אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011: סוגרים את התחרות הישראלית

"סלסה תל אביב" הוא מסוג הסרטים שיכולים להוציא ממבקר קולנוע כל חשק להמשיך לעסוק בעבודה שלו, "אוסטרליה שלי" הוא סיפור הגירה פשוט אבל אפקטיבי ו"איש ללא סלולר" זו הקומדיה הראשונה של הפסטיבל - מזל שהיא גם באמת מצחיקה

תגובות

את בוקר יום רביעי - הוא כבר היום השישי של הפסטיבל - פתחתי עם "אוסטרליה שלי", סרטו של הבמאי/תסריטאי עמי דרוזד. המספר את סיפורו המשפחתי. זה מתחיל בפולין של שנות השישים. אנו מכירים אם חד-הורית (אלכסנדרה פופלבסקה) ואת שני בניה הצעירים, אנדרה וטאדק (יעקב וורבלבסקי ולוקאש סיקורה). המשפחה חיה כקתולית לכל דבר והילדים אף מתנכלים ליהודי השכונה ובזים להם. לאחר תקרית אלימה בה היו מעורבים השניים, האם חושפת בפניהם את זהותם האמיתית – גם הם יהודים. חיי השקר בפולין נמאסו עליה והיא אורזת את כל המשפחה ומבטיחה להם נסיעה לאוסטרליה. אלא שגם הפעם לא מדובר באמת לאמיתה, משום שהילדים נוחתים בארץ ישראל, בקיבוץ אשר נמצא אז בשיא פריחתו. מכאן מתחיל לעסוק הסרט בשאלות של זהות ושל תחושת שייכות אל מול אאוטסיידריות נצחית.פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011 - כל הפרטיםסוף השבוע הראשון: האכזבה הגדולה של "סופר 8"הימים הראשונים: הניצחון הגדול של בלה טארהחצי הראשון של התחרות הישראלית: מה שיאיר לפיד לא סיפר לכםפרובוקציית הסקס המיותרת של "הנותנת"בכל הנוגע לערכי הפקה מדובר בסרט המרשים בתחרות, עד כה. מרחובות פולין, דרך האנייה בה מפליגים גיבורנו ועד לארץ ישראל היפה. כמובן שגם כל הרבדים הטכניים ואף האמנותיים מצויים באותה הרמה כמו ההפקה המרשימה, מצילום ועריכה דרך המשחק של כלל הצוות. הכל פרפקט, מלבד דבר אחד, החשוב ביותר בסרט קולנוע לטעמי – הסיפור. מן הרגע בו עולה המשפחה ארצה ומתפצלת לשלוש היחידות המרכיבות אותה, משהו במבנה המהודק של הסיפור מתפרק וקורס. כאשר מסתיים הסרט, קשה לומר שיצאתי ממנו מרוגש, נרעש, מושכל או אפילו מרוצה. השגרתיות מתנפלת עליו והורסת כל סיכוי להיות כל דבר מעבר לסיפור הגירה חביב ונאמן למקור. משהו שהייתם מצפים לראות בערוץ 1, למשל. כרגיל, אציין שאני בדעת מיעוט שכן הקהל סביבי התמוגג, צחק, התייפח קלות. כך שבסיכומו של דבר, אני לגמרי בעד הסרט הזה ומאחל לו מספרים נאים בקופות הכרטיסים.לא נורא, גם קולומבוס טעה בדרך. "אוסטרליה שלי"סוף סוף יש גם קומדיה באותו ערב הגיע מי שכבר זכה אצלי בתואר "הסרט עם השם הטוב ביותר בתחרות הישראלית" – "איש ללא סלולרי". מדובר גם בקומדיה הראשונה שאני רואה בתחרות, אחרי כמה סרטים רציניים וכבדים למדי ועוד כמה שרק זרעו פה ושם הומור, אבל היו דרמות לכל דבר. זהו סיפורו של כפר ערבי-ישראלי, שאנטנה סלולרית המוצבת בו משבשת את חיי תושביו. סאלם (באסם לול), חקלאי מוותיקי הכפר, חושב שהאנטנה היא מזימה ישראלית לסרטן את הפלסטינים ופותח במאבק להורדתה. בנו, ג'אודת (רזי שחוואדה), דווקא מבסוט שהקליטה השתפרה. אחרי הכל, יש לו איזו מישהי ברמאללה שהוא מקשקש איתה בטלפון הנייד שלו, כמו רוב תושבי הכפר המכורים לסלולריה.

