אסי דיין בנעלי אורי זוהר: לא מבין את הדוסים עם הזקן

בגיל 67, אסי דיין ניאות להשתתף בפעם הראשונה בסרט סטודנטים, בתפקיד שנכתב במיוחד בשבילו. "זה בגלל הכסף", הוא מסביר בשעשוע, בעוד הבמאי גיל וינשטיין מספר איך שלח את דיין לחפש פילגש אבודה ברחובות תל אביב

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

"שיחקתי כבר ב-140 סרטים", אומר אסי דיין בקולו העייף והמנומנם, "וזהו סרט הסטודנטים הראשון שלי. פעם ראשונה שאני מסכים".

למה דווקא הסרט הזה?"היה בו חן מסוים. אהבתי שהוא התכתב עם 'עיניים גדולות' של אורי זוהר. זה היה סוג של טייק אוף שהוא לא נגע בו ישירות אלא המשך דמיוני והדמיון הזה תפס אותי. מי לא היה רוצה לדעת מה קרה עם דמות אהובה?".

דיין מדבר על "שחקן ספסל" סרטו של גיל וינשטיין (31), בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב שיציג את סרט הביכורים שלו בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סרטי סטודנטים שיתקיים בתאריכים 2-9 ביוני (אירוע הפתיחה יתקיים במוצ"ש 2 ביוני בגני יהושוע, ויכלול הקרנת טרום בכורה של הדיקטטור). סרטו של וינשטיין צולם במסגרת פרויקט של אוניברסיטת תל אביב המבקש להפיק סדרה של סרטים קצרים שיהוו מחווה לקלאסיקות ישראליות. "שחקן ספסל" הוא הראשון מבין סרטי הפרויקט שצילומיו ועריכתו הסתיימו, והסדרה במלואה אמורה להיות משודרת בערוץ הראשון בשנה הבאה. » הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים - הפרטים המלאים» הדיקטטור - כל הפרטים והכתבותבמרכז הסרט עומדת דמותו של ברוך (דיין), כוכב קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב ואיש בוהמה לשעבר שחזר בתשובה ועזב את תל אביב בשנות השבעים. "שחקן ספסל" עוסק בחזרתו לעיר כדי לנסות למצוא את סיון, אחת מהפילגשות שהשאיר מאחור יחד עם שאר הבלי העולם החילוני. המסע שלו לעבר ולחיים החילונים של העיר העברית הראשונה נתקל במכשולים, בין השאר בגלל סירובה של אהובתו מפעם לכלול את עזרא בחייה ובחיי בנם המשותף. פסטיבל סרטי סטודנטים - הצצה לסרטי התחרות הבינלאומית:עריכה: בארית גולדפרב

וינשטיין מעיד על עצמו כמעריץ אדוק של "עיניים גדולות", אחד מסרטיו האחרונים של אורי זוהר מ-1974 שעוסק בדמותו של בני פורמן, מאמן כדורסל יצרי, מלא בחשק ומועד לכישלון בתחום המונוגמיה ושמירה על ערכי הנאמנות הזוגית. "זה הסרט הישראלי הכי טוב בכל הזמנים!", הוא אומר בהתרגשות. "ראיתי אותו המון פעמים, אפילו יותר מ'מציצים', שזה חריג". להתגבר על הפחד מאיפה הגיע הרעיון לסרט? "זה מאוד לא רומנטי להודות בזה, אבל משורה בויקיפדיה שקראתי בערך של אורי זוהר. זה הצית את הרעיון ונתן לי השראה. לקחתי את דמותו של בני פורמן ורציתי לראות מה קורה לו שלושים שנה אחרי, כשהוא חוזר לעיר שלו כדי לטעום קצת מהעבר של פעם".

עד כמה המקור שזור בהווה? "בעיקר בטקסטים. זה שאסי דיין משחק את התפקיד של אורי זוהר, בני פורמן של היום, מדהים בעיני. מבחינתי זה ממש 'אילו אורי זוהר היה חוזר בתשובה היום'".

איך נוצר הקשר עם אסי דיין?"אני חייב להודות שהסרט נכתב עבור אסי דיין מלכתחילה, אבל פחדתי. היו עליו סיפורים, שהוא לא יציב, סוג של מיתולוגיה. התחלתי את החזרות עם שחקנים אחרים וזה לא עבד. לא היה קליק ולא התחברנו. חודש לפני הצילומים הבנתי שאין לי שחקן. התייעצתי עם ירון בלוך, המנחה שלי והוא שאל אותי 'את מי היית רוצה?'. עניתי לו: 'רק אסי דיין, אבל אני מפחד'. הוא המליץ לי פשוט להרים אליו טלפון".

והרמת?                      "בערך. לקח לי שבועיים להתקשר אליו. כל הזמן הייתי מתקשר ומנתק. התלבטתי רבות עד שאזרתי אומץ, והאמת שבפועל זה היה ממש קל. ב-12 בצהריים עשיתי לו פיץ' טלפוני והוא הסכים. בערב שלחתי לו את התסריט ודיברנו, ויום למחרת כבר חתמנו על חוזה".

דיין: "הוא צלצל אלי, סיפר לי את הסיפור. זה היה בעיקר הרצון הכספי. התשלום קסם לי".

וינשטיין: "הוא צוחק. הוא קיבל תשלום סמלי, משהו מאד קטן. נתתי לו מקדמה כדי להבטיח שהוא יגיע לחזרות ותהיה לו מחויבות לתפקיד, עם הבטחה שאת שארית הכסף הוא יקבל בסוף הצילומים. בדיעבד זו היתה טעות. הוא היה מחויב במאת האחוזים. כל מה שרציתי, קיבלתי. הוא הפתיע אותי לטובה".

