ווס אנדרסון: איך מומשה ההבטחה של מרטין סקורסזה?

תריסר שנים אחרי שמרטין סקורסזה הכתיר אותו כיורש העצר, די בשוט אחד כדי לזהות סרט של ווס אנדרסון. לקראת "ממלכת אור הירח", אור סיגולי מתחקה אחר דרכו הקולנועית של הבמאי מהמדבר של טקסס ועד לפתיחת פסטיבל קאן

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

לפני 12 שנים פנה המגזין "אסקויירר" אל הבמאי מרטין סקורסזה וביקש ממנו לבחור את הבמאי הצעיר המבטיח ביותר, זה שיכול  להפוך לסקורסזה הבא. הבמאי, שתמיד חיבב חבר'ה טובים, בחר בבחור ארוך שיער שלפני רגע חגג יום הולדת שלושים, ומנה על פני שלוש פסקאות את איכויותיו של ווס אנדרסון, קולנוען צעיר שבאמתחתו היו אז שני סרטים בלבד. כשאגדה קולנועית חיה מעניקה לך תואר שכזה, עומדות בפניך שתי אופציות: לחשוב שהנה הגיע הרגע הכי גדול בקריירה שלך ולהסיק שהשיא מאחוריך, או להמשיך הלאה ולנסות לבסס מעמד של במאי גדול באמת. שנה לאחר מכן אנדרסון הוציא את סרטו המפורסם והאהוב ביותר עד כה, "משפחת טננבאום" - הוא בחר באפשרות השנייה.» ממלכת אור הירח - הפרטים המלאים» "משפחת טננבאום" והבוהמה האמריקאיתבין אם אתם ממעריציו או משונאיו של הבמאי עם הלוק האקסצנטרי והעיניים הכחולות, על דבר אחד חייבים להסכים: אנדרסון הוא מהבמאים הבודדים שאפשר לזהות את סגנונו הייחודי על ידי פריים בודד אחד. הוא בן 43, גדל ביוסטון ולמד פילוסופיה באוניברסיטת טקסס, שם פגש את אוון ווילסון, שהפך לשותפו לכתיבה. בשנת 1996 הוא הציג את סרטו הארוך הראשון, ומאז היה מועמד לשני פרסי אוסקר ועשה לעצמו שם כיוצר קומדיות משונות וסוריאליסטיות שייצבו אותו כאחד היוצרים המקוריים והמעניינים של האמנות השביעית. בסוף השבוע ייצא למסכי הקולנוע סרטו השביעי, ממלכת אור הירח, שזכה להצלחה ביקורתית נאה לאחר שפתח את פסטיבל קאן האחרון. לפני הצפייה בסרט קסום זה, טוב להכיר את סרטיו הקודמים של אחד הבמאים הייחודיים של ימינו.עם הגב לים. ווס אנדרסון בפסטיבל קאן האחרון (צילום: AP)

"פשיעות קטנות" – Bottle Rocket סרט הביכורים של  אנדרסון (לא לבלבל עם פול תומאס אנדרסון, הבמאי של "מגנוליה" ו"זה ייגמר בדם") משנת 1996 הוא גרסה מלאה לסרט קצר באותו השם שביים ארבע שנים לפני כן. "פשיעות קטנות", קומדיית פשע מינורית המתרחשת בשיממון של פרברי אמריקה ומתחיל בבריחה מבית חולים פסיכיאטרי בטקסס, היה גם הבכורה הקולנועית של האחים לוק ואוון ווילסון, שמאז תפסו את משבצת החצי השני של אנדרסון. הסרט אולי אינו מסוגנן ומהודק כמו סרטיו הבאים, אבל על אף חולשותיו הבולטות הוא מעניק הצצה ראשונה לעולמו יוצא הדופן של הבמאי.

"פשיעות קטנות" היה לכישלון מסחרי אך הביקורות הספיקו לסמן את אנדרסון כבמאי בעל פוטנציאל גדול,  ואפילו מרטין סקורסזה בכבודו ובעצמו הכתיר את הפרויקט כאחד מעשרת הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר של שנות התשעים, תואר שאין לזלזל בו.