הבמאי סאמח זועבי מצטרף אל עמיתו איליה סולימאן, כאשר הוא בוחר להציג דווקא את הפנים הקומיים-אבסורדיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל לא שוכח להיכנס בשני הצדדים, בעקיצות קטנות. אני עדיין ממתין לקומדיית הסכסוך הראשונה שתגיע מהצד הישראלי. ההומור בסרט משובח על פי רוב ויחד עם הכריזמה של שחוואדה בתפקיד הראשי מתקבלת קומדיה רומנטית-פוליטית ששווה צפייה.

ביום האחרון של התחרות הישראלית נותרו לי שני סרטים מן הרשימה. הראשון שבהם הוא "אורחים לרגע", בכורת הבימוי של מאיה קניג, העורכת ובת זוגו של הקולנוען העצמאי גור בנטביץ', שאף משחק בתפקיד הראשי בסרטה. הוא מגלם את שאול, ישראלי טיפוסי וטיפוס קליל, אשר נאלץ להתמודד עם חזרתה ארצה של ביתו היחידה, ליבי (אליה ענבר). הבעיה היא שלשאול אין ממש דירה, או עבודה (הוא ממציא פטנטים מעט ילדותיים למחייתו). השניים מחליטים להתחזות לפליטים מן הצפון המופגז, בימי מלחמת לבנון השנייה. משפחה ירושלמית בורגנית (צחי גראד וסלעית אחי-מרים) המתגוררת בשכונת עין כרם, ניאותה לספק להם מקלט. ומכאן הדרמה רק מתחילה.

הדבר הבולט ביותר בסרטה של קניג, הבמאית השלישית המציגה את יצירתה בפסטיבל, הוא טבעיות הזרימה בה הוא מתנהל. העלילה קולחת ונתקעת רק לעיתים רחוקות, הדיאלוגים שוטפים והשפה היא לא סתם עברית, אלא "ישראלית”. עם סלנג, שנינויות ומעט אנגלית מהסרטים. מזמן לא צפיתי בסרט ישראלי בו העגה בה השתמשו הדמויות היא שהקנתה להן את האמינות המתבקשת.

מלבד כמה אירועים שהיו לא לעניין בעיניי, אם להשתמש בלשונן של קניג והתסריטאית הנוספת דנה דימנט, מדובר בסרט כיפי, חמוד ומלא חן. לא מנסה להרגיז אף אחד, אבל גם לא מתחנף לקהל שלו. פשוט כובש בזכות הקסם הטבעי הנשפך ממנו, ממש כמו אותו גל אינדי אמריקאי. אפילו הפונט הכמו-מצוייר בעיפרון של כותרות הפתיחה, מעיד כנראה כל הכוונה ליצור בעברית באמצעות התבנית של הז'אנר הזה. מאידך, כבר נראו סרטים מרשימים ממנו בפסטיבל, למרות שהוא בהחלט מאיים על המקום הראשון הנכסף, או משווע לצאת מהטקס עם איזה פרס או שניים. חביב הקהל, למשל.

קהל היעד: כולם, חוץ מהמבקרים. "סלסה תל אביב"הסרט האחרון שזימנו עבורי עורכי התוכניה נקרא "סלסה תל-אביב" וביים אותו יוחנן ולר, על-פי תסריט של אליסה דור. זוהי מעין טלנובלה באורך סרט, המציבה במרכז העלילה את דמותה של ויקי (אנחליקה ולה), מקסיקנית שמתגנבת ארצה מחופשת לנזירה כדי למצוא עבודה ולשלוח כסף למשפחה. בטיסה היא פוגשת את יוני (אנחל בונני) ומשם נרקם לו מרובע רומנטי הכולל גם את ארוסתו של יוני ובעלה לשעבר של ויקי.

"סלסה תל אביב" הוא מסוג הסרטים שמפשיטים ממני את כל הציניות המובנית שבי. לנוכח תגובת הקהל שגאה מצחוק עם כל בדיחה שחוקה, עבודת המבקר נראית חסרת תכלית לחלוטין. אנשים מגיעים לסרט כדי ליהנות. לא אכפת להם מאיכותו הטכנית או מרמת המשחק והסיפור. הם באו לצחוק ומי אני שאגיד להם אחרת? אז מכיוון שאין לי שום דבר טוב להגיד על הסרט הזה, אומר רק שצר לי שזהו הטעם עימו אסיים את התחרות הישראלית. נמתין לדיווח מן הטקס עצמו מאוחר יותר, כדי לנסות ולסיים את הנדבך הישראלי בפסטיבל עם הרגשת ניצחון.פסטיבל הקולנוע ירושלים 2011 - כל הפרטים

*#