האורגזמה הנשית מתפרצת רק על המסך

היסטריה, הסרט החדש על תולדות הויברטור, מזכיר את מה שכולנו יודעות מזמן: במציאות אנחנו גומרות בשקט, אבל על האקרנים לצלילי כינורות וזיקוקים. אור בר שלום יצאה לבדוק למה בקולנוע האורגזמה הנשית נראית כמו מופע אור קולי, וחזרה עם תובנות על העונג ועונשו

אור בר שלום, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור בר שלום, עכבר העיר

בסקר אמריקאי שנערך לאחרונה בקרב נשים פעילות מינית בגילאי 18-48, 66% מהמשיבות הודו שלפעמים הן גונחות במהלך האקט המיני רק כדי לזרז את הפרטנר שלהן לגמור. 87% מהמשיבות הודו כי הן מעלות מופע אור קולי על במת כותנה סרוקה כדי לגרום לפרטנר שלהן להרגיש טוב עם עצמו. אבל הנתון המעניין באמת שעלה בסקר הקיקיוני הזה מעיד על כך שנשים משמיעות את רוב קולות העונג האותנטיים שלהן בזמן המשחק המקדים, כשהן באמת נהנות ומתקרבות לאורגזמה. והסצינות הדרמטיות בסוף?  נו, זה בעיקר כדי שהאגו שלו יישאר מרומם. ההשראה: כל סצינת סקס שראית אי פעם. או כמו שמג ראיין הטיבה להסביר ב"כשהארי פגש את סאלי": "לגברים אין שום דרך לדעת אם נשים מזייפות", אמרה וגמרה בצרחות במסעדה של כץ.  » היסטריה - הפרטים המלאים» למי יש יותר גדול? גם לפין מגיע

"מאד קשה להציג אורגזמה נשית על גבי המסך", מסבירה ד"ר רוני הלפרן, ראש התוכנית למגדר במכללה האקדמית בית ברל, למה בקולנוע העינוג הנשי מזכיר את מופע הזיקוקים שבסוף טקס הדלקת המשואות. "כשגברים גומרים יש לזה ביטוי ויזואלי מאוד מובחן וזקור, וגם אקט של שפיכה בסוף, אבל אצל נשים הכל פחות בולט. זה לא אומר שזה פחות עוצמתי, רק שהרבה יותר קשה להביע את האורגזמה באמצעים קולנועים". הו כן, בדיוק שם! קיצור תולדות זיוף האורגזמה:

בסוף השבוע הקרוב יגיע לאקרנים הסרט היסטריה, המגולל את תולדות המצאת הויברטור, שבא לעולם כדי לטפל בנשים אריסטוקרטיות חסרות מנוח. מגי ג'ילנהול, ג'ונתן פרייס ויו דנסי עוקצים זה את זה כל בדרך לפמיניזם הגואל, ובדרך מגלים כמה תובנות קיטשיות על אהבה ומוצאים את האורגזמה האבודה. טניה וקסלר, במאית בריטית צעירה, מטפלת בשטחיות מאכזבת בנושא שהיה ראוי לזמן מסך רציני הרבה יותר, ובכל זאת – סרט על עינוג נשי הוא סיבה מעולה לדבר על, ובכן, עוד סרטים על עינוג נשי.

ילדות טובות לא גומרות משנותיו הראשונות של הקולנוע ועד לשנות השישים, התעשייה התעלמה מסקס ואף כפתה על עצמה איסורים והגבלות שהיו גורמים לניסים זאב להרגיש חנוק. הסקס תמיד היה מרומז והתקיים מחוץ למסך, שנייה אחרי שזוג הגיבורים התנשק בלהט ולפני שהתעוררו חבוקים במיטה, מכוסים מציפורני הבהונות עד לעצמות הבריח. אחד מהניסיונות הבולטים לשינוי תפיסה זו הגיע מז'אנר המדע הבדיוני. מכיוון שהוא איננו מחויב לאותם כללי צנזורה והגבלות חברתיות שחלות על הקולנוע המיינסטרימי, דווקא סרטי החייזרים וחרבות האור של העתיד הצליחו לנסח אמירה חדשה ונטולת גבולות על ההווה המיני האמיתי, זאת על ידי נטיעת העלילה בזמן ובמקום רחוקים מחדר המיטות הריאליסטי. העיסוק הבוסרי של המדע הבדיוני באורגזמה הנשית הגיע לשיאו בסרט "ברברלה" (1968). לצד השחרור המיני שחוו נשים בכל רחבי העולם, נקלעה ברברלה החושנית (ג'יין פונדה הלוהטת) למכונת האורגזמה של ד"ר דוראן דוראן האכזרי. "זה קצת נחמד, לא?" מצחקקת ברברלה בעודה גונחת מעונג על המיטה בעוד הד"ר עונה לה "כן, זה תמיד נחמד בהתחלה...". הסרט היה בין החלוצים שהציגו הנאה מינית על המסך, אבל הוא גם סייע לקבע את אחת התפיסות ההרסניות בנוגע למיניות של נשים במדיה החדשה: אחרי הסקס וההנאה המינית כמעט תמיד יגיע עונש נורא. ענג אותי, הרוג אותי. ג'יין פונדה באקססיב משין: במאמר שפירסמה ד"ר אורית קמיר (משפטנית פמיניסטית מהאוניברסיטה העברית), היא מציינת כי "תפקידן המרכזי של נשים במרבית סרטי הקולנוע המערבי הממוסד הוא להיות נראות למבט הגברי שעל המסך או למבט של הצופה הגברי באולם. הן מוצגות לראווה כדי לגרום להם הנאה, גירוי וסיפוק. זמינות. נשים צופות מוזמנות לאמץ פרסונה צופה גברית כדי ליהנות מהמופע". קמיר צודקת. בשנים שחלפו מאז ברברלה מסכי הקולנוע והטלוויזיה הוצפו באורגזמות נשיות, אבל תמיד נשמרה בהן ההחפצה והריצוי, אותן הפנמנו גם לחיינו האישיים. וגם כשפה ושם נמצאה האישה שהעזה להשתחרר מהמיניות הכובלת ולגמור בהנאה משוחררת, היא תמיד נענשה על כך עלילתית, או לפחות סומנה כזנזונת זולה.

