די.וי.די: לחיות כמו כלב, למות לבד

"A Lonely Place to Die" חושף ילדה שנקברה בחיים ומספק רגעים מסחררים בטבע הפראי של סקוטלנד. "The Yellow Sea" מהפנט ומותח עם גיבור שעייף, רעב וחרמן כמו כלב. שניהם יעצרו לכם את הנשימה בגלל המרדפים ובזכות מקוריות מבורכת

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

להזיז הרים: A Lonely Place to Die  האחים וויל וגו'ליאן גילבי יוצרים מותחני פשע ואקשן כבר עשור, אבל קנו לעצמם שם רק בשנה החולפת עם "A Lonely Place to Die". חלוקת העבודה בין השניים היא שיתוף פעולה בתסריט ובעריכה, כאשר ג'וליאן חתום כבמאי יחיד. באמתחתם של האחים הבריטים ארבעה סרטים באורך מלא, והמפורסם שבהם עד כה היה "Rise of the Footsoldier", אולם השניים התעלו על עצמם והעפילו אל פסגת יצירתם המשותפת עם סרטם הנוכחי, המשלב מותחן טיפוס הרים מסחרר וסיפור חטיפה מחריד.הכל מתחיל כשצוות מטפסי הרים מיומן עושה את דרכו במעלה עוד אתגר, אי שם בהרי סקוטלנד הקסומים והמאיימים. אליסון (מליסה ג'ורג') מובילה את שני חבריה, רוב (אלק ניומן) ואד (אד ספילרס), אל עבר בקתה שבה ממתינים להם שני עמיתים נוספים. בבוקר של יום הטיפוס המכריע מוצאת החמישייה ילדה עזובה ומפוחדת בשם אנה (הולי בויד), שהיתה קבורה מתחת לאדמה. היא לא מדברת את שפתם והם מזועזעים מן הסיטואציה, אבל יהיה עליהם להתעשת במהירות שכן כדורי רובה מתחילים לשרוק בכיוונם. בזמן שסיפורה של הילדה ייחשף בפנינו ודמויות חדשות יצטרפו למרדף אחריה, ייאלצו גיבורינו להתמודד עם משהו קטלני אפילו יותר משיפועים תלולים - בני אדם חמושים.גם הרעים מפחדים מגבהיםהסרט מנגן על עצביהם של הצופים ומשחק על כמה וכמה פחדים וחרדות קלאסיים - מפחד גבהים, שזוכה כאן לייצוג מוחשי למדי, דרך קלאוסטרופוביה מלחיצה וכלה בדאגה אינסטינקטיבית לגורלה של ילדה חסרת ישע. אך כאשר נכנסים בני האדם הרעים לתמונה, לא יעזרו גם אינסטינקטים בריאים של הישרדות. המלחמה באיתני הטבע ובמצוקים מחודדים מתגמדת לפתע. והחבר'ה הרעים בסרט מאוד אנושיים, אף אחד אינו הרוע המוחלט, ולכולם יש אינטרסים ומערכת שיקולים שהם מנסים להצדיק.A Lonely Place to Die - טריילר:מה שמוביל אותנו אל מרכז הכוח של הסרט הזה כמותחן - הוא פשוט לא חדל מלהפתיע ולתעתע. נדמה שאף אחד אינו מי שהוא נראה באמת, והתחושה מתחזקת עד לפרנויה מוחלטת. סצנות שמתחילות עם אופי מסוים הופכות את עורן ללא אזהרה מוקדמת, מוסכמות עלילתיות יעמדו במבחן וההזדהות עם מצבם של הגיבורים תהפוך לטוטלית. זאת משום שכמו דמויות המטפסים, גם הצופה יצטרך להישאר דרוך כל העת, לא לאבד ריכוז לרגע ולרוץ קדימה עם הסרט מבלי לדעת מהיכן תבוא ההתקפה הבאה. וברור לגמרי שהיא תגיע, אבל אין זמן לעצור לחשוב או לתפוס את הנשימה.כשכן תעשו זאת, כלומר כשהסרט יסתיים והאדרנלין יתפוגג, ייתכן ויתחילו לצוף חסרונותיו. פעולות מסוימות של הדמויות, שבמהלך הצפייה ייראו הגיוניות ואף מתבקשות, יהפכו למטופשות למדי אם תחשבו עליהן לעומק ובדעה צלולה ושקולה. אבל בלהט הרגע הן עדיין יהיו נכונות, כך שמומלץ להחזיק בסרט חזק ולא להרפות, אחרת תמצאו עצמכם מביטים מטה ולועגים לו ממרומי האולימפוס.מאידך, בתום הצפייה ייתכן שדווקא יתבהר כי מדובר בסרט שגם הוא אינו כפי שהוא נדמה בתחילה, כלומר יש בו יותר בינה מאשר במבט ראשון. כדי לא לעשות ספוילרים, אציין רק את המערכה הראשונה של הסרט כמבוא ומצפן לקריאה נכונה בו. כאילו היוצרים מכוונים את הצופים שלהם להלך המחשבה הנכון על מנת להפיק הנאה מרבית. הם עושים זאת על ידי שורות דיאלוג אגביות לכאורה, כמו ברגע שבו אחת הדמויות מסבירה על חשיבות אלמנט ההפתעה בכריכים, או כאשר דמותה של מליסה ג'ורג' גוערת בחברה על אובדן רגעי של ריכוז שפשוט לא מקובל בטיפוס הרים. אלה שני מפתחות חיוניים גם עבור הקהל וזוג הכלים הקולנועיים שבו נעשה השימוש המושחז ביותר בסרט. למעשה, הוא שווה צפייה אפילו רק בזכות אוסף של כמה מן הרגעים המפתיעים ביותר שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות. בתקופה שבה מותחני הישרדות סבירים עד בינוניים כמו שטח פראי מוצגים בבתי הקולנוע, טוב שיש גם סרטים ראויים באמת כמו "A Lonely Place to Die", שהם לא רק יעילים ואינטנסיביים, אלא גם מכילים כמות לא מבוטלת של מקוריות. A Lonely Place to Die. בימוי: ג'וליאן גילבי. בריטניה 2011, 99 דקות. אנגלית בשלל מבטאים עם כתוביות באנגלית. הזמן הצהוב: The Yellow Sea

