הילדים יצילו את סרטי השואה החדשים?

בסוף השבוע עולים למסכים "המחברת הגדולה" ו"רוץ ילד רוץ" - סרטים חדשים שמבליטים את תופעת ה"בואו נשתמש בילדים כדי לסנן את הזוועה ולמקסם את הרגש". איך זה עובד להם?

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אור סיגולי, עכבר העיר

מאז שהביא סטיבן ספילברג את זוועת ההשמדה הנאצית אל מסכי הקולנוע ב"רשימת שינלדר" זוכה האוסקרים (1993), הוליווד די נמנעה מלחזור לאותו פצע היסטורי. הסיבות לכך רבות ומגוונות: חלקן קשורות לכך ששואת יהודי אירופה היא נושא שלא קל להתעסק בו, וממקום ציני יותר - גם נטול הירואיות אמריקאית שתמשוך צופים ותצדיק בקופות את ההפקה התקופתית היקרה. ניסיון אולפני רב תקציב נעשה בכל זאת על ידי אדוארד זוויק בשנת 2008 עם "התנגדות", שסיפר את סיפורם של הפרטיזנים. על אף שהיה סרט מרשים למדי, הוא לא זכה לתהודה גדולה. סרטי מלחמת העולם השנייה שבמרכזם חיילים אמריקאים מרשימים הם דווקא כן מנת חלקה של הוליווד, אבל לרוב משתדלים לעקוף את נושא המחנות והרצח ולשמור על מרחק ביטחון מהמראות הקשים. כך למשל בכישלון המהדהד של ג'ורג' קלוני "ציידי האוצרות" (2014), שעד שכבר הזכיר את הרצח המתועב, עשה זאת בצורה גמלונית ומבולבלת, או ב"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, שעשה בהיסטוריה כרצונו.» רוץ ילד רוץ - כל הפרטים » המחברת הגדולה - כל הפרטים

בשנת 2010 השתמש מרטין סקורסזה בשואה באופן עקיף, כדי להעניק מימד פסיכולוגי לדמותו הרדופה של החייל לשעבר טדי דניאלס (ליאונרד דיקפריו) ב"שאטר איילנד", שחוויותיו על אדמת אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה צילקו אותו, ועל הדרך גם הביאו למסך את שוט רצח הנאצים הכי מרשים בתולדות הקולנוע. אבל אפילו לפני "שאטר איילנד", צלקות השואה הופיעו באופן משמעותי בשניים מסרטי אקס-מן. בסרט הראשון, שבויים על ידי בראיין סינגר בשנת 2000, תמונת הפתיחה הייתה של אריק לנשר הצעיר מופרד ממשפחתו במחנה ההשמדה. בפריקוול מ-2011, "אקס מן: ההתחלה", זכינו לקבל מבט מעמיק יותר לקו עלילה זה - שאולי עוד ישוב ויצוץ ב"אקסמן: העתיד שהיה", שיגיע למסכי ישראל ב-22 במאי.

שורשים של מחנות. "אקסמן: העתיד שהיה" - טריילר:

ילד שלי מוצלח, תברח

אבל לא רק הוליווד נמנעת ממבט ישיר וארוך במוקד הזוועה, נדמה שגם באירופה לא קופצים על הנושא בהתלהבות. סרטים העוסקים בדמויות שהשואה נוכחת בעברם קיימים בהחלט, והשלכות המלחמה ההיא בהחלט מופיעה בלא מעט סיפורים קולנועיים, אבל סרט שנכנס פנימה אל תוך הגטאות והמחנות, כמעט אין בנמצא. סרט השואה הגדול ביותר מאז "רשימת שינדלר", וזה שהכה גלים והדהד בשיח, היה סרטו של רומן פולנסקי "הפסנתרן" שפגע בנקודה כה רגישה, שהאמריקאים העניקו לו את אוסקר הבימוי על אף שפולנסקי נחשב בארצות הברית לפושע מבוקש. זה היה בשנת 2002.

» הפחדים של הוליווד: זה נעצר בשינדלר

מאז תחילת העשור האחרון, אפשר למצוא בקולנוע האירופאי מעט הפקות משמעותית העוסקות באופן ישיר בשואת יהודי אירופה. מפתיע בהתחשב בכמה סיפורים שראוי לספר היו בימי השלטון הנאצי, והעובדה שהשואה איננה אירוע היסטורי עתיק ונשכח, אלא משהו שקרה מלפני פחות ממאה שנה. שנת 2010 הביאה למסך שני סרטי שואה משמעותיים, שניהם עוסקים באירוע משמעותי אחד בצרפת - מצוד ולודרום ד'היב, גירוש יהודי צרפת למחנות. הראשון היה "נקודת איסוף" של הבמאית רוז בוש, שנבחר לפתוח את פסטיבל ירושלים באותה שנה. השני הוא "המפתח של שרה", שזכה להערכה בארץ, במיוחד בהקרנות סינמטקיות וטלוויזיוניות, המספר על אישה המתחקה אחרי סיפורה של ילדה שחוותה את אותו אירוע. שני הסרטים סופרו בעיקר מנקודת מבט של ילד, דבר שמאפיין את כל סרטי השואה המשמעותיים שנעשו בעשור הנוכחי.

