רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל הסרטים חיפה 2011: ביצועים מאכזבים בתחרות הישראלית

עם כל הרצון הטוב, ההיצע בתחרות הישראלית בפסטיבל חיפה מאכזב: רק על "ההתחלפות" של ערן קולירין ניתן לומר כי מדובר בסרט שלם, ובשאר המקרים מדובר או באכזבות חלקיות או בכשלונות צורמים במיוחד

תגובות

על פניו זה נראה מבטיח. תשעה סרטים ישראלים התקבלו לתחרות העלילתית של פסטיבל הסרטים חיפה 2011 ויחד ייצגו קשת רחבה של עשייה: במאים בעלי שם וסרטי ביכורים, קולנוע ניסיוני, קומדיות, דרמות, סרטים פוליטיים ועצמאיים. ככל שעברו הימים וסרטי התחרות הלכו ונחשפו לקהל, הקרנה אחרי הקרנה, התפשטה אכזבה גדולה ותמונה עגומה למדי של הקולנוע המקומי באה לידי ביטוי. תסריטים בעעיתיים ועשייה קולנועית תמוהה למדי – עמוסת כוונות טובות ככל שתהיה – היא שאפיינה, לצערנו, את התחרות הישראלית. בלתי אפשרי היה למצוא סרט אחד שהביא לתמימות דעים חיובית בקרב קהל הצופים ונדמה היה שההתלהבות והחגיגיות שהקדימה כל הקרנה התפוגגה עד סיומה.

פסטיבל הסרטים חיפה 2011 - כל הפרטים

מי חשב שאסי דיין גמר את הסוס?"דרייב" הוא משיאי פסטיבל חיפה עד כהסיכום הסופ"ש הראשון בפסטיבלמה לראות בפסטיבל הסרטים חיפה 2011?כך נפתחו 10 ימי קולנוע: סיכום ערב הפתיחה

ביום שבת הוקרן סרטו המדובר של ערן קולירין, ההתחלפות. היה זה יומו השלישי של הפסטיבל וכפי שהתברר בדיעבד, גם שיאה של התחרות הישראלית. "ההתחלפות" הוא הסרט השלם ביותר מבין תשעת הסרטים, וגם אם אכזב חלק מהקהל, אי אפשר היה לטעון שלא מדובר בקולנוע מרשים של במאי מוכשר המתעקש להביא לקהלו עולם קולנועי שונה מזה המוכר לו בדרך כלל.

מלבד סרטו של קולירין, בלט בעיקר "אף פעם לא מאוחר מדי", סרט הביכורים של עדו פלוק, בהפקתו של גל גרינשפן. ההישג המרכזי של פלוק הוא הדרך בה הצליח למצוא את הדרך הקולנועית להעביר את חווית המצוקה והמציאות הייחודית של דמותו הראשית. הרצל (בגילומו של נוני גפן) נדמה שמרגיש בנוח רק כאשר הוא בגפו במרחבים ולא בחברת אנשים. כיוצא מזה, הסרט משופע בצילומים רחבי ידיים מזמינים ומרהיבים של הנוף הארצישראלי מצפון ועד דרום, אך כאשר אנחנו באים במגע עם בני אדם, הם מצולמים בפריימים כולאים, חשוכים, מרוחקים וקטועים.יש לסרט הזה מזל שנוני גפן נמצא בו. "אף פעם לא מאוחר מדי"

האכזבה מ"אף פעם לא מאוחר מדי", אותה הוא חולק עם עוד 99 אחוזים מהסרטים הישראלים, היא התסריט. הכוח הסיפורי המניע את הסרט הוא יחסיו (או אי-יחסיו) של הרצל עם אביו שנפטר. המניע הדרמטי הזה לא זוכה   לטיפול ברמה הגבוהה ששמורה לשאר האלמנטים הקולנועיים בסרט. לקראת הסוף, כאשר הסרט מזניח את האופי המיוחד והאנטי-נרטיבי ששלט עד כה ושם לפתע דגש על המניעים הפסיכולוגיים, זה לא מספק ולכן השיא הרגשי לא נחווה כפי שהיה אמור. בנוסף לכך, המשרה שהרצל לוקח על עצמו - תליית כרזות פרסומת לשיחות היכרות - שולחת אותנו אל סרט יחסי-האב-בן הטוב ביותר שנעשה אי פעם: "גנבי האופניים", בו יוצאים אב ובנו לתליית כרזות קולנוע באיטליה שאחרי מלחמת העולם השנייה. צריך להיזהר מיצירת רפרנסים לסרטים בסדר הגודל הזה שמא יבליטו את בעייתיות הסרט הנוכחי.

