קאן עד כה: מריון קוטיאר כובשת גם בלי רגליים

השחקנית הצרפתייה סוחטת את הלב, הסרט הרומני שהאפיל על טום הארדי ושיה לבוף, אוטובוס בית הספר של מישל גונדרי והעדות האישית של רומן פולנסקי. אמנון דירקטור וארנון בן-דרור עם חוויות ופרשנויות מפסטיבל קאן 2012

אמנון דירקטור וארנון בן-דרור, קאן, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמנון דירקטור וארנון בן-דרור, קאן, עכבר העיר

מזג האוויר בקאן הולך ומתקרר מאז ערב הפתיחה, אבל הפסטיבל עצמו רק הולך ומתחמם. עם כל יום שעובר ניתן למצוא יותר ויותר שמות מוכרים על המסכים, ונדמה כי פסטיבל קאן 2012 עוצב כך שהבאזז רק ילך ויתעצם לקראת סוף השבוע האחרון. וזה לא שעד עכשיו ראינו רק קוטלי קנים.

» פסטיבל קאן 2012» איך התקבלו בפסטיבל הסרטים הישראלים?

בין הסרטים שהוקרנו בסוף השבוע בתחרות הרשמית, בלט סרטו החדש והמשובח של הבמאי הצרפתי המוערך ז'אק אודיאר, "Rust and Bone",  בכיכובה של השחקנית הצרפתייה מריון קוטיאר (אידית פיאף - החיים בוורד, "התחלה"), והשחקן הנורווגי מתיאס שואנארטס ("בולהד"). הסרט, שמתברך במשחק מעולה ובעלילה מטלטלת, כבר סומן כפייבוריט לזכייה באחד מהפרסים החשובים בפסטיבל. 

רוב רובו מתרחש בריביירה הצרפתית, בעיקר באזור ניס וגם ממש כאן - ב"לה קרווזט" שבשדרה המרכזית בקאן, מרחק יריקה מהאולם בו הוקרנה הבכורה. זהו סיפור אהבה בין מאמנת לווייתנים שמאבדת את רגליה בתאונה עבודה (מריון קוטיאר), לבין מתאגרף חובב (מתיאס שואנארטס). סרט מרגש במיוחד, שמעלה שאלות רבות על טבע האדם ועל אופיו החייתי, ומציג הרבה אלימות ודם. » המדריך המלא לסרטי הפסטיבל» קיצור תולדות השטיח האדום» הדיקטטור והשמלות: רשמים מהפתיחה

לצד אלו,  "Rust and Bone" מכיל גם הומור רב ותקווה, והמשחק המצוין והדינאמיקה בין שני השחקנים הראשיים הופכים את הסרט לחוויה אמיתית. לא מן הנמנע שקוטיאר, שכבר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר באוסקר ב-2009 על תפקידה בסרט "אידית פיאף - החיים בוורוד", תתמודד גם השנה על זכייה בפסלון הנכסף על משחקה בסרט, ולבטח היא אחת המועמדות המרכזיות לזכות באותה קטגוריה בפסטיבל קאן הנוכחי.

ז'אק אודיאר, יוצר " Rust and Bone", נחשב בשנים האחרונות לאחד הבמאים המובילים והחשובים בצרפת - סרטו האחרון, "נביא" (2009), זכה לשבחי הביקורות, כמו גם הסרט "ליבי החסיר פעימה" (2005). סרטיו מהווים מעין הכלאה בין קולנוע הוליוודי מאוד ובין קולנוע אירופאי מעודן יותר, וזו לא פעם ראשונה שאודיאר מציג בסרטיו אלימות קשה. אפשר אפילו להיכנע להשוואה המתבקשת ולכנות אותו הקרוננברג הצרפתי. אימון גורלי. Rust and Bone - טריילר:

להיטלטל בגן עדן סרט מטלטל אפילו יותר שמתחרה על "דקל הזהב" הוא "Paradise: Love" של הבמאי האוסטרי אולריך סיידל. אבל מטלטל באופן אחר, כזה שגורם לך לנוע באי-נוחות בכיסא כמעט לכל ארכו. הסרט הבדיוני-תיעודי, כפי שמגדיר אותו הבמאי, הוא מהמרתקים שמשתתפים השנה בתחרות, ומתאפיין בגרפיות בוטה, לעיתים ממש מזעזעת.

הסרט מציג דיוקנאות של שלוש תיירות אוסטריות המגיעות לקניה, כביכול בשביל לחפש אהבה. גיבורת הסרט היא טרזה, אישה אוסטרית כבת 50, בלונדינית וכבדת-משקל, שנוסעת לחופי "גן העדן" לכבוד יום-הולדתה. במהלך החופשה מתגלה הסיבה האמיתית לשמה הגיעה לקניה עם חברותיה – קיום יחסי מין עם נערים קנייתים צעירים, שיעשו הכל בשביל הכסף.

