האם הקולנוע יעצור את העינויים?

מציאות החיים הקשה של מבקרי המקלט בישראל, היא כנראה כאין וכאפס לעומת העינויים הקשים שחלקם עוברים בדרך לכאן. הסרט "כופר נפש", שיוקרן מחר בכנסת, ינסה להביא את הנושא למודעות הציבור. ח"כ מיכל רוזין ממרצ בטור אישי

מיכל רוזין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכל רוזין

לרגל היום הבינלאומי למאבק בעינויים שיצויין ברחבי העולם ביום חמישי, החלטתי לדון בועדת העובדים הזרים בראשותי, בנושא העינויים בסיני מנקודת מבט לא שגרתית- הקרנת הסרט הדוקומנטרי המצמרר 'כופר נפש' בבימויה של קרן שעיו, ולאחריו נערוך דיון נרחב בהשתתפות הבמאית, חברי וחברות כנסת, נציגי האיחוד האירופי ונציבות האום לפליטים, ניצולי עינויים בסיני, ארגוני הסיוע ונציגי משרדי הממשלה.

הסרט "כופר נפש" כל כך עדין ורגיש, שהוא מצליח להעביר את המסר הזה בצורה קורעת לב, מזעזעת אבל גם מציאותית ואמיתית. לא צריך לראות סרט של ספילברג עם סצינות קורעות לב של הלקאות והשפלות כדי להבין מה עבר על אותם אנשים, שומעים את הזוועות הללו בקולם. הסרט עוקב אחר שדרנית רדיו אריתראית, שראיינה מאות שבויים אריתראים שנשבו ועברו עינויים בסיני מידי שוביהם. דרך שיחות הטלפון של השדרנית עם החטופים והחטופות, השיחות עם בני המשפחה והפגישות עם הניצולים, מצליח הסרט לגעת בסיפורים האישיים הטרגיים של קרבנות העינויים. אני בטוחה שכל מי שיצפה בו לא יוכל להישאר אדיש לבעיית מבקשי המקלט והפליטים.  

אמנות בכלל ואמנות הקולנוע במיוחד מסוגלים לעורר הזדהות ולעודד מחשבה כפי שדיון שגרתי בוועדה לא מצליח. אני מקווה שהקרנת הסרט ׳כופר נפש׳ בועדת העובדים הזרים תגביר את המודעות לבעיה הקשה של קרבנות העינויים מסיני, ותעודד שיח ציבורי. זכות גדולה נפלה בחלקי לאפשר לסרט קולנוע ישראלי את הבמה להשפיע ולקדם שינוי חברתי.מקווים לעורר דיון. הסרט כופר נפש:

הקולנוע הישראלי הוא מגוון ומצליח להעלות לפני השטח סוגיות חברתיות ופוליטיות מורכבות. כפי שהקולנוע מציף סוגיות חברתיות ופוליטיות, כך גם ראוי שהפוליטיקה תאפשר במה לאמנות בכלל ולקולנוע בפרט. החיבור בין התחומים הוא הכרחי, מזין ונכון. אי אפשר לשכוח את הסערה שיצרו סרטים ישראלים חדים וחריפים כמו "חמש מצלמות שבורות" ו-"שומרי הסף". הצלחתם הבינלאומית הביאה לתגובתם זועמת של חברי כנסת מימין אשר קראו לצנזר ולהחרים את הסרטים, מה שהביא ליצירת דיון ציבורי, דמוקרטי, הכרחי וחשוב. 

לצערי, נושא קרבנות העינויים לא נחשף דיו  לציבור בישראל. בתודעת הציבור הישראלי חקוקות ההפגנות של מבקשי המקלט, והם התרגלו לראות בהם כלל ולא פרט, מהגרים אפריקאים שמגיעים בהמוניהם. הסיפור האישי והחוויה האנושית נעלמת מהעין כאשר אנו עוסקים בבעיות ברמה הלאומית, לכן מן ההכרח הוא לחשוף את הציבור ואת  השיח הציבורי לסיפורים האישיים שמסופרים בסרט.לתת במה למי שאין להם קול. מיכל רוזין (צילום: גלעד בר שלו) במסגרתי תפקידי כיו"ר הוועדה אני עוסקת רבות בקבוצה המוחלשת של מבקשי המקלט שביניהם כאלה שעברו עינויים בסיני.  קבוצה זו מקרב המהגרים מאפריקה היא המוחלשת ביותר כיוון שחלקם נמצאים בטראומה פיזית ונפשית  ואינם יכולים לעבוד לפרנסתם. אלה אינם מוכרים על ידי המדינה כנפגעים ואינם זכאים לטיפול מידי הרווחה או הבריאות, כפי שמטופלים קורבנות סחר למשל. 

מבקר המדינה כתב בדו"ח האחרון כי: "קרבנות סחר הם החלשים והפגיעים בקבוצה החלשה והפגיעה של זרים שאינם בני הרחקה, והם הגיעו לישראל דרך גבול מצרים לאחר שעונו. אנשים אלה היו בסכנה קיומית ממשית, וחלק נחטפו לישראל והגיעו שלא ברצונם. אנשים אלה זכאים לטיפול מסור ותומך ככל שיכולה מדינת ישראל להעניק".ההקרנה מחר בשעה 09:00 באולם ירושלים בכנסת, הרשמה באמצעות המייל vaadatz@knesset.gov.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