"המרוץ לצמרת של מקס פישר" – Rushmore לא מעט נזקף לטובת יצירתו השנייה של אנדרסון משנת 1998: זהו הסרט שקיבע את סגנונו הוויזואלי של הבמאי, את דרך הסיפור המעניינת ששואבת השראה מספרי ילדים וכמובן את בחירות פס הקול המקוריות; היה זה גם שיתוף הפעולה הראשון שלו עם שניים משחקניו הקבועים  - ג'ייסון שוורצמן וביל מוריי. הרבה אנשים מתייחסים ל"אבודים בטוקיו" בתור הקאמבק של הקומיקאי האהוב, אך האמת היא שאנדרסון הוא שהחזיר את מוריי לתודעה בתפקיד שהעניק לו מועמדות ראשונה ל"גלובוס הזהב" מאז 1984, ולא מעט פרסים בהמשך הדרך. הסרט – שנכתב גם הוא על ידי האח הכותב לבית ווילסון ורבים מחשיבים אותו כסרטו הטוב ביותר של אנדרסון עד היום – הוקרן לראשונה בהצלחה גדולה בפסטיבל טלורייד ומשם עבר לפסטיבלי הקולנוע של ניו יורק וטורונטו. באותה שנה, אנדרסון ומוריי היו מועמדים לפרסי הקולנוע העצמאי.

"משפחת טננבאום" – The Royal Tenenbaums אנדרסון וווילסון כתבו גם את הסרט הזה, והפעם זה נגמר במועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי. "משפחת טננבאום", בעיני הסרט המבריק ביותר של אנדרסון ואחד הסרטים האמריקאים הבולטים של האלף החדש, הוא אולי יצירתו השלמה ביותר של הבמאי. זאת בעיקר מכיוון שלא כמו שאר הסרטים לפניו או אחריו, "משפחת טננבאום" נשען על תסריט מצוין ששם דגש על התפתחות עלילתית ולא מסתמך על סיטואציות מסוגננות. אנדרסון אסף סביבו קאסט מפואר שכולל את ג'ין הקמן (בתפקידו הטוב ביותר מאז "הבלתי נסלח"), אנג'ליקה יוסטון, גווינת' פאלטרו, דני גלובר, בן סטילר וכמובן ביל מוריי והאחים ווילסון, וכלא אותם בעולמו הסוריאליסטי שעל פניו אין בו דבר שאינו מציאותי, ובכל זאת שום דבר בו לא נראה כמו משהו שראינו קודם. סיפורם של בני משפחת טננבאום והסובבים אותם – המסופר בקולו של אלק בולדווין – מתרכז בהחמצה ובהזדמנות שנייה, כאשר כל הדמויות נאלצות להתמודד זו עם זו ובעיקר עם עצמן ועם משקעי העבר. זהו סרט מצחיק ומרגש (עם פס קול לא יאומן) שזכה למעמד של פולחן והפך את כל סרטיו הבאים של אנדרסון למשהו ששווה לחכות לו.

"עמוק במים" – The Life Aquatic with Steve Zissou

שלוש שנים אחרי ההצלחה של "משפחת טננבאום", אנדרסון התמודד עם הפרויקט השאפתני ביותר שזימנה לו הקריירה: הומאז' ארוך ודחוס למדען הימי ז'אק-איב קוסטו. הפעם החליף אנדרסון את שותפו לכתיבה אוון וילסון בבמאי האינדי האהוב נוח באומבך ("חיים בין השורות", "גרינברג") אך בתמורה נתן לוילסון את תפקידו הטוב ביותר עד כה, כבנו המתוסכל של החוקר הימי סטיב זיסו, בגילומו המבריק של ביל מוריי.  גם הסרט הזה מתכבד בגלריה מרשימה של שחקנים הכוללת את קייט בלאנשט, אנג'ליקה יוסטון, ווילם דפו וג'ף גולדבלום. אולי בעקבות הציפיות שיצר סרטו הקודם ואולי בגלל אורכו וסגנונו האינטנסיבי, "עמוק במים" – שהוקרן בפסטיבל ברלין של 2004 -  נחשב (שלא בצדק) לאכזבה. הביקורות היו פושרות והקהל סירב לבוא. אנדרסון הואשם במנייריזם, ונאמר עליו שהוא מעדיף את הסגנון והוויזואליה על פני התוכן והבניית הדמויות.

