רפאל בלולו: "היצירות המעניינות ביותר מגיעות מהשוליים"

חצי דקה לקחה לבמאי רפאל בלולו להחליט שהוא עושה סרט על הפייטן ר דוד בוזגלו. אלא שבדרך הארוכה הוא פגש לא רק שירים אלא גם איך זנחה המדינה את הפריפריה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה נפתלי, עכבר העיר

פייטן של סתירות. ר' דוד בוזגלו (צילום: ארכיון משפחת בוזגלו)הכל התחיל כשיאיר קידר, מפיק ויוצר קולנוע, פנה לרפאל בלולו, במאי ואקטיביסט, ושאל אותו אם הוא מכיר את ר' דוד בוזגלו. "אמרתי 'בוודאי שאני מכיר אותו'", נזכר בלולו. השאלה השנייה נענתה אפילו במהירות גדולה יותר. "הוא שאל אותי אם אהיה מעוניין לעשות עליו סרט", הוא ממשיך, 'מיד אמרתי לו כן! בלי לחשוב פעמים". קידר שמח מאד והתחיל לדבר עם בלולו על פרטים נוספים, כמו תנאי החוזה ושאר בירוקרטיות. "אמרתי לו שזה לא מעניין אותי ושמבחינתי המחשבה על עשיית סרט שבמרכזו דמות קאנונית שנעדרת מהמרחב הישראלי, היא מעל הכל".

» המלצות הצפייה שלנו לדוקאביב» דוקאביב - לכל הפרטים

געגועים לבית סבא וסבתא

ההחלטה אולי הייתה מיידית אך עשיית הסרט לקחה קצת יותר זמן, כשאת התוצאה הסופית, הסרט "שיר יְדִידוֹת", אפשר לראות בפסטיבל דוקאביב 2015. ישנם כמה דמויות מפתח שהשפיעו על יהודי צפון אפריקה, ר' דוד בוזגלו הוא אחד מהם. הוא נחשב אחד מגדולי פייטני יהדות ספרד ומשורר עברי, שדיבר על אהבה גדולה לאל ולארץ ישראל, לצד חתירה לשלום. הוא שינה את תפיסת הפיוט של יוצאי ארצות מגרב ופעל בנקודת זמן קריטית, ובכך הצליח להשפיע על הזהות הקולקטיבית שלהם. כעת מביא בלולו את הפייטן הספרדי ללב הישראליות המודרנית ומקווה שיצליח להגיע גם לאנשים שפייטנות מרוקאית היא משהו זר עבורם. "ר' דוד בוזגלו חי ונושם בקרב קהילות יוצאי צפון אפריקה הוותיקים" מבהיר בלולו, "אבל אין ספק שהוא נעדר מהתרבות הכללית למרות שהיה משורר עברי, יהודי וישראלי". הוא ממשיך, ומסביר שלדעתו מדובר במשורר רלוונטי במיוחד לשיח התרבותי והפוליטי בארץ. "הוא מביא גישה מפייסת, ממתנת ואוהבת אדם", בלולו מתפייט ומציין שהיופי בגישתו היא דווקא המסרים הסותרים. "הוא דיבר על שייכות למרחב הערבי - ים תיכוני, על דתיות ואמונה, לצד פתיחות תרבותיות וסקרנות חסרת פשרות".

תהליך היצירה אינו זר לבלולו, אך מתברר שלא משנה כמה מנוסה הבמאי, עדיין כל סרט מלווה בהתרגשות מחודשת. "תהליך העבודה על הסרט היה נפלא", הוא נזכר, "השלב שאהבתי יותר מכל היה שלב התחקיר, הנבירה בארכיונים ובעיקר הטיולים שעשיתי ברחבי הארץ". במסגרת המסע לתוך נפשו של ר' דוד בוזגלו בלולו חרש את הארץ כדי למצוא אנשים שהכירו אותו באופן אישי, או שהייתה להם נגיעה לחומרים שלו, שריגשו אותו באופן אישי. "פגשתי אנשים נפלאים, שמחזיקים בתוכם דור תרבותי שהולך ונעלם, בקרב יוצאי צפון אפריקה ומרוקו בפרט". העבודה על הסרט יצרה אצל בלולו חיבור מאוד אישי, לנוף ילדותו ולמשפחתו. "מצאתי את עצמי מתרגש ומתגעגע, אף יותר מהגעגוע התמידי שקיים אצלי, לסבים ולסבתות שלי ז"ל". אבל בנוסף לגעגוע התעורר אצלו גם כעס על האופן שבו המדינה הזניחה את האנשים הללו בישובים מרוחקים, ולא השקיעה בתשתיות ופיתוח הסביבה. "אלה אנשים שיודעים לדבר יותר משלוש שפות", הוא מתרעם, "מדובר באנשים שהמקורות היהודים שגורים בפיהם והאהבה האדירה שלהם לארץ ישראל לא ניתנת לספק וכואב לי לראות את ההזנחה השיטתית". המורה הרוחני של ארז ביטון. מתוך הסרט "שיר יְדִידוֹת" (צילום: ארכיון משפחת בוזגלו)"השיח המזרחי תמיד היה קיים"

