מבצע סבתא: הדילרית שהישראלים יחבבו במיוחד

אלן גולדמן וג'רום אנריקו, יוצרי "החגיגה של פולט", מסבירים מה הבעיה של הצרפתים עם גיל הזהב, למה הסבתא הגזענית שמככבת בסרט כל כך רלוונטית לישראל ואיך הכל קשור למייק ברנט. ראיון משועשע

קארין הבר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קארין הבר, עכבר העיר

"החגיגה של פולט", שעולה בסוף השבוע לאקרנים בארץ, הוא סיפורה של אישה זקנה ונרגנת, גזענית של ממש, שפונה לסחר בסמים לאחר שהפנסיה הדלה שלה דחקה אותה לעוני. אבל לא פחות, זהו סיפור אהבה של שני גברים צרפתיים בגיל העמידה: ג'רום אנריקו הבימאי והתסריטאי, ואלן גולדמן המפיק.

"הסרט הזה עובד בכל העולם, בגרמניה הוא נחשב לסרט הצרפתי הכי מצליח של 2013. ואני חושב שבישראל, איפה שלאנשים הזקנים יש חשיבות כה גדולה בחברה, תהיה סקרנות וחיבור לפולט. זה הניחוש שלי", אומר גולדמן.

החגיגה של פולט - מועדי הקרנות

למרות שבמרכז הסיפור עומדת ברנדט לאפון, הדילרית הכי קשוחה בסלאמס של פריז, "החגיגה של פולט" מתייחס לתופעה רחבה הרבה יותר. "בסרט יש אנשים זקנים ואנשים צעירים, אבל אי אפשר לראות אף אחד באמצע - הם כולם בעבודה", צוחק אנריקו. "זה סרט על האנשים הצעירים שלא יכולים להיכנס לחברה והאנשים הזקנים שנדחקו ממנה החוצה. זה מצחיק, אני חושב, כי הקהל בצרפת מורכב מאותם האנשים, צעירים וזקנים". וגולדמן מוסיף: "זה מוזר, בצרפת שכשאתה הולך למסעדה הרבה אנשים לא אוהבים כשאתה עם ילדים, כי זה עושה בלאגן, וגם לא אוהבים אנשים זקנים".

לא אוהבים כשזקנים באים למסעדות?

"כן, אולי כי לוקח להם זמן לאכול. זה מוזר אבל זאת האמת".

תפקיד אחרון ופרידה. "החגיגה של פולט" - טריילר:

הדילר שבלבל אותי

אז איך זה לעבוד יחד?

גולדמן: "סיוט".

אנריקו: "זה היה נהדר, באמת נהדר".

גולדמן: "'פולט' הוא כמו חלום בגלל שהוא היה לחלוטין לא צפוי. הוא עומד בראש 15 הסרטים הצרפתיים של השנה. זה סיפור יפה של סרט שאף אחד לא רצה, ושעשינו מתוך תשוקה ואמונה שיש לנו משהו ייחודי".

ומה אתם חושבים שהופך את "החגיגה של פולט" לכזה?

גולדמן: "הנושא בלב הסרט. ואין לזה שום קשר לסמים. זאת העובדה, תודה לאל, שבמדינות שלנו חיים יותר. אז יש יותר אנשים זקנים. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שבחברות שלנו רוב המדינות מרוששות כך שהן לא יכולות לעזור לאנשים האלה, לתמוך בהם כלכלית. ומנגד הסולידריות בתוך המשפחות הולכת ומצטמצמת. והתוצאה היא שיש יותר ויותר אנשים זקנים שנותרים לבדם, כמעט ללא משאבים. ובשביל לשרוד חלק מהם חייבים לחצות את הגבול ולהיכנס לעסקים לא חוקיים. הסמים הם אילוסטרציה, באותה מידה זה יכול היה להיות גניבת מכוניות".

למה בחרתם בדמות כמו פולט, שהיא לא בדיוק סימפטית ודי קשה להזדהות איתה?

אנריקו: "כשהתחלתי לכתוב את הסיפור, עם עוד שלושה סטודנטים שלי, חיפשנו דמות שמסוגלת להשתנות. רצינו לראות אותה עוברת טרנספורמציה דרך חיים טובים יותר, יותר כסף, היכולת לחיות נכון. רצינו להתחיל עמוק מאוד ולנוע איתה, וכמובן לעבוד על קומדיה – היא גזענית ובאותו זמן יש לה כומר שחור ונכד שחור. רצינו להראות באותו זמן שגזענות היא לחלוטין שטויות".