כמה כיף להמשיך ולשבח מותחני פשע אפלים ואולטרה אלימים מדרום קוריאה. מעצמת הקולנוע, שכבר ניכסה לעצמה ז'אנרים אמריקאיים ושיכללה אותם לכדי שלמות, ממשיכה לייצר במאים מבריקים בקצב מדהים. אחד השמות החדשים שכדאי לשנן הוא נה הונג־ג'ין. בשנת 2008 הוא הרשים עם סרט הביכורים שלו "The Chaser", יצירה בת שעתיים שרובה מרדף עוצר נשימה, המגובה במשחק חתול ועכבר בין שוטר־סרסור לרוצח סדרתי של נערות ליווי. שנתיים חלפו והקולנוען העולה שיחרר את השני שלו, שנקרא "The Yellow Sea". הסרט לא עבד כמצופה ממנו במולדתו, מה שגרם להונג־ג'ין לקצץ 17 מתוך 157 הדקות של הגרסה המקורית ולברוא את הגרסה הבינלאומית, שנחתה לא מזמן בספריות ההשאלה.העלילה מתרחשת במחוז שבו גולים קוריאנים המבקשים לחיות בסין, כמו גם חיי פשע לרוב. גיבורנו הוא גו־נאם (הא ג'ונג־וו), נהג מונית ביום שבלילות מבזבז את כספו בהימורים. אשתו עזבה לסיאול, בירת דרום קוריאה, ואת בתם המשותפת מגדלת אמו. גו־נאם שקוע בחובות ומושפל מדי יום על ידי שמועות על אשתו הבוגדת, שעמה לא יצר קשר זה זמן רב. גנגסטר מקומי בשם מיון (קים יון־סאוק) מציע לו פתח מילוט – כל שעליו לעשות הוא לנסוע לסיאול ולהרוג איזה בחור. משימה פשוטה לכאורה, שמאחוריה ניצבת מלחמת גנגסטרים בעלת פרופורציות אפיות. גו־נאם מסכים מבלי לדעת מה באמת עומד להידרש ממנו, בעיקר בגלל הסיכוי לפגוש שוב בזוגתו הנעדרת. הגנגסטרים חושבים שמצאו פראייר, אבל הם בעצם הכניסו שחקן חדש ורב עוצמה אל הזירה.אם סרטו הראשון של הונג־ג'ין היה משחק מוחות בין חתול ועכבר, הרי שבסרטו הנוכחי מנסה הבמאי לכוון גבוה יותר בשרשרת המזון ושוזר לייטמוטיב של כלבים. הסרט נפתח במשל על כלב נגוע בכלבת, שאותו מספר הגיבור. The Yellow Sea  - טריילר:אט אט מתברר שבמידה מסוימת זהו גם סיפורו שלו עצמו, כגיבור אשר לא רק חי חיי כלב, אלא אף זוכה לכמה הקבלות מוחשיות יותר. הישרדות היא היצר החזק ביותר אצלו, ואנו נחשפים כל העת לשאר המניעים שלו – הוא כל הזמן אוכל ומחפש מזון, זורק את עצמו לשינה טרופה בכל מיני כוכים וחולם חלומות ארוטיים על אשתו. במילים אחרות, הוא רעב, עייף וחרמן כמו כלב. אפילו המזון שהוא נוטה לזלול - נקניקיות - מתקשר לכלביות ולחרמנות שלו. גם כלבים של ממש או אזכורים של כאלה לא חסרים בסרט.בנתיבי הסכין השלופה

