אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות, שקרים ומארזי די.וי.די: מאחורי הקלעים של פרסי אופיר

רגע לפני ההכרזה על המועמדים לפרס אופיר, שהזוכה בו ימשיך לאוסקר, מתעוררים גלי ביקורת על תהליך הבחירה. יותר מדי לובי וקומבינות, אומרים המתנגדים - בקיצור, גם כאן עובדים על מהפכה

תגובות

נניח שביימתם סרט - עלילתי, לצורך העניין - והוא חתום וגמור, ואתם רוצים להתקבל לטקס האוסקר הישראלי, הלוא הוא טקס פרסי אופיר. אז אתם פונים לאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, ממלאים טופס ומתקבלים אוטומטית לשלב הראשון: שלב ההקרנות לחברי האקדמיה. מוסד האקדמיה נוסד ב־1990 ומונה כ־900 חברים מכל ענפי העשייה הקולנועית: במאים, מפיקים, שחקנים, צלמים, עובדים טכניים, תסריטאים. הרעיון מאחורי האקדמיה, בהשראת הוועדה שמחלקת את פרסי האוסקר האמריקאי, הוא שיוצרי קולנוע וטלוויזיה בוחרים במצטיינים מביניהם ומעניקים להם מדי שנה פרסים מקצועיים.כיוון שלא נעשים בישראל הרבה סרטים עלילתיים מדי שנה - מספרם לא עולה בדרך כלל על 20 והיו שנים שלא עלה על עשרה - לא נעשה סינון סרטים בשלב הראשוני של ההקרנות לחברי האקדמיה. אבל השנה, כשהיבול הגיע למספר שיא של 27 סרטים, נוצר מצב בלתי אפשרי שבו הסרט שזה עתה סיימתם ליצור אמור להיות מוקרן יחד עם כמעט 30 סרטים נוספים מול אותם 900 חברי אקדמיה שלאחר מכן אמורים להצביע מי הסרט הטוב ביותר. כלומר, בתקופת ההקרנות שאורכה חודשיים, חבר אקדמיה - שיש לשער שהוא אדם עובד עם משפחה ושאר עיסוקים - אמור לצפות בכ־30 סרטים עלילתיים, וזה מבלי להתייחס לסרטים הדוקומנטריים שגם בהם הוא אמור לצפות.ההקרנות מתקיימות בסינמטק תל אביב בשעות אחר הצהריים או הערב. היוצרים בני המזל מעמידים את סרטיהם להקרנה חמש־שש פעמים כדי לאפשר לכולם לראותם, אבל יש כאלה שסרטם מוקרן רק פעמיים, בחסות האקדמיה, שכן עלות כל הקרנה נוספת היא 1,000 שקל וישנן הפקות דלות תקציב שאפילו סכום זה כבר לא נמצא ברשותן. וכמובן, לסרטים שכבר הוקרנו בבתי הקולנוע באופן מסחרי יש יתרון. "הסרט שלי הוקרן פעמיים במהלך החודשיים האחרונים, והאולם היה ריק", מספר הבמאי א' על הקרנת סרטו במסגרת השלב הראשון, "ספרתי בקושי עשרה אנשים שטרחו לבוא, מתוך אותם 900 חברי אקדמיה. ולחשוב אחר כך שהחברים מצביעים כאילו ראו את כל הסרטים".

