מור קומפני, עכבר העיר

כשאני מגיעה לבית הקפה בו קבענו להיפגש, אביגיל הררי מודיעה לי שאזהה אותה לפי שמלת הפסים שהיא לובשת. כך, בתמימות כזו, כאילו שאפשר לפספס בקלות את אחד הפרצופים המוכרים שריצדו דרך קבע על המסך של כל עם ישראל בחודשים האחרונים. כשנמצאת האבדה, היא מתיישבת לשולחן במה שנראה כמו ביישנות מהולה במבוכה. "נדבר על מנפאואר, נכון"? היא שואלת אותי, מבקשת לוודא שהיצירה ולא היא עומדים כאן על המוקד. מהר מאוד אני מבינה שזו ככל הנראה אביגיל. היא מסרבת לעשות סיפור גדול מכל מה שהוא לא האמנות שלה.» מנפאואר - כל הפרטים» אביגיל הררי - כל הכתבות» "מנפאואר": ספירה לאחור עד הפיצוץ

זו הייתה השנה המבטיחה בקריירה של הררי (25), בוגרת טרייה של יורם לוינשטיין, שכעת תוכלו למצוא מתרוצצת בין חזרות לשלוש הצגות: "בית ברנרדה אלבה", "רומיאו ויוליה" - שתיהן בתיאטרון באר שבע ו"המחברת הגדולה" בתיאטרון גשר. השבוע עלה לאקרנים "מנפאואר", סרטו של נועם קפלן בו השתתפה, שהגיע בתזמון מושלם אחרי שמדינה שלמה הספיקה להתאהב בה בדרמה היומית של HOT, "מתים לרגע". עם חידוש הסדרה לעונה שנייה מסתמן שגם השנה הקרובה הולכת להיות עמוסה עבור הררי, אבל היא בטח לא מתלוננת. "שיהיה ככה כל הזמן, עדיף מלא לעשות כלום", היא אומרת בנחישות. "גם אם עמוס וקשה, אני עושה דברים שעושים לי טוב". "יש חור שנפער בך כשאתה עוזב את בית הספר למשחק" הררי גדלה ברמת גן לאב פסיכיאטר, שבחר בקריירה רפואית על אף שהתקבל לבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה, בית צבי, ואם רקדנית לשעבר שכיום היא מנהלת אמנותית של קבוצת מחול. יש לה אח תאום, סטודנט למדעי המוח, אבל למרות הרקורד הרפואי המשפחתי החזק, והדמות שהיא מגלמת כל כך בחן ב"מתים", היא תמיד רצתה להיות שחקנית ולא שום דבר אחר. "בחיים לא יכולתי להיות רופאה", היא מודה. "אין לי ראש לזה. אני פוחדת ממתמטיקה וטבלאות אקסל". כבר בגיל חמש השתתפה בסרטון תדמית וקלטות ילדים, משם המשיכה ללימודים בתלמה ילין, הצגות תיאטרון, סדרת הנוער "האי" והסרט "למראית עין", של דני סירקין, עליו גם הייתה מועמדת לפרס אופיר ואף זכתה בציון לשבח בפסטיבל הסרטים בונציה. הגיוס לצה"ל קטע את הרצף, ואחריו נחתה כאמור בסטודיו של יורם לוינשטיין. "הלכתי וחזרתי מהתחום אבל תמיד נשארתי שם בליבי", מספרת הררי, שהצטלמה ל"מנפאואר" ו"מתים לרגע" כבר במהלך לימודיה. במהלך הלימודים וגם עם סיומם הקריירה שלך נסקה, התפרסמת באופן מיידי. זה הלחיץ אותך?"אני לא חושבת. חיכיתי לזה כל הלימודים. יש איזה חור שנפער כשאתה עוזב את בית הספר למשחק כי אתה מאוד צמוד לחברים שלך שם, כל יום כל היום. סיימתי קצת לפני בגלל הפקת תיאטרון באר שבע. אני מתגעגעת, ונוצר ריק אחרי האינטנסיביות של בית הספר, שלמזלי התמלא". איך אביך שבחר בקריירה רפואית על פני המשחק קיבל את הפרסום?"אבא שלי התלבט בין משחק לרפואה. בסוף הוא הלך על רפואה. הוא הכי שמח בשבילי, אבל ממש לא דחף אותי לשם. לא היה צורך לדחוף כי תמיד אהבתי תיאטרון, הייתי מאוד חננת תיאטרון כזו שקוראת מחזות וזה מה שעניין אותי. אני מאמינה שהמקצוע של אבא שלי אמנם עושה שירות מדהים וחשוב יותר לציבור, אבל יש בו קווי דמיון לעולם המשחק, עיסוק באנשים והמון רגשות". 