הסרט כולו מצולם בחופיה היפים של קניה, חופים שידועים גם בשם "Sugar Mamas", על  שם אותן תיירות מין. סיידל מצייר תמונה בוטה של נשות אוסטריה, המוצגות בו כגזעניות, פרימיטיביות ווולגריות באופן מעורר שאט נפש. במקביל, הוא מראה את הניצול שמתרחש ביבשת השחורה. סצינות רבות בו קשות מאוד לצפייה, וכוללות מין גרוטסקי ואלים, כמו גם גזענות חסרת גבולות. צלם האנוש נשכח בצד, במשחק של ניצול מתמיד משני מדי המתרס.

זהו סרט חשוב ומדכא שמעלה ביקורת על תופעה דוחה, ועושה זאת באופן ריאליסטי במיוחד. או כפי שאמר הבמאי במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר להקרנתו: "הסרט לא צריך להיות אופטימי, אבל הוא חייב להיות ריאליסטי".

נבחרת מאכזבת לחובבי ז'אנר המערבונים שביניכם כדאי לשים לב השנה לסרט חסרי חוק ("Lawless") , מערבון אמריקאי חדש שאמור לצאת לאקרנים בסוף קיץ 2012, וגם הוא מתחרה בתחרות המרכזית. הסרט עורר עניין רב לקראת הפסטיבל, אך האם הוא עמד בציפיות? לא ממש.

הבמאי האוסטרלי ג'ון הילקוט ("הדרך", "ההצעה") הצליח לגייס צוות שחקנים מרשים במיוחד הכולל את טום הארדי, גארי אולדמן, גיא פירס, שיה לבוף, ג'סיקה צ'סטיין ומיה וסיקובסקה. ניק קייב, בכבודו ובעצמו, כתב את את התסריט והלחין את הפסקול. אבל עם כל זה ממש לא מדובר ביצירת מופת, וכנראה גם לא בסרט שיתמודד על האוסקר. הצמד האוסטרלי הילקוט-קייב -  בשנים האחרונות קייב הלחין את המוזיקה לכמה מסרטיו של הילקוט, והילקוט הפיק קליפים לקייב - לא הצליח הפעם להוציא תחת ידיו מה שניתן היה לצפות ממנו.

בהתאם למה שמסתמן כמגמה בפסטיבל הנוכחי, גם חסרי חוק לא מפחד להביא למסך אלימות גרפית שהולמת בבטן. הוא כולל סצינות מדממות במיוחד ומראות קשים ביותר, ולמרות שהבמאי במקור מאוסטרליה, הסרט עצמו מאוד אמריקאי בסגנונו.

דם של כוכבים. חסרי חוק - הטריילר:

בניגוד ל"חסרי חוק", סרט מאוד לא אמריקאי בסגנונו שלוקח חלק בתחרות על "דקל הזהב" הוא "Beyond The Hills", של הבמאי הרומני שהביא לכם את הסרט המשובח "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים". "ניסיתי לעשות סוג אחר של קולנוע", הסביר בפשטות הבמאי, כריסטיאן מונג'ו, במסיבת העיתונאים שעקבה לסרט. והוא בהחלט צלח. הסרט, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מתרחש במנזר נידח ברומניה, בו אחת הנזירות נאלצת לעשות בחירה בין אהבה לאהבת האלוהים.  העלילה מתפתחת באיטיות, על אש קטנה, ואולי היה אפשר לוותר על כמה סצנות ולקצר קצת את הסרט שנמשך כמעט שלוש שעות.

ובינתיים, במסגרות האחרות: גונדרי, פולנסקי והילד הקנדי במקביל לתחרות הרשמית, באי פסטיבל קאן יכולים גם ליהנות מכ-20 מסגרות אחרות, יוקרתיות יותר ופחות, שמציגות אין ספור סרטים חדשים. דווקא בקטגוריות האלה ניתן היה למצוא בימי הפסטיבל הראשונים שני במאי ענק: מישל גונדרי ורומן פולנסקי.

גונדרי פתח את המסגרת של "שבוע הבימאים" עם סרטו המיוחד "The We and The I". הסרט מציג נסיעה חזרה מבית-ספר של כיתת תיכון מהמעמד הנמוך בארצות הברית. כל כולו מתרחש באותו אוטובוס, ההסעה חזרה מבית הספר, כאשר הנערים יורדים בטפטופים, כל אחד בתחנה שלו. לבסוף נשארים ברכב רק שני צעירים, הגיבורים המרכזיים, והנהגת החביבה.

כל הקאסט מורכב משחקנים חובבים, אותם פגש הבמאי הצרפתי בבית-ספר בניו-יורק, ואחר-כך הכשיר במשך כמה חודשים בסדנת תיאטרון. גם הסיפורים והדינמיקה בין הנערים באוטובוס מבוססים ממש על הסיפורים האמיתיים של אותם צעירים, כפי שסופרו לגונדרי במהלך הראיונות המקדימים.

