראיון הגדול הראשון שלו, הוא נראה נינוח, מאופק ושולט בעניינים. שולט בעניינים. יואב רוטמן מחלק חתימות בפסטיבל ברלין (צילום: יח"צ)בסיטואציה הזו לא נראה שהוא זקוק לפיקוח הדוק, אבל האב, עו"ד ערן רוטמן, הוא לא סתם אב מגונן. הוא גם הסוכן, המנהל האישי והמנוע מאחורי הקריירה המרשימה של יואב. הוא המנחה, הקואצ'ר, המורה הזמני למשחק ומי שאחראי לשמור עליו ממפיקים רעים ומהתהילה המבלבלת. "זה יותר טוב מכל סוכן", מצהיר רוטמן הצעיר בביטחון, "זה היחס הכי אישי שיש. הוא גם רואה את הדברים מעבר – מעבר לכסף, מעבר לאם יהיה לי מקום לנוח, הוא מבין את התמונה הכוללת". אתה מבין מפני מה הוא שומר עליך? "אני יודע שאתה יכול לעלות ברגע, לחשוב שאתה אלוהים, ואז ליפול, להיות בדיכאון כי אף אחד לא אומר לך כלום. זה עוד לא קרה לי, אבל אבא שלי כל הזמן מזכיר לי את זה. כל הזמן מטפטף לי שצריך להתעסק באמנות שלך, ולא במה כן אומרים או לא אומרים, ולא לייחס חשיבות יותר מדי גדולה לביקורות הטובות וגם לא לרעות. אם כתבו עלי משהו טוב, אז יופי, הלאה. כי יש אנשים שמתחרפנים מזה בסוף, והוא לא רוצה שזה יקרה לי".

לא ילד כאפות באופן אירוני, התפקיד שמגלם רוטמן ב"מבול" הוא הפוך לגמרי מהמציאות המוגנת והמגוננת שהוא מתאר. סרטו של הבמאי גיא נתיב מציב במרכזו משפחה מפורקת. האב (צחי גראד) הוא טייס ריסוס שהושעה מעבודתו לאחר שנתפס מעשן גראס, והוא משקר למשפחתו לגבי פרנסתו. האם (רונית אלקבץ) היא גננת שמנהלת רומן עם אחד האבות בגן, ושמעדיפה לטפל בילדי אחרים מאשר בילדיה שלה. יוני (רוטמן), כמעט בן 13, מתכונן במרץ לדרשת הבר מצווה שלו, בסיוע רב קשוח (יעקב כהן). כבר מתחילת הסרט ברור שהוא המבוגר האחראי בבית, ולמעשה, מגדל את עצמו ודואג לתפקוד המשפחה. גם השגרה הפרובלמטית הזו נשברת, כשתומר (מיכאל מושונוב), הבן הגדול והאוטיסט, חוזר הביתה במפתיע, בשל סגירת המוסד שבו הוא מאושפז. "שנינו דואגים כל הזמן יותר מדי", מסביר רוטמן את הדמיון לדמות שהוא מגלם. "הוא יותר דואג מה יגידו, ואני כל הזמן דואג לאן הולכים מכאן, מה עושים עכשיו. שנינו גם יחסית ביישנים. מצד שני, הוא ילד כאפות ואני ממש לא, הוא מאוד מתוסכל, ואני לא מרגיש תסכול בחיים שלי". שגרת חיים לא שגרתית - הטריילר של מבול:

לקלל את צחי גראד באחת הסצנות החזקות בסרט, מוצא את עצמו יוני בחוף הים עם אחיו האוטיסט. לאחר שהאחרון כמעט טובע, מגיע האבא בריצה ונותן סטירה חזקה לבנו הצעיר שהתרשל בשמירה. "כמה ימים לפני הכנתי את עצמי לסצנה הזאת", נזכר רוטמן, "חשבתי מה ואיך לעשות. צחי הוא בחור גדול, יש לו יד גדולה, זה מפחיד, וחשבנו בהתחלה לעשות בכאילו, שהוא לא ייתן לי באמת סטירה. ניסינו וזה היה לא טוב. הבנתי שאו שעושים באמת או שלא עושים. גם גיא (הבמאי; ט"ל) אמר לי, 'אין מה לעשות, תקבל כמה סטירות. אם זה מרגיש לך נכון, תיפול'. בפעם הראשונה נפלתי וזה היה 'משוחק' מדי, לא הצלחתי להביא את זה. הלכתי הצדה והתחלתי לקלל את צחי בשקט, 'בן זונה, בן זונה, בן זונה'. חזרתי לסט, צילמנו, וזו הסצנה שנכנסה. אני שמח שקיבלתי את הכאפה הזאת".רוטמן המשיך להיעזר בתרגיל הקללות. לקראת סוף הסרט, יושב יוני בביתו של הרב ומנסה בפעם המיליון לזכור את דרשת הבר מצווה שלו, המוקדשת, איך לא, לפרשת נוח. הרב המתוסכל מתלמידו הסורר דופק על השולחן בחוזקה ומשחרר מיוני בכי וכעס. "אני זוכר שאמרתי לגיא, 'בסצנה הזו אתה תקבל משהו טוב'. אחרי זה הייתי צריך לעמוד בהבטחה שלי. בפעם הראשונה זה לא הצליח, בפעם השנייה לא הצליח. הלכתי לצד ושוב קיללתי את יעקב כהן, 'בן זונה, בן זונה, בן זונה'. זאת אחת הסצנות היחידות בסרט שאני לא מרגיש ששיחקתי, פשוט הייתי יוני. לא היה יואב בסצנה הזאת. בשביל הרגעים הקטנים האלה אני רוצה להיות שחקן, כשאתה נמצא שם לגמרי". אתה עצמך עלית לתורה?"כן, עליתי לתורה, אני אפילו זוכר את הדרשה. אבל אני לא כל כך מחובר לדת. כמו כולם, חוגג פסח וראש השנה, אבל לא מעבר".