ועם זאת, אין מדובר בסרט מטאפורי ומופשט, כי אם בסאגת פשע מורכבת מבחינה סיפורית ועתירת מתח ואקשן ברמות הגבוהות ביותר. העלילה הולכת ותופחת כל העת, דמויות חדשות נזרקות למשחק והבמאי בהחלט לא מנסה להקל על הצופה המערבי בעזרת דיאלוגים שמסבירים הכל, כמו בסרטים אמריקאיים. הוא מעדיף רצף של תמונות רבות משמעות, או סך מסוים של פעולות כדי לבאר את הנרטיב. לפעמים נדמה שהסרט מאבד שליטה או כיוון, או אולי מאיים לקרוס תחת העומס העלילתי. לעתים אף מתגנבת ההרגשה כי הגיבורים לא בוחרים בנתיבים החכמים ביותר, אלא דווקא רצים פנימה אל מרחץ דמים עם סכין שלופה. אבל בסך הכל בהחלט מדובר בחוויה שלמה וקוהרנטית.החלטה מעניינת של הבמאי היא מיעוט אקדחים. לפושעים אין נשק חם, גם לשוטרים אין, ורק משמר הגבול חמוש כהלכה בנשקים שהוא לא ממש ממהר להשתמש בהם. סכינים וגרזנים לעומת זאת יש בשפע בסרט, שייתכן והיה מתקצר אם למישהו מהגיבורים היה אקדח. אבל אז היה הרבה פחות כיף והרבה הרבה פחות דם וסצנות של הטלת מומים הדדית, כמיטב המסורת הקוריאנית. גם הפעם נבחנות יכולות ספיגת האלימות הן של הדמויות והן של הצופה, וזהו מבחן מהנה דווקא, כיוון שהאפקט הבידורי של הסרט גדול מרמת הזעזוע שהוא יוצר.

The Yellow Sea. בימוי: נה הונג־ג'ין. דרום קוריאה 2010, 140 דקות. קוריאנית ומנדרינית עם כתוביות באנגלית. הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