זכה להערכה. "המפתח של שרה" - טריילר:

הסרט היחיד שאיננו מתואר מזווית עיניו של ילד (על אף שהפוסטר שלו עלול להטעות), הוא "באפילה" (2011), של אניישקה הולנד. הסרט הפולני, שהתחרה נגד "הערת שוליים" בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה (והפסיד ל"פרידה" האיראני), מביא את סיפורו של פולני נוצרי שעזר לקבוצת יהודים להתחבא מרודפיהם בתעלות הביוב. באותה שנה הגיע גם סרט גרמני המתעסק ביהודי פולין, שהחזיר את מושכות העלילה לילדים. "ילדי פלא" של מרקוס רוזנמיולר, שזכה בפרס בפסטיבל ירושלים, מתאר את ימי הפלישה הגרמנית לפולין כפי שנחווה על בשרם של שלושה ילדים המחוננים בנגינה.

אבל סרט השואה המדובר ביותר של 2012 הגיע לא מארה"ב ולא מאירופה. מדובר ב"לורה", הפקה אוסטרלית דוברת גרמנית (שניסתה לייצג את אוסטרליה באוסקר אך לא זכתה להצלחה), והוקרנה בפסטיבל ירושלים. הבמאית הצעירה קייט שורטלנד בחרה לספר את סיפורה לא דרך עיניו של קורבן, אלא דווקא של הרודף. לורה היא ילדה מתבגרת, נצר למשפחה המושרשת בהיררכיה הנאצית, שנאלצת לצאת למסע הישרדות לאחר שניצחונן של בעלות הברית כבר סגור וחתום, והנאצים נרדפים כפושעי מלחמה. הסרט משלב באופן מעניין – אם כי מעט גמלוני ובסופו של דבר מאכזב - את המהפך בין תפקיד התוקף לקורבן דרך התבגרותה הפיזית והמנטאלית של לורה.

לסנן את הזוועה, למקסם את הרגש

בשנת 2013 הגיעו למסכינו שני סרטים מאירופה המבוססים על ספרים אהודים מאוד שמנסים לשלב בין נושאי השואה וההתבגרות. שניהם עוררו מחלוקת בעיקר על איכותם. "גנבת הספרים" היה ניסיון לעבד את ספרו של מרקוס זוסק לסרט שואה שיכול לפנות גם לקהל הצעיר, ולא רק להשתמש בנקודת המבט המתבגרת כמנוע עלילתי. המונח "סרט שואה לילדים" אולי מעט צורם (שווה להזכיר את העיבוד הקולנועי שנעשה בשנות ה-90 ל"האי ברחוב הציפורים", שאפילו הוקרן בארץ), אבל בטיפול נכון ודאי שאפשר להעביר את אימת השואה לקהל שעדיין אינו מספיק בוגר כדי להכיל את גודל הכאוס. "גנבת הספרים" לא כל כך הצליח בזה, ובעיקר היה סרט תיאטרלי עד כדי קיטש ומעוצב לעייפה, בו נאלצו כמה שחקנים מוכשרים במיוחד (ג'פרי ראש ואמילי ווטסון, הוא אוסטרלי היא בריטית), להתמודד עם דיאלוגים באנגלית במבטא גרמני כבד.

ההפקה השנייה על התבגרות בצל השואה היא העיבוד לספר "המחברת הגדולה" של אגותה קריסטוף, שכל מי שנתקל בו במהלך החטיבה או התיכון מתחלחל אוטומטית מהמחשבה להעביר אותו אל המסך. העיבוד של יאנוש זאז, שיוקרן בארץ החל מה-1 במאי, השמיט כמה מהחלקים הקשים והמטרידים במיוחד מאותו הספר והתרכז בניסיונם של זוג התאומים הצעיר לחשל את עצמם בבית סבתם, בעוד מלחמת העולם השנייה הולכת ומאגפת אותם. הסרט עצמו, שהגיע כנציג הונגריה לתשיעיית הפיינליסטים באוסקר 2014 לסרט בשפה זרה אך נפל בגמר, משתדל כפי הנראה להיות נאמן לספר הפופולרי אך מאבד אחיזה בשלב די מוקדם, והופך לרצף של אירועים מופרכים שלעיתים נראים פארודיים.

ד"ש מהמורה לספרות. "המחברת הגדולה" - טריילר:

בסוף השבוע, סרט שואה נוסף יצטרף אל לוח ההקרנות בארץ. גם הוא, כמיטב המסורת, דרך עיניו של ילד. "רוץ ילד רוץ", על פי ספרו של אורי אורלב, הוא הפקה גרמנית-פולנית דוברת פולנית ויידיש, המספרת את סיפור בריחתו של ילד בן שמונה מהגטו. זה יהיה סרט השואה השלישי שמופץ השנה בארץ, והשלישי שמגיע מאירופה ובכיכובו של ילד קטן.

מבוסס על סיפור אמיתי. "רוץ ילד רוץ" - טריילר:

קשה שלא לשים לב שהשואה בקולנוע העכשווי מועברת כמעט תמיד דרך עיניהם של הילדים. האם זהו פילטר נוח ליוצרים לטשטש את הזוועה ולסנן אותה בדרך אל המסך, או שאולי זהו מיקסום החוויה הרגשית אליה הם שואפים שנגיע? לכל סרט הכיוון האישי שלו, אבל קשה להתעלם מהקו האחיד והמעניין הזה, וגם מכך שלרוב התוצאה מעט מאכזבת.

» רוץ ילד רוץ - כל הפרטים ומועדי הקרנות» המחברת הגדולה - כל הפרטים ומועדי הקרנות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