האח הגדול כבר שנתיים שרוטמן מתעורר כל יום ברבע לשש בבוקר בביתו שבקדימה ולוקח רכבת לגבעתיים. "אני עושה את מה שאני אוהב", הוא מסביר את מוסר העבודה הגבוה שלו. "אני צריך לעבוד מאוד קשה כדי להיות טוב במה שאני עושה ולהצליח בו, גם אם זה אומר לקום בשש בבוקר כשכל החברים שלי קמים בשבע וחצי. זה מה שאני אוהב לעשות, ואם אני רוצה להגיע להיות משהו, להגשים את החלום שלי, זה מה שחייבים לעשות". אבל המחויבות המקצועית לא משאירה הרבה זמן למשחקים מסביב. רוטמן מודה שחוץ מללמוד ולעבוד הוא לא מספיק הרבה, וגם את רשימת החברים הארוכה שלו בפייסבוק ("כמה מאות") הוא מתחזק בקושי. בזמן המועט שבכל זאת נותר הוא אוהב לראות סרטים, ועם חברי המגמה שלו ביקר לאחרונה בהצגות "גטו" ו"מעגל הגיר הקווקזי" בקאמרי. "אני רוצה לראות 'וויצק'", הוא אומר, "אמרו לי שאיתי טיראן ממש טוב שם".אתה לומד באחד מבתי הספר התחרותיים בארץ. החברים מפרגנים?"מאוד מפרגנים, כל הזמן. בכלל, כולם אומרים שיש פה תחרות מגעילה וזה ממש לא נכון. ברור שבכל מקום שיש אנשים שחולמים להשיג אותו דבר יש קצת תחרות, אבל זה לא בקטע רע. גם אומרים שיש פה סמים וזה ממש לא נכון". מה יקרה כשתצטרך להתגייס?"לא חשבתי על זה, אבל אני רוצה להתגייס. בארץ, כדי להתקבל כחלק מהחברה, לא משנה אם אתה שחקן או מדען, אתה חייב לעשות צבא. אתה חי פה, זאת המחויבות שלך. אחרי שהייתי בברלין אני מבין את זה יותר טוב. כשעליתי על המטוס בחזרה לארץ הרגשתי שוב כאילו אני במקום של אבא שלי". לצד אלקבץ, גראד וכהן, רוטמן משחק סצנות רבות בסרט מול מיכאל מושונוב, המגלם, כאמור, את אחיו האוטיסט. כשהוא מדבר על מושנוב, נדלקות לרוטמן העיניים, "אני מעריץ את הבן אדם הזה", הוא אומר בחיוך, "ממש מצאתי אח גדול. נשארנו בקשר גם אחרי הצילומים".איך התכוננת לסצנות איתו? "רציתי להגיע למצב שאני מגיב לדמות של מיכאל בלי לחשוב עליה, בלי לשחק את זה. מיכאל הלך הרבה זמן למוסד של אוטיסטים וחיקה מישהו מסוים מאל"ף עד תי"ו. אחר כך הלכנו, הוא, גיא ואני, למוסד ברעננה. זה היה די מלחיץ, פתאום איזה אחד בגיל שלי קפץ על גיא, חיבק אותו וכמעט שבר לו את הצלעות. זה שונה מהחיים שלך, אתה לא רואה את זה ביומיום וזה מה שיפה דווקא"."מצאתי אח גדול". יואב רוטמן עם מיכאל מושונוב ב"מבול" (צילום: עמית ברלוביץ')אחרי יום כזה, איך חוזרים להיות בן 16 רגיל? "ב'לאהוב את אנה', לי ולאבא שלי היו הרבה שיחות על מי זה יעקב (שם הילד; ט"ל). מצד אחד, כשאתה נכנס מאוד חזק לדמות זה טוב, מצד שני, אחרי זה אתה נדפק. כאן ידעתי יותר לאן אני הולך, ואני מנסה לשלב את זה עם החיים האמיתיים, כמו אנשים שהולכים לעבודה וחוזרים הביתה. ביום הצילום האחרון הייתי על סף דמעות. למרות ששמחתי שזה נגמר, גם נורא התבאסתי". במהלך הצילומים, שבהם גילם ילד במשפחה מתפרקת, גם משפחתו שלו עברה שינויים - הוריו התגרשו. רוטמן מסרב להשיב על שאלות בנושא. "הלאה", הוא מסמן בידו כמעודד אותי לדפדף לשאלות אחרות. רוטמן, עדיין לא איבגי, מושונוב, או רונית אלקבץ, אבל כבר מבין שיש סט התנהגויות של טאלנט שכדאי לאמץ. הראשונה, ואולי החשובה שבהן, היא להיזהר במה שאומרים לעיתונאים. "זו שאלה מתבקשת", אני מנסה להסביר לו את חוקי המקצוע, אבל הוא בשלו. "זו לא בעיה שלי", הוא משיב בביטחון, "נתתי מספיק".

*#