הקושי הכלכלי והבחירה שלו בקריירה שונה לא הרתיעו אותך מהמקצוע?"הייתי כל כך שם, בתיאטרון, שלא היה עם מי לדבר. זה באמת לא הכסף, שאין הרבה ממנו, כמו לעשות משהו שפשוט מניע אותך. אני עושה דברים ובוחרת פרויקטים שחשובים לי, שמזיזים משהו, פרויקטים כמו "מנפאואר" שיש להם משמעות חברתית גדולה הכי עושים לי את זה"."בחיים לא יכולתי להיות רופאה". אביגיל הררי ב"מתים לרגע" (צילום: אוהד רומנו)"עשיתי סרט חשוב שמבטא את העמדה שלי"

ל"מנפאואר" הצטלמה בשנה השנייה ללימודים ובו היא מגלמת את חגית, חיילת ואחראית משמרת בארומה, המנהלת מערכת יחסים סבוכה עם נער ישראלי - פיליפיני (סאן אינטוספ). הסרט עצמו מביא את סיפורם של ארבעה גברים: נהג מונית שבנו עוזב את הארץ עם מהגרת, שוטר במחלקת ההגירה, נער פיליפיני שנאבק להתגייס לצה"ל ומהגר עבודה מניגריה. סיפורם של הארבעה נפרש בסרט ויוצר פסיפס מבולבל ותלוש של זהות מדינית. נשקפת ממנו תמונת מצב עגומה של ישראל ויחסה לא רק לזרים, אלא גם לאזרח הצבר הפשוט. בישראל כולם נאבקים על הכרה. הטריילר ל"מנפאואר":

על אף העדינות והכנות מעוררת ההזדהות שבדמויות של "מנפאואר" והנושאים החשובים בהם הוא עוסק, נדמה שהאקדמיה הישראלית לקולנוע בחרה להשאיר אותו מאחור. בטקס פרסי אופיר האחרון היה הסרט מועמד רק בקטגוריה אחת (השחקן הטוב ביותר, עבור הופעתו של יוסי מרשק). הררי, מצידה, סבורה שמדובר באחד הפרויקטים החשובים שנעשו כאן. "אני אפילו לא מתחילה לדבר על נועם (קפלן, במאי הסרט מ.ק) וכמה שהוא מהמם", היא מסבירה בהתרגשות. "האג'נדה שלו והישראליות שלו, כפי שהוא מביא אותה למסך זה משהו שאני מאוד מחוברת אליו. מרגע שקראתי את התסריט ידעתי שאני רוצה להשתתף בו, ולא היה אכפת לי שהיקף הדמות מצומצם". איך את מסבירה את ההתעלמות של האקדמיה מהסרט?"הייתה תחרות קשה השנה. היו סרטים שעסקו בנושאים מאוד כאובים וטעונים, למשל 'הרחק מהיעדרו' של קרן ידעיה, שזה הסרט שהכי הרשים אותי. הוא לא קיבל  אף מועמדות! 'מנפאואר' מבחינה פוליטית חברתית מאוד אקטואלי למצב כרגע ולפעמים קשה לאנשים לראות את המציאות ככה בפנים. נכון שיש בו קטעים הומוריסטיים אבל הסרט מעביר אג'נדה חברתית עמוקה, ויכול להיות שלאקדמיה היה קשה עם זה. בעיניי זה נפל בין הכיסאות. בתור סרט עלילתי השמיטו אותו, אם הוא היה סרט תיעודי או סרט קצר אולי הוא היה מקבל יותר התייחסות. אני לא מסכימה עם זה, חבל לי". עקבת אחרי הסרטים שזכו ליותר הכרה ופרסים?"כן. ובאמת היו סרטים מהממים עם דמויות מדהימות ונושאים חשובים: אלימות ואונס, מעמד האישה וצה"ל. אולי זה יותר החומר שממנו עשוי אוסקר, לא יודעת. 'מנפאואר' בעט לפוליטיקה הישראלית מתחת לחגורה, ואולי לאקדמיה עדיין קשה עם זה".

מה חשבת על ההקבלה שנעשתה בסרט בין דמות הצבר למהגר?"התחברתי לזה מאוד. אשקר אם אגיד שזה חלק מהיום יום שלי אבל אני משתדלת להיות פעילה, להגיד את דעתי. קשה לי עם מיתוסים, אוהבת ששוברים אותם. אני אוהבת לפרוץ גבולות וגם נועם הוא כזה. המשפט שאני הכי אוהבת בסרט הוא המשפט על הסלטים בארומה, הערבי והישראלי. יש סצנה שסאן מסביר ללקוח שזה אותו דבר, שהישראלי זה בול כמו הערבי רק בלי חסה".  