"רכבת לדארג'ילינג" – The Darjeeling Limited אלו שהתרחקו מאנדרסון בעקבות "עמוק במים" ודאי לא מצאו נחמה בסרטו החמישי, שהמשיך את הקו האובר-מסוגנן וסירב לרצות את מחפשי העלילות הקולחות. הסרט הוא סיפורם של שלושה אחים (אוון וילסון, ג'ייסון שוורצמן ואדריאן ברודי) התרים את הודו בעקבות אימם (אנג'ליקה יוסטון). צבעיה ומרקמיה של תת היבשת התגלו כמקום מושלם לעוד מעשייה אנדרסונית, והסרט אכן מנצל עד תום את נופיהן של רג'סטן ואדייפור. "רכבת לדארג'לינג" הוקרן בפסטיבל ונציה ובגדול זכה לביקורות חיוביות, אבל נדמה היה שאחרי ארבעה סרטים ההתלהבות מהסגנון הבלתי מתפשר של אנדרסון החלה לדעוך.

"מר שועל המהולל" – Fantastic Mr. Fox את מועמדתו השנייה לאוסקר הרוויח אנדרסון דווקא בקטגוריית "סרט האנימציה הטוב ביותר" בשנת 2009, בזכות עיבוד הסטופ-מושן לספרו הקלאסי של רואלד דאל. אנדרסון עיבד את התסריט עם נוח באומבך ואת מלאכת הדיבוב הפקיד בידי שחקנים גדולים כמו ג'ורג' קלוני, מריל סטריפ, ביל מוריי ובריאן קוקס. פס הקול, שהיה מועמד גם הוא לאוסקר, הולחן על ידי אלכסנדרה דספאלט ("נאום המלך", "עץ החיים") והשירים נכתבו על ידי סולן להקת פאלפ ג'רוויס קוקר. הסרט אמנם זכה לביקורות חיוביות אבל נתפס בעיני רבים כיצירה מאכזבת שלא מיצתה את מלוא הפוטנציאל של הספר ושל היוצרים.

"ממלכת אור הירח" – Moonrise Kingdom אין לדעת אילו עוד הפתעות מכינה לנו שנת 2012 הקולנועית, אבל מבין הסרטים שעלו לאקרנים עד כה, סרטו החדש של אנדרסון מהווה שמחה גדולה. "ממלכת אור הירח" משיב את הרעננות שהייתה בסרטיו המוקדמים, ושיתוף הפעולה של אנדרסון עם המעצב האומנותי אדם סטוקהאוזן הוא לא פחות ממפואר.

גם הפעם אנדרסון איגד קבוצה נהדרת של שחקנים כמו ברוס וויליס, אדוארד נורטון, פרננס מקדורמנד, טילדה סווינטון והקבועים ביל מוריי וג'ייסון שוורצמן, אך את התפקידים הראשיים נתן לשני ילדים שלמרבה הפלא זהו תפקידם הראשון בקולנוע: ג'ארד דילמן בתפקיד סם, וקארה היוורד בתפקיד סוזי - המתאהבים זה בזו על רקע הרגשת חוסר השייכות. ממלכת אור הירח הוא כנראה סרטו הטוב והסוחף ביותר מאז "משפחת טננבאום", למרות שגם הפעם הסגנון מאפיל על שאר הסרט, ובעיקר על התסריט.

עדיין לא ידוע איזה פרויקט חדש יש לאנדרסון בקנה, אבל בין אם סרטו הבא יחשב לעוד הצלחה או שמא ירשם כשחזור חסר ברק של סרטיו הקודמים, שוב נקבל הצצה אל אותו עולם סגנוני מיוחד שאולי מזכיר את העולם בו אנו חיים, אך אין בו אפילו דבר אחד שמוצג כרגיל או נלקח כמובן מאליו.

ממלכת אור הירח - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