בתום הסרט סיפר הבמאי הצרפתי כיצד בפריז היה נוסע באופן קבוע בקו אוטובוס מסוים, בו נתקל בחבורה של תיכוניסטים שיצאו מבית-הספר. "תמיד עניין אותי איך הדינמיקה ביניהם משתנה לפי הגיאוגרפיה, מי גר איפה, מי יורד אחרי מי. בהתחלה יש בלגן גדול ולאט לאט הסיטואציה הופכת ליותר ויותר אינטימית", תיאר.כל נערי גונדרי. שחקני The We and the I על הבמה (צילום: ארנון בן-דרור)

הניסיון בהחלט מעניין, אבל לא בטוח עד כמה הסרט של גונדרי הצליח להחזיק את קהל, שחלק מיושביו התלוננו לאחר מכן על שעמום מסוים, וכמה אף הביעו את אכזבתם. בכל זאת, יותר מדי לא קורה בסרט, לפחות לא מעל לפני השטח.

העדות של פולנסקי רומן פולנסקי הופיע במהלך השנים פעמים רבות בקאן, אבל הפעם הוא ניצב בצדה השני של המצלמה – כמרואיין. "Roman Polanski: A Film Memoir" מגולל את סיפור חייו מתחילתו ועד ימינו אנו, ובנוי כשיחה ארוכה שעורך עם הבמאי המהולל חב רו ושותפו לכתיבת חלק מסרטיו,  אנדרו בראונסברג.

אמנם לא מדובר בסרט התיעודי האמביציוזי או המקורי ביותר שתראו, אלא פשוט בשיחה בין שני חברים, אבל יכולת התיאור הרגישה של פולנסקי, לצד סיפור חייו המדהים – שרד את השואה אבל איבד בה את אימו, אשתו הראשונה נרצחה בעודה הרה, פרשת אינוס הקטינה וסעיפיה המאוחרים שכוללים את מעצרו לא מכבר בשוויץ  – ויצירתו הענפה, הופכים את הסרט למעניין ביותר.

האינדי שגנב את ההצגה ב"מבט מסוים" (Un Certain Regard), הקטגוריה שמושכת אליה את הקהל הרב ביותר אחרי התחרות המרכזית, הוצג אחד הסרטים שזכו לביקורות הנלהבות ביותר בפסטיבל עד כה. זהו סרט האינדי האמריקאי "The Beast of The Southern Wild", שזכה בינואר בפסטיבל סאנדנס ומאז הפך לאחד הסרטים המדוברים ביותר, ובצדק.

הסרט מגולל את סיפורה של "האשפפי", ילדה קטנה, שחיה עם אביה החולה בקומונה מבודדת בדרום ארצות הברית, שמנותקת מהציוויליזציה על ידי סכר. כשהסערה מגיעה והרשויות מבקשות לפנות את תושבי המקום, האשפפי ניצבת בפני המבחנים המשמעותיים ביותר בחייה הקצרים.

הסרט מציג סיפור קטן כביכול, אבל בעצם עוסק בנושאים רחבים עד מאוד – הקשר בין האדם לטבע, זיהום ואיכות סביבה, עוולות המודרניזציה, יחסי אב-בת, הורות, מוות, ועוד. בשל מניפת הנושאים העמוקים בהם הוא נוגע, מבקרים מסוימים הגדירו את הסרט כשאפתני מדי. האם הוא אכן חוטא בפשטנות? זו שאלה שניתנת לפרשנות. אבל מה שלא ניתן לפרשנות זהו הכישרון האדיר של הבמאי ושל הצוות הקיף אותו, שיצרו סרט חד פעמי, מקורי ומרגש.

במחווה בלתי שגרתית, הקהל באולם קם על הרגליים לאחר ההקרנה והריע משך דקות ארוכות לבמאי הסרט, בן זייטלין, ולשני השחקנים המובילים - הילדה קובנזנה וואליס בת השמונה שנתנה הופעה עוצרת נשימה, ולדוויט הנרי, שמגלם את אביה.

סרט נוסף שהתחרה באותה קטגוריה ועורר באזז לקראת הפסטיבל הוא "Laurence Anyways", של הבמאי קנדי העולה חוויאר דולאן. עד כמה שהדבר ישמע מפתיע, עבור דולאן זו כבר פעם שלישית בפסטיבל קאן, והוא בן 23 בלבד. דולאן, הומוסקסואל מוצהר, מתעסק בסרטיו רבות בנושאים מגדריים. הסרט הנוכחי מגולל את סיפורם של בני זוג שממשיכים את הקשר ביניהם גם לאחר ש ביום הולדתו ה-30 הגבר מחליט שהוא הופך לאישה. לאהוב את לורנס. Laurence Anyways - טריילר:

הסרט עשוי מצוין ברמה הטכנית, אבל בלט דווקא בזכות הדיאלוגים המהודקים, הוויזואליה המדוקדקת והשילוב הנכון בין המוזיקה לעריכה. טביעת האצבע של דולאן ניכרת לכל אורך הסרט - הוא אפילו עיצב בעצמו את התלבושות, תחום שקרוב לליבו. אין ספק כי מדובר בבמאי שעוד נשמע עליו הרבה.

פסטיבל קאן 2012 - הפרטים המלאים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