לרווחתו של פלוק התסריטאי יש לו את פלוק הבמאי, את הצלם איתי מרום (שתהיה זו פדיחה גדולה מאוד אם לא יהיה חלק מחמשת הצלמים שיועמדו לפרסי אופיר בשנה הבאה), את העורך אסף לפיד ואת נוני גפן, שהכריזמה הגדולה שבאה לידי ביטוי על המסך והעיניים העצובות שלו, מטשטשות במעט את החולשה הזו ומשאירה הרגשה של יופי גדול בסיום הסרט.

עוד סרט בעל פרופיל גבוה שזכה לתגובות מעורבות במיוחד הוא "תנאת'ור (התפוררות)" של תאופיק אבו-ואיל, שמונה שנים תמימות מאז סרטו הראשון והמופלא. כאמור, אני מצאתי את הסרט מאכזב מאוד לא משנה כמה ניסיתי לשים מאחורי את "עטאש-צמאון". "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" ו"אנחנו לא לבד", שהוזכרו כמוהו בכתבת סיכום המחצית של התחרות העלילתית, נשכחו מהר מהלב ומהראש ואולי עדיף שכך.רגע, אתם ברצינות? "עד סוף הקיץ"

על הפן הפוליטי של הקולנוע הישראלי היו אמורים שני סרטים: "לא רואים עלייך" שנשאר בגדר תרגיל עלילתי לא מוצלח ו"עדות", סרט אקספרימנטלי המורכב משחקנים ישראלים המביאים בגוף ראשון עדויות של ערבים וחיילים בראי הכיבוש.השאלה המרכזית היא מדוע הביא הבמאי שלומי אלקבץ שחקנים ישראלים להצגת העדויות. אולי זוהי בחירה שנעשתה כדי להוסיף איזשהו אפיל סקסי שיהפוך את הגלולה למרה פחות. ואולי מנסה אלקבץ לעורר בנו הזדהות על ידי שימוש בעברית צחה ופרצופים מוכרים בכדי להביא את הצופים לחשוב מה היה קורה אם התמונה הייתה הפוכה, והישראלים היו אלו שזוכים לאכזריות שמתוארת בסרט. התשובות אצל היוצרים.

מבלבל לא פחות הוא העניין עם "עד סוף הקיץ", עבודת הביכורים של נועה אהרוני. מעבר להצלחה בבימוי הילדים המקסימים שמככבים בסרט, אהרוני הפכה את עלילת ההתבגרות במרכז סרטה למסחטת דמעות יעילה אך נטולת תחכום או עומק שנכנסת לכל קלישאה חבוטה של הז'אנר עד שלעיתים נדמה כי מדובר בפרודיה. ועם זאת, התגובות החמות של הקהל שצפה בסרט מעידה על כך שיש בו משהו בסיסי שעובד רגשית. לא יהיה זה בלתי סביר שהסרט יזכה בפרס הראשון בפסטיבל. גם סרטה החדש של דינה צבי-ריקליס "ברקיע החמישי" הוקרן כחלק מהתחרות. בניגוד להפקה המהוקצעת, הסרט כתוב כל כך רע (עלמה גניהר) ומבוים בהתאם, שבאמת עדיף להניח אותו בשקט בצד ולא לדבר בו בינתיים. מילה טובה בכל זאת חייבת להיכתב על אקי אבני, שבמהלך כמה סצנות קצרות בהשתתפותו מצליח להחיות במעט את הבצורת.תעלול תסריטאי לא מרשים. "לא רואים עליך"

קשה מאוד לנסות לנחש מי יזכו בשלושת הפרסים הראשיים. פרס השחקנית נדמה שמיועד ליפול לידיה של לנה חאג' יחיא מ"תנאת'ור" אשר מחזיקה את הסרט כמעט לבד על כתפיה. האיום שלה יכול לבוא מכיוון מיכל ורשאי על תפקידה היפה ב"עד סוף הקיץ". רונית אלקבץ ו/או יבגניה דודינה מ"לא רואים עלייך" גם הן בעלות סיכוי אך בעיני נמוך יחסית. פרס השחקן סביר להניח שיוענק לרותם קינן מ"ההתחלפות", אם כי גם נוני גפן ("אף פעם לא מאוחר מדי") ואוהד קנולר ("אנחנו לא לבד") ראויים לפרס. באופן אישי הייתי מעניק את הפרס לרועי אסף שמופיע בכמה סצנות מתוך "עדות" ובקלות עושה את התפקיד המרשים ביותר מבין הקאסט הרחב של הסרט. שווה לזכור את השם הזה.

אין יכולת לדעת מה קורה במהלך דיון שופטי התחרות אבל קשה לראות זוכה אחר מאשר "ההתחלפות" בפרס הגדול של הפסטיבל – פרס הסרט העלילתי. אם כי היכולות הקולנועיות הנחשפות ב"תנאת'ור" והסחף הרגשי של "עד סוף הקיץ" מסוגלות להטות את בחירת השופטים לטובתם. זוכי התחרות, בכל מקרה, יוכרזו בשישי בצהריים.

פסטיבל הסרטים חיפה 2011 - כל הפרטים

*#