האורגזמה של תלמה, ההתרסקות של לואיז "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" (1986) טומן בחובו כמה מסצינות הסקס הטובות ביותר של שנות השמונים, כשקים בסינג'ר גמרה את, על ובעזרת כל תכולת המקרר. אבל גם אדריאן ליין, הבמאי, מעניש את הגיבורה שלו על השחרור שהיא חווה ומדרדר אותה לסיפה של אי שפיות. בסינג'ר משחקת את דותה של אילזבת' – אישה מהדור החדש. חליפת כוח, כריות כתפיים ואפשרות להעפיל למשכורת ומשרה בכירה בלי לקחת שבויים בדרך. כדי לפצות את עצמה על ההצלחה הקרייריסטית היא נשאבת לתוך מערכת יחסים חושנית עם ג'ון (מיקי רורק, עדיין עם פניו המקוריות) ונופלת חזק לסקס. כל כך חזק, שבשלב מסוים היא מפנימה שאם תפסיק להתעלס עם מגירת הירקות, היא עלולה למצוא את עצמה במוסד פסיכיאטרי סגור. כמה שנים לפני כן, "כחום הגוף" (1981) כבר הציג את הפאם פאטל האולטימטיבית והדומיננטית (קתלין טרנר האחת והיחידה) שמפתה את ויליאם הארט ומעניקה לו את הסקס החושני והמרומם ביותר בחייו. רק חבל שטרנר היא בעצם נערת פיתוי ושבסוף, אנקות העונג המדוברות נגמרות ברצח אלים.

מזון לנשמה. תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים:

אחת מסצנות הסקס הטובות והויזואליות שידע המסך הגדול מתקיימות בין מארק וולברג לבין ג'וליאן מור בסרט הפולחן לילות בוגי (1997). שם, במהלך הסרטת אחת הסצינות המרכזיות מבקשת מור מהשחקן הצעיר להמשיך לעבוד גם אחרי כיבוי המצלמה, ובניגוד להוראות הבמאי. האורגזמה הקטנה והמהנה שלה עומדת בניגוד מתריס לצרחות והזעקות שהיא מתבקשת להשמיע בתור אשת מקצוע, אבל היא גם האותנטית שבהן. ב"תלמה ולואיז" (1991), אחד הסרטים הפמיניסטים באמת של המאה הקודמת, ג'ינה דיוויס נענשת על האורגזמה היחידה בחייה אחרי שנער התענוגות (בראד פיט באחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע) מזיין לה את הצורה, ואז גונב ממנה כל סנט שאגרה. האורגזמה המפורסמת של תלמה, וכמובן מה שקורה בעקבותיה, יוצרים מנוע עלילתי עוצמתי למסע ההרס העצמי שעובר על שתי הנשים ומסתיים בהתרסקותן לתוך קניון ענקי. איך זה בתור מסר לילדות?

