ונציה של עמיר מנור: לחכות לביקורות ולהתעלם מזאק אפרון

במאי "חיותה וברל" נסע לפסטיבל הקולנוע בונציה לאכול מנות קטנות, לראות סרטים גדולים, להתמנגל בפרמיירות ולחכות לפסק הדין של המבקרים

עמיר מנור, ונציה, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיר מנור, ונציה, עכבר העיר

זה התחיל במונית לשדה התעופה, והמשיך: בדיקה ביטחונית 1, מדרגות נעות לטרמינל, מטוס לבריסל, בדיקה בטחונית 2, סריקת כפכפים לחומרי נפץ, מדרגות נעות לטרמינל, ביקורת דרכונים, בדיקה ביטחונית 3, מטוס לונציה, הסעה לרציף, סירה לגטו, צעידה בסימטאות העיר, שני אוטובוסים אמפיביים, אוטובוס עירוני אחד, גשם, רוח, מדרגות והגענו.

ולא הכניסו אותנו. המאבטח בכניסה, שהופתע ממראנו הרטוב והעייף, דרש לראות תגים. מכיוון שהיינו בדרכים שעות ארוכות לא הספקנו להגיע לשעות פתיחת המשרדים. התוצאה: ננעלנו מחוץ לפסטיבל. שיחות השכנוע לא עזרו. טלפונים נואשים הצליחו להביא את כתריאל שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלי, לדלת הקדמית. כתרי לחש כמה מילים על אוזנו של המאבטח ורק אז נכנסנו, נזופים ורטובים. בשעה טובה התחלנו להתמקם באחד הפסטיבלים הגדולים והמרשימים בעולם. הפקת ענק שבמשך 11 ימים מאכילה בשרימפסים ומוצרלות מאות אלפי אנשים: יוצרים, שחקנים, במאים, מפיקים ואורחים. טירוף. בין היתר השנה בפסטיבל מתארחים לא מעט במאים חשובים: פול תומאס אנדרסון, קים קי דוק, רוברט רדפורד, הרמוני קורין, טקאשי קיטאנו וטרנס מאליק, רשימה חלקית בלבד. » פסטיבל ונציה 2012 - הסיקור המלא» הביקורות משבחות: "ג'יין אוסטין של העולם החסידי"

סיליקון להמונים, שרימפס ליומרנים, זאק אפרון לצווחנים

פוקדי פסטיבל הקולנוע ונציה מתחלקים למעמדות מובהקים. השכבות התחתונות מאכלסות בעיקר נערות בנות 12-14 שמטנפות את השטיח האדום ואת לובי מלון האקסלסיור היוקרתי בפלאשים מעוורים ומשרוקיות בטיחות בדרכים. מדי פעם הן זונחות את כללי הטקס ומפזרות באוויר צווחות אימה בלתי נשלטות. לפעמים מדובר באזעקת אמת ולעיתים בתרגול יבש. נדמה שהן רוחשות ככוורת הורמונים הפועלת בתיאום מושלם. נוכחות סלב באוויר עוברת כשדה באש קוצים. בפעם האחרונה שהן חלפו על פנינו בצווחה מדממת, עמדנו בלובי ולקח לנו חמש דקות להבין כי הבחור האומלל שהן רצות אחריו הוא זאק אפרון. נו, פרובינציה.

בכוורת ההורמונים. זאק אפרון בפסטיבל ונציה (צילום: AP)

שכבת הביניים כוללת את משלחות הסרטים. שזה אומר אנחנו. כאן מדובר במפה מעמדית מורכבת ומסובכת המכילה לא מעט יתרונות אך גם גבולות ברורים. לקח לנו יומיים להבין, כולל אכזבות אין ספור, לאילו הקרנות אנחנו יכולים להיכנס, לאילו הקרנות מותר להיכנס רק אם יש מקום, לאילו הקרנות אפשר להיכנס רק אם יודעים את הלחיצה הסודית ולאילו הקרנות מותר להיכנס רק אם מכירים את הבת של המנהל. ייאוש. אחרי שלושה ימים של ניסיונות כושלים ותורים אינספור ("לא, זו הקרנה למפיקים ממדינות הבלקן בלבד"; "זו הקרנה לציבור הרחב, תקנו כרטיס ב-45 יורו"), הצלחנו להיכנס להקרנה ראשונה של סרט סעודי. למחרת בבוקר צפינו בסרטו החדש של תומאס פול אנדרסון, "המאסטר". מי אמר סיינטולוגיה ולא קיבל? בלי ספוילרים. מחר טקאשי קיטנו וקים קי דוק.