להתקשר ולנדנד ההקרנות הן ללא ספק אירוע קהילתי בעל פוטנציאל רב. זוהי הזדמנות לתעשיית הקולנוע להיחשף לסרטים החדשים שנוצרים, והיוצר יכול לקבל תגובות מעמיקות מאנשי קולנוע. "אבל אירוע כזה", מספר א', "במקום שיהפוך לחגיגה של קולנוע, נוטף אווירה אגרסיבית, ביקורתית ועוינת, שכן התחרות מעבירה אנשים על דעתם". למה? כי בשלב זה פורצת המלחמה על הקולות. "זה מתחיל בזה שאתה צריך לגרום לאנשים לבוא להקרנה שלך. אז אתה מתקשר ומנדנד ומתחנן ושולח עוד ועוד מיילים: 'בואו להקרנה'. ואנשים לא באים, כי למי יש זמן? אבל אתה יודע שהם מצביעים למרות שלא ראו הכל. אז אתה מתחנן בפני מי שכן הגיע להקרנה, 'תצביעו לי'. ואז הם אומרים לך 'עשית סרט נורא יפה אבל ההוא חבר שלי 15 שנה אז אני מצביע לו'".מי יצביע לסרט עם הפקה קטנטנה? "חתולים על סירת פדלים"וכך, בסופו של דבר אנשים מצביעים או לסרט שעבדו בו או לסרט של חבר, או במקרה הטוב לסרט שהספיקו לראות מתוך הרשימה. זוהי הטענה המרכזית ששמעתי בקרב כמה יוצרים ששוחחתי עמם. א' טוען כי "בעצם נוצר מצב אבסורדי. הסרט שלי יגייס ככל הנראה שני קולות: את הקול שלי ואת הקול של המפיק שלי. אבל תחשבי שיש סרט שמעורבים בו חמישה מפיקים - ויש כאלה - ושעבדו בו עשרות אנשים כי זו הפקה מאוד גדולה, להבדיל משלי שהיה דל תקציב. אז מצביעים כל אנשי המשרדים של חמשת המפיקים וכל אנשי הצוות שעבדו בהפקה וכך מגיעים בקלות ל־100 קולות. וכדי להיכנס לחמישייה צריך בערך כמות קולות שכזו, כי בסופו של דבר רק 500 מתוך ה־900 חברים מצביעים בפועל. ותארי לך שיש מפיק שיש לו שניים־שלושה, אפילו ארבעה סרטים באותה שנה. אז הוא מחליט מי הפייבוריט שלו ואת כל עבודת הלוביזם הוא עושה על סרט אחד, וזה מפלה מראש את הבמאים של סרטיו האחרים"."הייתי ילד, לא הבנתי את המערכת" ובעוד שאני משוחחת עם יוצרים שלא מוכנים להיחשף - כי זו מדינה קטנה, כי התעשייה רוויית מתחים ותחרותיות, כי כולם מכירים את כולם וכי היוצרים פוחדים מהשלכות אפשריות - התקשר אלי הבמאי איתי לב, שסיים השנה את סרטו "מלח ים" וגם הוא בין 27 המועמדים. "התקשרתי להזמין אותך להקרנת האקדמיה שלי. את באה? ותעשי טובה, תגידי לכל מי שאת מכירה מהאקדמיה לבוא. טוב? תעשי בשבילי כמה טלפונים?".אז אולי תיאות בטובך לספר לי איך נערכת השנה למבצע פרסי אופיר?"השגתי מהאקדמיה את הרשימה של 900 החברים ושלחתי מיילים לכולם. התקשרתי לכל מי שאני מכיר מביניהם ושידלתי אותו להגיע. אמנם אין לי ציפיות גדולות, כי אני כבר מבין איך זה עובד; ברור שכל מי שעבד ב'הנותנת' למשל יצביע לו, והסרט שלי הוא סרט קטן, אבל אני מאמין שיש צדק עליון שמיישר הכל, ועובדה שבסופו של דבר הסרט שזוכה בכל שנה הוא הסרט הראוי. לי יש כרגע שני קולות, שזה אני והמפיק שלי גילי ססובר, ומבחינתי זה הרבה. כשעשיתי את הסרט הראשון שלי 'חמש דקות בהליכה', הייתי ילד ולא הבנתי בכלל את המערכת ואת המאמץ שצריך לעשות, ולכן אפילו לא הצבעתי לעצמי. אני מקווה שהפעם אצליח להשיג קולות".פייבוריט, ולא רק בזכות הלובי. "הערת שוליים"מי לדעתך יזכה בסרט הטוב ביותר? השנה זה די ברור, לא?"