רפאל בלולו, יליד עפולה ובוגר "סם שפיגל", הספיק לא מעט ב-34 שנותיו. חלק מסרטיו הוקרנו בכמה מהפסטיבלים הנחשבים בעולם, כמו פסטיבל ברלין ופסטיבל ניו יורק, שם סרטו "עיניים כאלה" זכה בפרס, אך שמו עולה רבות דווקא בהקשר של המאבק המזרחי. בלולו נמנה עם קבוצה של אקטיביסטים מזרחים שמנסים לשנות את השיח על חלוקת המשאבים, אך לא את השיח המזרחי, כי לדעתם הוא קיים מאז ומתמיד. כך גם לגבי המושג "מזרחיות" יש לו השגות לא מובנות מאליהן. "המושג 'מזרחי' משטיח ומדיר" מתרעם בלולו, "הוא לוקח קבוצה גדולה של אנשים שמגיעים מתרבויות שונות ומגדיר אותן תחת מקשה אחת. מה הקשר בין תימן למרוקו?" לדעתו הקישור הוא מלאכותי ונועד כדי למנוע עושר תרבותי וניואנסים חדשים. לעומת זאת, הוא כן מקבל את ההגדרות של השיח המעמדי, שמקורו בהבדלים סוציו אקונומיים. "ההתאמה בין מעמד כלכלי ושוויון הזדמנויות להקשרים אתנים וגאוגרפים בישראל הוא מובהק" הוא טוען ומסביר למה לאשכנזים יותר קל, "הם בעלי אמצעים רבים יותר, שכן הם מחזיקים ביותר כסף, אדמות וקרבה למשאבים".  לדבריו, המחסור בחשיפה לתכנים שלא מגיעים מתוך עולם המושגים של התרבות האשכנזית הם מקור להבדלים התרבותיים. "התרבות האשכנזית הציונית היא הדומיננטית וזו המשתקפת בישראליות כך שהוויתורים שנעשו בתרבות השלטת הם אחרים ופחות דכאניים", הוא מבהיר.

מתוך כך, נדמה שרוב יצירותיו עוסקות בחלקים הפחות מוכרים של התרבות המזרחית, מאחר שבלולו רואה באומנות כלי לשינוי, דרך להבין הסתכלות שונה ורצון לדבר על חוויות שהן יותר אוניברסליות על מהות החוויה האנושית, בכל צורותיה וגווניה. "אני מתעסק במה שמרגיש לי על התפר שבין "פריפריה", שהוא גם  נוף ילדותי, בעפולה, המקום בו גדלתי וכן תרבות מרוקאית-ישראלית.

חוויות פריפריה אוניברסליות. רפאל בלולו (צילום מתוך פייסבוק)ההתבטאויות השונות שנאמרו לאחרונה, על ידי נציגים אשכנזים שלכאורה מייצגים את השמאל הליברלי, לא מרגשים את בלולו. "ההגמוניה התרבותית האשכנזית נמצאת במצוקה" הוא מצהיר, "וזה ניכר בשלל ההתבטאויות המצערות של אלו הנחשבים 'נציגי התרבות הישראלית'". הוא חושב שזו גם הסיבה לפריחת יצירות שמגיעות מהפריפריה, "בקלות ניתן לומר שהיצירות המעניינות ביותר היום בתרבות הישראלית מגיעות מ'השולים', אף על פי שמדובר ברוב הישראלים". בתור מישהו שמאמין בתרבות כמחוללת שינוים חברתיים, כלכלים ופוליטיים, בלולו בסך בכל רוצה לחזק את הדימוי ותחושת השייכות והמסוגלות של ישראלים מכל הסוגים.