דמויות בטרנספורמציה. קאסט "החגיגה של פולט", עם ג'רום אנריקו באמצע (יח"צ)

"השחקנית הראשית של הסרט, ברנדט לאפון, נפטרה בראשית הקיץ. אני זוכר שביום הראשון או השני לצילומים התחלנו לעבוד עם הדילרים, שחקנים צעירים שהגיעו מהפרברים. ברנדט הייתה מאוד מופתעת. היא ניגשה אלי בחשש ושאלה: "אתה חושב שהם הולכים לפגוע בי?".

הסיפור שלא סופר על מייק ברנט

אלן, ציוני נלהב, שרשרת כסופה של מגן דוד סביב צווארו, מעורב בפרויקטים רבים בתעשייה הישראלית. בימים אלה הוא מפיק, יחד עם איתן פוקס, סרט על חייו של מייק ברנט. במקביל, הוא עובד עם גדעון רף על סרט העוסק בחייו של אלי כהן ועל מיני סדרה על לכידת אייכמן. הסרט הישראלי האחרון שראה הוא "בית לחם", אותו, לדבריו, אהב מאוד.

למה צריך עוד סרט על מייק ברנט?

גולדמן: "את יודעת שהפקתי את 'החיים בורוד', הסרט על אדית פיאף? אז זה לא המשך, אנחנו לא מנסים לקחת זמר אחד אחרי השני, זאת תהיה גישה אופורטוניסטית. הסרט על מייק חשוב ביותר כי הוא מתאר את הקושי של להיות דור ראשון לשואה, תיאור שמעולם לא טופל על המסך. למייק ברנט יש אמא ששרדה את אושוויץ וזאת אחת הסיבות, כנראה העיקרית, שלמייק היו חיים מאוד קשים. מצד אחד אדם יודע שהגורל שלו הוא להיות מתחת לאור הזרקורים, להיות זמר עם שירים לא מאוד עמוקים, קול יפה אבל לא שירים מאוד חכמים, ומצד שני הוא אדם מאוד עמוק ורגיש שעומד בפני טרגדיה גדולה ביותר, קרוב לסבל של אמו. סוג של סכיזופרניה".  

"הקולנוע הצרפתי נהיה מפונק". אלן גולדמן (צילום: יח"צ)

מה ההבדל שאתה מוצא בין קולנוע ישראלי לקולנוע צרפתי?

"קולנוע צרפתי הוא קצת מפונק. החל מסוף מלחמת העולם השנייה, תודות לשר התרבות בממשלתו של שארל דה גול, הוחלט שקולנוע צרפתי הוא דבר מיוחד ושסרטים הם לא כמו סחורה ולכן צריך להגן עליהם, ובצדק. מאז תעשיית הקולנוע בצרפת תמיד הייתה מוגנת, שזה רעיון טוב מאוד, אבל כמו בכל מערכת יש פלוסים ויש מינוסים. המינוס הוא שאנו עושים 280 סרטים בשנה וזה לא יהיה נכון לומר שיש לנו 280 סרטים טובים בכל שנה. בשנים האחרונות נהיה קל מדי לעשות סרט בצרפת.

"בישראל זה בדיוק ההיפך. ישראל נאבקת כל הזמן על קיומה ויש סדר עדיפויות. ייסדתם מדינה וצריך חינוך, בריאות וכדומה, אז התמיכה בתעשיית הקולנוע נעשית באופן מוגבל. יש לכם אנשים מאוד טובים ומוכשרים, כישרונות ענקיים. ולמה זה? כי כשאנשים חיים במדינה שדברים מתרחשים בה, חייהם רווים בחוויות קריטיות. הם הולכים לצבא, הם חיים בחברה מורכבת, שום דבר לא מובן מאליו. זה יוצר תנאים טובים לכך שיהיה מה לומר על המסך. בצרפת, למעט מאוד אנשים יש מה לומר. ג'רום הוא אחד מהם וזאת הסיבה שאני כל כך שמח לעבוד איתו, אבל לרוב האנשים אין, וזה מייצר סרטים שלדעתי הם ריקים".

החגיגה של פולט - כל הפרטים ומועדי הקרנות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