לא חושב שזה ברור מי יזכה. מה פתאום ברור? את מתכוונת לסידר? אמנם הוא בחבורה ה'כבדה' של האחים אדרי (שנמנים עם מפיקי הסרט; ז"ו), ואין ספק שאם אתה בחבורה הזו מצבך טוב, כי המעגל שלהם גדול, אבל זה לא אומר כלום. אני, בניגוד לרבים מעמיתי, אפילו חושב שהבחירה ב'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש' של ערן ריקליס בשנה שעברה היתה מוצדקת, למרות כל הדיבור שהיה מסביב".גם פה יש מהפכה רעיונות לפתרונות שמעתי אינסוף בימים האחרונים: שחברי האקדמיה ידפקו כרטיס בכניסה וביציאה מההקרנה; שרק מי שראה לפחות 80 אחוז מהסרטים יוכל להצביע; שאנשים לא יוכלו בשום אופן להצביע לסרט שעבדו בו; שחברי האקדמיה יבחרו מתוכם חבר שופטים שיתחלף כל שנה, וכך יוכלו לחייב את חבר השופטים בלבד לצפות בכל הסרטים ולהצביע; אולי לסנן מראש את הסרטים (כפי שנעשה בקטגוריה הדוקומנטרית) וכך לצמצם את רשימת הסרטים המוקרנים; אולי בכלל להפסיק את ההפרדה העתיקה בין דוקומנטרי ועלילתי; ועוד כהנה וכהנה רעיונות.אפילו פסטיבל קאן לא מבטיח כלום. "הנותנת"לכן אין פלא שמתחת לפני השטח כבר החלה רוחשת מהפכה. קבוצה של אנשי קולנוע (שמכנה עצמה ועד פעולה) ביוזמתו של שאול דישי, שסחף אחריו את דן וולמן, ג'אד נאמן, מיקי רוזנטל ואחרים, החלה להשמיע קולה. "כדי לערוך שינוי בנהלי טקס הפרסים צריך שינוי מהיסוד", מסביר נאמן, "אנחנו כרגע פועלים בראש ובראשונה לשנות את מבנה האקדמיה ותפקודה. מדובר בגוף דמוקרטי ביסודו שאינו מתנהל ככזה. בפועל יש קבוצה של אריסטוקרטיה - רובה מדור המייסדים - שמהווה מיעוט שמחליט החלטות בשביל כל החברים. הדרישה הראשונה שלנו היא לקיים אסיפה כללית של כל החברים כדי שיבחרו מחדש את ההנהלה, כי זו הנוכחית לא התחלפה כבר עשור. האקדמיה היא גוף חשוב ומסורת ההקרנות השנתיות היא מסורת יפהפייה - כי אתה יכול לקבל פרספקטיבה על העשייה הקולנועית בישראל וכי זוהי דרך מאוד מוצלחת להיפגש ולקיים חיי קהילה - ולכן חשוב שהמוסד יתנהל בצדק ובניקיון כפיים. זו מטרתנו. וכדאי שייאמר שלא התעוררנו פתאום כי שאבנו קצת השראה מתנועת שדרות רוטשילד. התחלנו כמה חודשים לפניהם. אז עכשיו תגידי לי, את בפנים? את מוכנה להצטרף למאבק יד ביד איתנו?"."עדיין לא מצאנו שיטה מושלמת" אילנה שרון, מנכ"לית האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה, בתגובה: "הנהלת האקדמיה היא גוף דמוקרטי המורכב מנציגי כל הגופים העוסקים בקולנוע בארץ: מפיקים, במאים, תסריטאים, עובדי הקולנוע, עיתונאים, נציגי הקרנות, הרשויות המשדרות וגופים ציבוריים. על פי תקנון האקדמיה, הנהלות האיגודים בוחרות מעת לעת את נציגיהן. נציגים אלה הם שליחי ציבור שמתחלפים על פי דרישות האיגודים ולכן זהותם והרכבם הם דינמיים. רק בחודשים האחרונים החלו לפעול ארבעה חברי הנהלה חדשים.חו"ל יש, הפצה מסחרית יש, מה עם האקדמיה? "כלבת""באשר להצבעות, כמות אנשי המקצוע העובדים בכל סרט היא פחות או יותר שווה ולכן מתקזזת. חברי אקדמיה רבים עובדים בכמה וכמה סרטים מועמדים, ומאחר שהם יכולים להצביע רק ליצירה אחת, יש להניח שהם מצביעים לפי שיקול דעתם המקצועי."לגבי הנוכחות בהקרנות, עדיין לא מצאנו שיטה מושלמת. בארצות הברית חברי האקדמיה מקבלים חבילת DVD הביתה ולכן אי אפשר לדעת מי ראה מה; באירופה האקדמיה משתמשת בסטרימינג באינטרנט וגם שם אין פיקוח וביקורת. השיטה שלנו, מכל השיטות הידועות, היא הכי מבוקרת, עד כמה שניתן, כיוון שאנו מנהלים רישום של הנוכחות בהקרנות שעובר ליוצרים".

*#