דיין: "גיל הוא מקצוען. זה היה הסרט הארוך הראשון שלו והוא היה נפלא. זה היה מרגש מאוד. תבואו לראות את זה. באמת זה סרט סטודנטיאלי שלא ציפיתי שייצא ככה". דיין על הסט, עם האסיסטנטית קרן אלכסנדרוני (צילום: ניר מירצקי)

גיל, המיתולוגיה בנוגע לעבודה עם אסי דיין התבררה כנכונה? "אין דברים כאלה. הוא היה צלול בכל החזרות. הדבר היחיד שהפריע הייתה הבריאות שלו. בגדול, הוא לא מרגיש טוב. הגוף התבגר ומכיוון שחלק ניכר מהסרט כלל הליכות ברחבי העיר, זה היה לו מאד קשה". אסי, איך היה לשחק גבר שחוזר בתשובה? "אני כבר מתמחה בזה. עשיתי את 'חופשת קיץ' ו'ההסדר' ובשניהם הייתי רב. הייתי כבר עם כמה זקנים בקריירה שלי. אני ממש לא מבין איך הם חיים ככה עם הזקן והבגדים הללו ומדברים למישהו שלא באמת קיים. צילמנו בקיץ וזה היה בעיקר מעיק וכבד, לא מצליח להבין אותם".

יש בך גם נוסטלגיה למה שהיה פה לפני שלושים שנה? "לא. כי לא עזבתי לשום מקום. אין לי למה להתגעגע. המדינה אולי השתנתה, אבל גם אני השתנתי. לא התאקלמתי מחוץ לתל אביב וגם לא בתוך תל אביב. אני גר בשולי העיר ולא מגדל אקסטזי בגליל".

יש לך כבר תוכניות לסרטים עתידיים? "מאיפה אמרת שאת? מהעיר? אתם לא מפנאי פלוס, נכון? זה לא רכילות, אז למה את צריכה לדעת את זה. ד"ר פומרנץ, הסרט האחרון שעשיתי, הייתה עליו ביקורת מאד לא יפה בעכבר העיר. זה לא השפיע עלי בכלל. אני בנדיבותי סולח לכם".

המרד בצ'לו

וינשטיין נולד בחולון לאמא שעלתה לארץ מטורקיה ואב עולה חדש מרומניה. הוא מעיד כי הגיע ממשפחה מוסיקלית (אחיו הוא הצ'לן דן וינשטיין), ועשיית קולנוע הייתה מרד הנעורים בייעוד שנקבע לו מראש. "במשך שנים למדתי חליל ופסנתר, עד שהתאהבתי בקולנוע. בגיל 14-15 סבא שלי קנה מצלמת וידאו כדי לתעד את הילדים והנכדים ומהר מאד היא הגיעה לידי. התחלתי לשחק בה, לעשות טייקים, לתפוס סיטואציות. בתיכון היה ברור שאני אלמד במגמת קולנוע". למעט הפסקה קצרה כמדריך בקורס חובשים, וינשטיין עובד במקצוע כבר 15 שנים, "שזה חתיכת ניסיון לגבר בגילי".הופתעו לטובה. אסי דיין עם גיל וינשטיין (צילום: ניר מירצקי)

תמיד ידעת שתהיה במאי קולנוע? "זה פאשן אמיתי. אני נהנה בעריכה, בצילומים. אני מרגיש פה הכי נוח. אני עורך פרסומות וסדרות טלויזיה לפרנסתי ומביים. עכשיו אני עורך את סרט הזומבים "בשר תותחים" של איתן גפני, שהולך להיות אחד הסרטים הכי טובים פה. זה מדהים איך היום באמצעים דלים יחסית אפשר להגיע לסרט באורך מלא".

מה השוני העיקרי בין דור הקולנוענים של הסבנטיז לדור העכשווי? "היום הרבה יותר קל לעשות סרטים. הטכניקה השתפרה פלאים בעשור האחרון וכמעט כל אחד יכול לעשות סרט. זה מסנן נהדר כי אמנם יוצרים הרבה סרטים רעים, אבל גם הרבה סרטים טובים במיוחד. אם כולם יכולים לצלם היום סרט בזול ובמהירות יחסית, אז מי שיבלוט בין ההמון הם אלו שיש להם חזון מיוחד ואת הכלים להגשים אותו. אנחנו מתחילים להשתוות למכה של הקולנוע, להוליווד, והקולנוע המקומי בהחלט צועד לכיוון הנכון".

לאן היית רוצה שהסרט שלך יגיע? "זה סרט קצר שמדבר על הוויה ישראלית מאד ספציפית ומתכתב עם סרט מאוד ספציפי, כך שאני לא מאמין שהוא יעבוד בחו"ל. במקום זה אני מקווה שהוא ימצה את האופציות בארץ, יוקרן בפסטיבל ירושלים, פסטיבל חיפה ופסטיבל קולנוע דרום, ואולי אפילו ימצא את דרכו למסך הטלוויזיה. למרות שמי ישדר היום סרט קצר?

"החלום הכי גדול שלי הוא שאורי זוהר יראה את הסרט ויגיב. לטוב ולרע, לא אכפת לי. מצידי שלא יאהב אותו. אריק איינשטיין (שהעניק את הזכות להשתמש בשיר "הסיפור על בני פורמן" בדקות הסיום של הסרט), ראה אותו ואמר שזה מעניין. עכשיו אני מחכה שזוהר יראה. אין לי מושג איך ואיפה לעשות את זה, אבל אני יודע שזה חייב לקרות".

"שחקן ספסל" יוקרן ביום רביעי ה-6 ביוני בשעה 18:00 בסינמטק תל אביב, במסגרת התחרות הבינלאומית של פסטיבל סרטי סטודנטים. אריק איינשטיין - הסיפור על בני פורמן:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