איך התכוננת לתפקיד בסרט שמציג עולם שלם שרחוק מזה שאת חיה בו?"גם אם אני לא מתעסקת בזה ביום יום, לא בטוחה עד כמה זה רחוק. גם אני תמיד הרגשתי זרות ותלישות. למשל בסטודיו הבנתי מהר מאוד שאני לא על תקן הבלונדינית התל אביבית המושלמת, ומצד שני לא המצחיקה המגניבה, שוב, די חנונית. אז עבדתי עם מה שיש. למי אכפת בסופו של דבר? הרבה פעמים הרגשתי מוזרה. עבדתי על הדמות והחלל ומערכת היחסים בסרט עם נועם ועם סאן".היית יכולה לראות את עצמך במערכת יחסים עם מהגר או עובד זר כמו הדמות שלך בסרט?"ברור. בלי שום בעיה. אני מתה על המראה האסיאתי. גם צריך לשים את הדגש כפי שזה נעשה בסרט - מה זה זר? קחי למשל את סאן. אין בו שום דבר זר מבחינתי. הוא נולד וגדל כאן, חי עם חברה ישראלית, עובד כאן כטבח. הכימיה בינינו הייתה מדהימה. כחיילת שירתתי כמש"קית חינוך במג"ב, שזה הכי הארד קור. כור היתוך של צ'רקסים, יהודים, ערבים נוצרים, רוסים, בדואים. היו לי חברים מכל קשתות האוכלוסיה, וגם באזרחות יצא לי להתחבר עם מגוון אנשים, גם מהגרים. אני נגד הגירוש והמדיניות הממשלתית. בגלל זה עשיתי סרט שמבטא את העמדה שלי"."אין בו שום דבר זר". אביגיל הררי וסאן איטוספ ב"מנפאואר" (צילום: יח"צ)"אני לא מרגישה יפה" העיניים של הררי נוצצות כשהיא מדברת על תיאטרון. מכל סוגי העשייה שלה, זו הדרך שהכי מעצימה ומרגשת אותה לדבריה: "תיאטרון הוא הגרעין של כל שחקן. כיף גדול, אתה כל ערב חי את הדמות". ואכן הררי זכתה לגלם דמויות חלומיות וקלאסיות: אנה קרנינה, שפת ארנבת ב"המחברת הגדולה", ובקרוב גם את יוליה בעיבוד מודרני לשייקספיר, לצדו של תום אבני. אבל למרות התשוקה והאהבה לתיאטרון, הרחוב הישראלי זוכר אותה בעיקר כיעל אבוטבול, הרופאה הנחושה לעתיד ב"מתים לרגע".

"לא היה לי מושג שזה יתפוס ככה", מודה הררי. "אני שומעת נתונים על רייטינג של הסדרה ואני לא מבינה בעולם הזה. העשייה הייתה כיפית, אני אוהבת את הדמות כי היא מדליקה, אבל בכל זאת התיאטרון מאתגר יותר כשחקנית. איכשהו יצא שהדמויות שאני מגלמת בתיאטרון הן ממש שאהידיות של משהו, הולכות עד הסוף ומתאבדות על זה. בטלוויזיה זה פחות בולט".