על אף המגמתיות של ההגמוניה האשכנזית ששולטת במיינסטרים התרבותי, בשנים האחרונות ישנה התעוררות, וכך קרה שאחד המשוררים המזרחיים הבולטים, הגיע ללב ההכרה התרבותית כשזכה בפרס ישראל. מדובר, כמובן, על ארז ביטון, שהינו המזרחי הראשון שזכה בפרס בתחום הספרות. בעבר, הקדיש ביטון שיר לר' דוד בוזגלו שבו הוא קורא, בין היתר, להביא אותו לקדמת הבמה. מילות השיר: "בּוֹא מִן הַפִּנָּה אֶל בָּמַת הַבָּמוֹת ר' דָּוִד בּוּזַגְלוֹ..." מתארות את ר' דוד בוזגלו כמקור הרוחני-תרבותי שלו. בלולו חושב ששניהם משוררים מצוינים וראויים, אך מעבר לכך ששניהם עוסקים בשירה, מגיעים מאותו נוף תרבותי ואיבדו את מאור עיניהם, הוא לא חושב שההשוואה בין השניים היא נכונה. "ביטון, כמשורר, דומה בעיני יותר בעיני למשוררים המודרניים החילונים שפועלים בישראל, בעוד שר' דוד בוזגלו הוא משורר שהמודרניזם חל עליו בצורה אחרת". בלולו משייך את ההבדלים בין השניים בעיקר לסגנון: "ר' דוד בוזגלו הוא בעיקר פייטן קלאסי, בעל קול חד פעמי שממשיך את מסורת השירה הספרדית של תור הזהב והוא אולי הגרסה הרלוונטית והמעודכנת של ר' יהודה הלוי או ר' דוד חסין, ופחות דומה לתפיסת המשורר שארז ביטון נמנה עליה". "הסרט גרם לי לתיקון נפש" עשיית הסרט הגיעה באמצע תקופה סוערת ומטלטלת בחייו האישיים של בלולו, דבר שגרם ליצירה לחדור פנימה ולשנות אותו. "הפכתי לאדם מתון, בוגר, סלחני ואוהב יותר", הוא מדגים, "במידה רבה הרגשתי שהסרט החזיר אותי לעצמי". רעיונותיו ונפשו של ר' דוד בוזגלו, כפי שהבין אותם בלולו מנקודת מבטו, ריככו אצלו משהו בלב, גרמו לו לעשות חשבון נפש ולשקול מחדש את האופן שבו הוא רואה את העולם. "חשוב לומר שתיקון וחשבון נפש הם מוטיבים חשובים ביצירה של ר' דוד בוזגלו וזה גם המוטיב המרכזי בסרט. אולי המבנה של הסרט הוא תוצר של השילוב של חיי הפרטיים בתקופת העשייה, יחד עם ר' דוד בוזגלו".

מפגש באמצע החיים. מתוך הסרט "שיר יְדִידוֹת" (צילום: ארכיון משפחת בוזגלו)למרות ההתחברות האישית לחומרים, התוצאה הסופית היא אף פעם לא דומה למה שרואה היוצר בעיני רוחה בתחילת התהליך. בלולו טוען שעשייה קולנועית היא לא אקט פרטי ולכן לעולם לא תצא כמו שראה אדם אחד בדמיונו. "זה אנטי קולנוע ובאופן כללי לא אנושי להגיע לרמת דיוק בין המחשבה לפועלה", הוא מסביר. "מהות הסרט הצליחה לשמור על עצמה, כמו גם על האופי והרוח, שמלכתחילה נשבה והניעה את הכמיהה לעשיית הסרט", הוא נזכר בערגה ומציין שכל אחד מחברי הצוות הביא תרומה אינסטרומנטלית לתוצר הסופי. "יאיר קידר, מפיק הסרט, השפיע על מחשבותיי בשיחות רבות שקיימנו יחד, אביגיל שפרבר, הצלמת הכניסה מטענים ויזואליים ופרשנויות שלה לתסריט ויעל בדרשי, העורכת המופלאה, שהפכה את החומרים וחשוב יותר - את העדר החומרים למבנה תמטי וחיזקה את היסודות התסריטאים וכמובן התרומה האדירה של יוצר האנימציה ומעצב הסרט ירון שין 'JEWBOY', שלמעה ברא את המראה של הסרט". כך, בשילוב הכוחות בינם, יצא תוצר סופי שהם גאים בו והוא למעשה יצירה משותפת של כל הנוגעים בדבר, מאחר שיצירת סרט היא קצת כמו אפייה, כל מרכיב קטן יכול להפוך את המתכון למנצח או לנפילה. כשבלולו וקידר התחילו עם "שיר יְדִידוֹת" היה להם רעיון קטן והרבה תשוקה ועכשיו יש להם סרט שמתחרה ב"דוקאביב" בקטגוריית תרבות ואומנות, שאם נחזור לאנלוגיית הבישול, אפשר לומר שהם התחילו מקאפקייק קטן וסיימו עם עוגת קונקורד, אבל במרוקאית, כמובן.

הסרט הסרט "שיר יְדִידוֹת", יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב ביום שישי ה-15 במאי, בשעה 12:30, בסינמטק תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