השוואות למיכאל האנקה ופרמיירה כחול-לבן

עמיר מנור הסמיק כשהשוו את "חיותה וברל" ל"אהבה" שזכה בקאן, התעצבן כשהסרט שלו לא ניצח והתרגש מהבכורה הישראלית. דיווח אחרון מפסטיבל ונציה, אחרי נחיתה רכה במיוחד

עמיר מנור, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיר מנור, עכבר העיר

למחרת הפרמיירה של חיותה וברל התחילו להגיע התגובות ויחד איתן ההשוואות הבלתי נמנעות לסרטו של מיכאל האנקה, המספר את סיפורם של שני קשישים, אהבה (שזכה בפסטיבל קאן האחרון, ועדיין לא הזדמן לי לצפות בו). העיתונאים יצאו מדעתם. השוואה להאנקה? ברצינות, יצאו מדעתם. הראיונות לתקשורת היו ארוכים ומתישים. השאלות נערמו כמגדל קלפים ותמרנתי באוצר המילים האנגלי שלי כלהטוטן מתחיל אצל צ'יקו ודיקו. לא פשוט להסביר בשפה זרה את עולם הסרט ועולמן של הדמויות. הסרט יונק מתחיית השפה העברית, וכאן אני נדרש לתרגם את המדוייק הפרטי והלוקאלי לגלובאלי, כללי ומופשט. מתיש. העיתונאים התרגשו. רצו להבין, לשמוע, לדעת. האירוע הסתיים בצילומי פורטרט על חוף הים בלידו עם אחד מגדולי הצלמים של איטליה. בסוף היום נפרדנו מרבקה ויוסף שעשו דרכם חזרה לארץ, והתחלנו לספור לאחור את השעות. השמועות חילחלו. הגענו לשורט ליסט של השופטים לפרס הגדול, וכעת נותר רק לקוות. עמיר מנור בונציה: » להתעלם מזאק אפרון ולחכות לביקורת» "חיותה וברל" גורם לאיטלקים לבכות

העברנו את הימים בספירת פיאצות, גשרים ותעלות. ונציה, כמו כל גלויה, הפכה בעידן המצלמות הדיגיטליות לקורבן של שעתוק טכני מייגע. בכל גשר עומדים כשלושים צלמים חובבים המנציחים את אותו הפריים מאות פעמים מזוויות שונות וקומפוזיציות מתחלפות. במקום גונדולה - סירת מרוץ. במקום שחף - חולדה. הליכה בעיר היא כמו המתנה בתור לרכבת הרים בלונה פארק. עומדים בסימטאות ומחכים שהצלמים ישחררו את הפקק. כמו תאונה באיילון, גם הפקק הזה נוצר על ידי סקרנים שמחליטים להתרגש מחדש בכל גשר. ובכל זאת, אין הרבה מה לעשות. ניסינו להשתחל למעוזי האומנות הוניציאניים וקפצנו לביקור בגוגנהיים. שיא הביקור היה ציורו של רנה מגריט, the empire of lights. השראה לקולנוע באשר הוא, ושיעור בתאורה ובצילום. זו הייתה הזדמנות להודות לגיא רז, צלם "חיותה וברל", שהפך לחבר במסע היצירה של הסרט. יחד העברנו ימים כלילות, שוברים את הראש איך לשרטט את מסעם של השניים באופן שיעניק לכל ניואנס בסרט ערך נצחי, שהוא מעבר לרגע עצמו. סיימנו לצד עץ המשאלות של יוקו אונו. כתבתי על פתק תקווה: שהסרט ייגע באנשים בארץ ובעולם. המשכנו הלאה. » חיותה וברל – כל הפרטים» פסטיבל ונציה 2012 – הסיקור המלא» הדס ירון קטפה את פרס השחקניתכשלסבתא אין כסף לבשל דייסה. חיותה וברל - טריילר:

הימים הלכו ודעכו. ראינו עוד סרט, וחיכינו בקוצר נשימה. תוכניות הפסטיבלים בעולם מורכבות מפרמטרים שונים שאינם בהכרח איכות. פוליטיקה ואקלקטיות שולטים בעיצוב התוכנייה הרבה יותר מאיכות היצירה. שמות מוכרים מקבלים עדיפות, סרטים מאזורים אקזוטיים שולטים בהיררכיה על אף בוסריותם. והפסטיבל הכיל לא מעט סרטים שהתגובה המתבקשת אליהם היא הרמת גבה. מצד שני, במגוון הסיפורי היה משהו שהותיר תחושה של גלובליות מקומית. לבסוף הפסדנו לצרפתים, אבל קיבלנו הזמנות לפסטיבלים ברומא ובמילנו, והביקורות המפרגנות שהתפרסמו ב"סקרין" וב"וראייטי" סללו ל"חיותה וברל" מסלול חוצה עולם. יצאנו בחזרה לארץ. מיד כשנחתנו התחלנו להתארגן לקראת הפרמיירה החגיגית שהתקיימה באותו ערב בקולנוע לב, לקראת עלייתו של הסרט בבתי הקולנוע ב-20 בספטמבר. עיתונאים וחברים, משפחה וקולגות התכנסו לחגוג עם חיותה וברל את עלייתם למסכים. הפרמיירה המקומית מרגשת יותר מזו העולמית. הסרט נכתב עבור החברה הישראלית, הקהל הישראלי, ולליבו הוא מכוון. ההתרגשות באולם הותירה אותי נדהם. חיותה וברל נוגעים באנשים כל  פעם מחדש, וזה לא מובן מאליו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