בכל זאת לסדרה יש המון מעריצים וגם לך. אדי קבטנר שמשחק לצידך סיפר לאחרונה בראיון שערכתי עמו על שלל תגובות מחמיאות."טוב, אדי זה אדי. אני לא חושבת שאני אטרקציה גדולה כמוהו. לא מחכים לי מתחת לבית תודה לאל. קיבלתי אהבה והערכה פה ושם, בפייסבוק למשל. אין לי חשבון אינסטגרם פתוח, אז אני די מרוחקת מזה. אני לא בעד לפתח את המקומות האלה. הם לא העניין של העשייה שלי. לא מאמינה בלהרוויח קהל על סמך פרויקט אחד שעשיתי".את כבר יודעת מה הולך לקרות עם יעל בעונה השנייה?"כרגע הכל בערפל. אני אפילו לא זוכרת מתי נקבעו הצילומים. זה עוד רחוק".מה חשבת על הטענה שזו סדרה של אנשים יפים מידי? הרי הרופאים שתוכלי לפגוש בארץ לא ממש נראים ככה."אני לא מרגישה יפה. בסדרה יש שחקנים מצוינים ועל המסך המראה זה חלק מהעניין".את? לא יפה? נו באמת."אני לא מרגישה ככה. בגלל זה אני מתחברת למקום הזה של יעל, ילדת כאפות. מילדות אני ככה. אני מעדיפה את המראה האקזוטי, יופי ספרדי או מרוקאי כזה, שיער חלק וארוך, פחות את שלי". גם בתקשורת התייחסו למראה שלך באופן חיובי. אני למשל התקשיתי להאמין בסדרה שלמישהי שנראית כמוך יש בעיה ליצור קשר עם גברים."התייחסויות כאלה כנראה חמקו ממני, כל אחד והאישיוז שלו. כילדה לא הייתי יותר מטינאייג'רית ממוצעת. לא יצרתי קשרים. עד היום אני ממש נבוכה מעצמי לפעמים, גם במערכות יחסים ובהתחלה של קשר. חוסר בטחון - הוא הולך ובא". "זו הייתה עשייה כיפית אבל אין כמו התיאטרון". "מתים לרגע" (צילום: אוהד רומנו)

את העבודה של האחים יואב ודורון פז, שביימו את "מתים לרגע", היא מתארת כשונה בתכלית מהעבודה עם נועם קפלן על "מנפאואר": "הם פשוט נתונים בסד זמנים אחר לחלוטין. סיר לחץ. חייבים לתקתק סצנות". למרות החיפזון וצקצוק הלשון שמתלווה בדרך כלל להגדרה "דרמה יומית", הררי בטוחה שתו האיכות של צמד הבמאים, שחתומים גם על הסרט "פובידיליה" וכעת עובדים על פיצ'ר נוסף, נשמר. "הם די מדהימים. הם מאלה שיכולים לקנות משהו בשנקל ולמכור אותו ב-200", היא צוחקת. "לעשות מדע בדיוני בארץ זו זכות גדולה. גם לי, בתור חולת אימה. אני רואה לבד כל סרט אימה אפשרי, מכל הזמנים, מתה על זה". עם איזה במאים היית רוצה לעבוד בעתיד?"אני פתוחה לכל מה שמרגש ומעניין אותי. הייתי נורא רוצה לעשות אימה. אבל אני מפחדת מזה, לא בטוחה שזה הצד החזק שלי, זה משחק שהוא מאוד מאתגר וקשה. גם ב'מתים לרגע' כשהיו סצנות אפלות עם רקע מפחיד לא בהכרח ידעתי מה לעשות עם עצמי ועבדתי על זה כדי שזה יצא הכי אמיתי. אני כנראה פוחדת מזה כי אני נורא אוהבת את הז'אנר. נבות פפושדו ואהרון קשלס עושים קולנוע מדהים ומדליק עם אלמנטים יפים. מצד שני, אני בחורה, ואני גם אוהבת דרמות נוקבות. מאוד אוהבת את קרן ידעיה". מי המודל לחיקוי שלך מבחינת משחק?"בארץ יש הרבה שחקניות טובות, אבל קשה לי לחשוב על שם. הדס ירון, חברתי, עושה עבודה נפלאה ב"פליקס ומאירה". בחו"ל אני חושבת שג'וליאטה מזינה, אשתו של פליני. מה שהאישה הזו עושה ב'לילות כביריה' פשוט הרשים אותי. יש יותר טוב מהקולנוע של פליני?הוא הכי גאון שיש. לא מתפשר. הייתי רוצה להיות כזו". את מרגישה שהתפשרת בחיים?"כן, אבל לא ניכנס לזה. היו תחומים שהתפשרתי בהם. אם זה להגיד כן על משהו שאת לא סגורה עליו, או להתיש את עצמי. אני כן מאמינה שהכל לטובה אבל גם רוצה לחתור לכמה שפחות פשרות כרגע". אחרי שנה כל כך עמוסה את לא פוחדת שיום אחד כל זה יעלם?"בא לי שיהיה לי טוב אבל אני לא במירוץ. אני עושה מה שעושה לי טוב ואני מתחברת אליו, לא בקטע אליטיסטי. אני מנסה להיות קשובה לעצמי לא להעמיס בפרויקטים בכוח כדי להשאר בתודעה אני נמאסת על עצמי לפעמים, אז מה, לא ימאס ממני? לא צריך להיות תקוע כל הזמן מול הפרצוף של אנשים. אם אני רואה משהו שכתוב טוב ומשרת איזו מטרה - אני שם. כל השאר באמת לא משנה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