השכבה העליונה מכילה את מעמד מפיקי הזהב ומעמד האורחים העשירים, שתרומתם העיקרית לפסטיבל היא בתפיסת מקומות החנייה בכניסה למלון והצגת מפגן פאלי מרשים של מכוניות יוקרה. אוליגרכים עם מפתחות על הצוואר ואוליגרכיות שמחליפות שמלות כל שלוש שעות. סיליקון להמונים, קוקטיילים יוקרתיים על חוף הים וארומה חזקה של מיותר. באופן מושלם, ההשוואה המעמדית לפסטיבלים לא שונה מהניתוח האחרון של מרכז אדווה (הבודק את השוויון והצד החברתי בישראל). מעמד הביניים מאבד את ההשקעה הציבורית ונשחק בהמתנה, המעמד התחתון רודף אחר האשליה בחולצות טריקו צבעוניות והמעמד העליון, ובכן, אוכל מנות קטנות של אוכל יומרני. אבל על חוף הים.

חיוכים של מדונה ביומיים הראשונים ונציה הייתה סמי ידידותית למשתמש. לאחר שבועות של עבודה מאומצת לקראת עליית הסרט חיותה וברל (שיגיע ב-20 בספטמבר לבתי הקולנוע בישראל), מתברר שלא הספקנו אפילו לעשות גוגל כדי לבדוק איפה טעים וזול ומה יש לראות בסמטאות. והמחיר היה כבד. אינטרנט אלחוטי זה מצרך נדיר בונציה, ואם כבר מצאת, סביר להניח שהוא לא עובד. ואם הוא עובד, ובכן, קצת כמו בניינטיז. התמונות נקטעות בדיוק לפני ההטענה, ונדמה ששילמנו מאות שקלים על שניצל או פסטה. בחיי, התגעגענו למסעדות האיטלקיות בתל אביב. הלכנו לאיבוד לא מעט פעמים, והתחבורה הציבורית? חיים על המים. התחושה הכללית היא שכל נסיעה לא אורכת פחות מחמישים דקות והתוצאה הישירה היא שכל מנוחה על היבשה מרגישה כמו משחק נדנדה מעיק. אבל אחרי כמה שיחות בירור והימורים מושכלים ("בואו נלך לכאן! יש לי תחושה טובה!") לקחנו עצמנו בידיים והצלחנו למצוא את נקודת האור הונציאינית. אוכל מדהים במחיר סביר וסירה מקוצרת שעושה את דרכה ללידו, אזור הפסטיבל, ברבע שעה. המדונה התחילה לחייך אלינו. נקודת האור הונציאנית. חיותה וברל - טריילר:

בין לבין, הגענו לקוקטייל המרגש של פרויקט "מים" שנוצר באוניברסיטת תל אביב  וזכה לתשבוחות, ובצדק. החבר'ה מהפרויקט פתחו את שבוע המבקרים בפסטיבל בהקרנה מיוחדת, ובניצוחה של יעל פרלוב הציגו קולנוע מרשים ומרתק. הקוקטייל היה הזדמנות מצוינת למשלחת הישראלית להתערבב בעצמה עם עצמה. קצת כמו הופעה של דייויד ברוזה בברלין. שחקנים ושחקניות, מנהלי קרנות, סוכנות שחקנים וסטודנטים לקולנוע חלקו מזטים וספריצים. כמו להדליק נרות שבת בבית חב"ד.  

השכמה של ארבעה כוכבים מפגש היחצ"נים הראשון של "חיותה וברל" נערך ביום הראשון, והיה פסימי. הקרנת העיתונאים של הסרט נקבעה לשעה תשע בבוקר, שעה בה האיטלקים עדיין משילים את קורי השינה. ואם זה לא מספיק, ההקרנה נקבעה במקביל להקרנת סרטו החדש של ספייק לי, "Bad 25" - דוקומנטרי עם קטעים נדירים שנוצר לרגל 25 שנה לאלבומו של מייקל ג'קסון. תחרות קשה. יחסי הציבור צפו שיגיעו בין שלושה לחמישה עיתונאים. המתח השתלט אך עלי אסרו להגיע להקרנה, ונשלחתי לישון עד מאוחר. התעוררתי לסוג של חלום.חמישים עיתונאים הגיעו, צחקו והתרגשו, וכנראה אף דאגו לברך את היחצ"ן על הישגו המרשים. המתח עלה. קשה לצפות את הביקורות בפסטיבל. הקריטריונים משתנים. לעיתים סרט שחושף עולם אחר יזכה לביקורות מופלאות גם אם הבום נח בפריים כדרך קבע. גם אם אין תאורה. גם אם הוא הקים לתחייה את גריפית. הביקורות גם מנבאות את הצלחתו הבינלאומית של הסרט, ופוסקות אם הוא מתאים להפצה רחבה. וההפתעה הייתה עצומה. הביקורות האיטלקיות הופיעו כבר באמצע הלילה והעניקו לנו ארבעה כוכבים מתוך חמישה אפשריים. הביקורת החשובה ביותר, של אתר וראייטי, התפרסמה למחרת בצהריים. ובכן, יותר טוב מזה לא יכול היה להיות. היום מתחילים הראיונות לתקשורת המקומית. בערב ינחתו בעיר הציורית השחקנים הראשיים של הסרט, רבקה גור ויוסף כרמון, ומחר בערב עולים על חליפה לשטיח האדום. דיווחים נוספים בהמשך, ובינתיים, ונציה מתחילה להסביר לנו פנים.

פסטיבל ונציה 2012 - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