עידן הגניחות הבלתי מוגבלות המאה ה-21, על פוסט המודרניזם שלה, אמורה להיות הבשורה הגדולה לאורגזמות הנשיות. "הקולנוע כיום משקף את עידן הפוסטמודרניזם שבו הכל מותר, ולכן המיניות הגברית ובוודאי הנשית בולטת מאד ביחד לעבר", קובעת ד"ר רות הרתאן, יועצת אקדמית לתוכנית תקשורת מקדמת בסמינר הקיבוצים. "אנחנו חיים בעידן שבו הכל אפשרי ואנחנו יכולים לראות את כל סוגי הנשים – קרייריסטיות, בעלות מיניות מופגנת או אימהות צעירות, כאשר כל האופציות נכונות. אין גבולות ברורים ומתחומים". את השינוי בהלך הרוח אפשר לזקוף לזכות שתי מדיות שונות: האינטרנט והטלוויזיה בכבלים. עליית נגישותו של האינטרנט לכל בית אב הפכה את הפורנו לזמין, קל וחינמי מאי פעם. במקום להתגנב לוידאומט באישון בלילה, אפשר לצפות בפורנו מכל הסוגים ולכל המינים על המחשב האישי, מתי ואיפה שמתחשק. האקט המיני הפך לפומבי מאי פעם וסצינות אורגזמה (ריאליסטיות יותר ופחות) שטפו את הסייבר ואת העיניים. במקביל, ובהשפעה ישירה מחדירת הפורנו, החלו רשתות הטלוויזיה בכבלים לשלב יותר ויותר סצינות סקס בוטות בסדרות פריים טיים. סקס והעיר הגדולה של רשת HBO , שעונתה האחרונה שודרה ב-2001, הייתה מנושאות הדגל של המיניות הנשית הבוגרת. אליה הצטרפו גם "דם אמיתי", "משחקי הכס", "אימפריית הטיילת", "הסופרנוס", "רומא", "הפמליה", "מצויד", "העשב של השכן", "קליפורניקיישן", "הבורג'ס", "חסרי בושה", "ישנן בנות", "הכי גאים שיש", ועוד. בכל ערב, בכל ערוץ כבלים באמריקה, אפשר להדליק את המסך וליפול על זין זקור ובחורה נאנחת. סמנתה ג'ונס, המזקירה הכי יעילה במשרד:

למרות ההשפעה של שני המדיומים הללו, עדיין קשה למצוא ייצוג אותנטי של אורגזמה נשית על גבי המסך הגדול. אולי כי מדובר במדיום שמרני יותר, ואולי כי זהו עולם שעדיין נשלט באופן טוטאלי על ידי גברים. אורגזמות נשיות נהדרות לא מצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית, אלא אם כן מדובר בסצינות שנולדו בעולם הקולנוע העצמאי, או בקולנוע ההומו-לסבי. קחו למשל את העונג הברור שנסוך על פניה של נסיכת האינדי (והיום מלכת ההיסטריה) מגי ג'יינהול בסרט "המזכירה" (2002). היא אמנם נהנית מכל רגע, אבל ההנאה שלה מעורערת על ידי העובדה שמדובר במערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית. או במהולנד דרייב (2001), בו אחת מסצינות העינוג הטובות והמרגשות של כל הזמנים מתקיימת בין שתי נשים.

העובדה שלא צריך גבר בתמונה, אלא פשוט כמה אלגוריתמים כתובים היטב, באה לידי ביטוי ב"מטריקס רילודד" (2003), שם זוכה אחת הדמויות לאורגזמה מפוקסלת שהיא מקבלת מעוגת שוקולד מתוכנתת. גם ב"ברוס הגדול מכולם" (2003), ג'ים קארי, על תקן אלוהים, מעניק לג'ניפר אניסטון את האורגזמה של חייה מבלי להיות אפילו נוכח בחדר.

בכלל, נדמה שבשנים האחרונות האמנות השביעית עוסקת יותר בתסכול מיני ובמרדף אחרי האורגזמה, מאשר באורגזמה עצמה. "שורטבאס" (2006), תיאר את מסעה של יועצת מינית מתוסכלת והמרדף העקר שלה אחר אורגזמה, שמלווה בהפרחת זעקות תסכול בין גורדי השחקים של ניו יורק. סדרת "דמדומים" היא כולה פוסטר נוצץ על תמת התסכול המיני (ובסרט האחרון שהוקרן נענשת הגיבורה על מיניותה).

היסטריה, שיעלה למסכים בישראל ב-31 במאי, מציג לראווה את המסע אחר האורגזמה המיוחלת, שמוגשת במסווה של תרופה להפרעת נפש קלה. הוא מתאר (באופן שמביא את רידוד הנשים לתהומות חדשים, כפי שכבר ציינו) את ההמצאה המקרית של הוירברטור, ולמעשה מצביע על תחילת הנתק בין הצורך בגברים לבין הצורך בגמירה מפוארת. היסטריה - הטריילר:הרבה לפני שהויברטור הגיע לקולנוע, העיסוק במיניות האישה קיבל את הביטוי הקפיטליסטי המובהק: אקססוריז. חנויות סקס שפעם שכנו בכוכים אפלים ומעבר להררי החושך הפכו למיינסטרים בוהק, אפילו במדינות (האם האם), בהן מעלים הצעות חוק האוסרות על קיום יחסי מין לפני הנישואין. איילת דוד-קורן, בעלת החנות "סיסטרס" בנמל תל אביב מעידה כי "בעבר רוב המכירות חנויות הסקס התבססו על די.וי.די וקלטות והיום זהו עולם ומלואו. יש דגש על וירברטורים, דילדואים, שמני עיסוי ורתמות. איכות הסביבה, מודעות מינית וחינוך לעצמאות מינית משפיעים על עיצוב המוצרים וחומרי הגלם וגם על קהל היעד שגדל והשתנה. נשים היום הרבה יותר מודעות למיניות שלהן". ולסיום, פניה אישית ורבת משמעויות לבמאי הקולנוע באשר הם: תשאירו את האפקטים הקוליים לסיקוול של אוואטר, ותנו לגמור בשקט. היסטריה - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