ראיון: שון פן עם ליפסטיק בהאיטי

בסרטו החדש הוא כוכב רוק מזדקן שיוצא לצוד נאצים כשפניו מרוחות באודם בוהק, ובמציאות הוא מבלה את רוב זמנו בהאיטי מוכת האסון. ראיון עם שון פן לקראת "זה בוודאי המקום", יצירתו המסקרנת של פאולו סורנטינו  

מלנה ריזיק, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מלנה ריזיק, ניו יורק טיימס

פארק סיטי, יוטה. זה לא מרומז: בסרט הבא שלו, זה בוודאי המקום, שון פן דומה לרוברט סמית', הסולן הגותי של הקיור (The Cure). הדימיון היה מכוון: הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו, הידוע בזכות הביוגרפיה הפוליטית Il Divo העריץ את The Cure בנערותו והחליט לעשות מחווה דוברת אנגלית לרוקר מזדקן, עשיר ומדוכא, הנשוי לאשת חיל (פרנסיס מקדורמנד) העובדת ככבאית. "הוא ילד, והיא הגבר במשפחה", הסביר סורנטינו, והוסיף שהסיפור מבוסס על מערכת היחסים שלו עצמו וכן על דמותו של סמית', שהכיר את בת זוגו כשהיו ילדים ובגיל 29 נשא אותה לאישה. איגי פופ היה מקור להשראת רוק נוספת, ודיוויד ביירן סיפק את המוזיקה וביצע הופעת קמאו. פן עצמו אפילו ביצע שיר בסגנון The Cure בסרט, אבל הקטע לא שרד את העריכה כיוון שהשותף של פן לסצינה – כלב – לא התנהג יפה, סיפר סורנטינו

הם נפגשו בפסטיבל קאן 2008, כשפן היה נשיא חבר השופטים שהעניק פרס ל Il Divo. פן לחש לסורנטינו שהוא היה רוצה לעבוד איתו, וסורנטינו כתב את "זה בוודאי המקום" כשדמותו של פן מרחפת בראשו. לפן מצידו הספיקה יממה מרגע קבלת התסריט כדי להודיע שישמח להשתתף בסרט. "זה היה מאוד אמיץ ומשוגע מצידו, לקבל את התפקיד", אמר סורנטינו. "שזה מאפיין של שחקנים גדולים באמת". » זה בוודאי המקום - הפרטים המלאים» מסע השיקום של שון פן» הייחוס של מקדורמנד: המשפחות החזקות בקולנוע» ראיון עם אמילי בלאנט - הבריטית הנכונה בהוליווד הקרנת הבכורה של הסרט הייתה במאי 2011, בפסטיבל קאן האחרון. אז נמכר להפצה בארצות הברית על ידי חברת ויינשטיין, שהחליטה לשלחו לבתי הקולנוע באביב הנוכחי. לאחר עריכה נוספת, "זה בוודאי המקום" הוקרן בפסטיבל סאנדנס, והתקבל בתגובות מעורבות - בסוף הפרמיירה היו צופים שנעמדו על רגליהם והריעו לפן, בעוד אחרים גרסו שהופעתו הייתה מלאת מניירות והעלילה נראתה להם ביזארית. הסיפור בהחלט מקבל תפנית לא צפויה כשהרוקר המזדקן שפן משחק (צ'ייני) הופך לצייד נאצים התר לנקום את נקמת אביו. יחד עם מאתר נאצים מומחה (המגולם על ידי ג'וד הירש, ליהוק שהציע פן), הוא יוצא מסע במערב ארצות הברית - השראה קולנועית נוספת של סורנטינו  - המסתיים בגילוי עצמי. סורנטינו רואה בכך קומדיה; שון פן – פחות. 

יש גם טיפים לאיפור עמיד. זה בוודאי המקום:

פרוסה מהדימיון לאחרונה פן הוכתר כשגריר של כבוד של האיטי, שם הוא מתנדב במתן סיוע הומניטרי דרך עמותת J/P Haitian Relief Organization. פן מלהטט בין המשחק לבין העבודה במדינה מוכת אסון הטבע. עם ה"ניו יורק טיימס" הוא שוחח על הסרט, על חיי המשפחה, על ההתנדבות בהאיטי ועל החיבור בין כל אלו. הנה קטעים מתוך השיחה.הסרט פונה לכל כך הרבה כיוונים לא צפויים. הופתעת מהתוצאה הסופית?"אני חושב על זה בתור פרוסה מהדימיון של סרנטינו. הוא כותב יוצא דופן, ולקרוא תסריט שלו זו חוויה. אפילו על הסט הוא שייך לזן הבמאים שאתה לא רוצה לפרש את החלומות  שלו. וכך בכל צעד של הדרך – החל ממה שחשבתי שאקרא, דרך שחשבתי שאעבוד עליו וכלה במה שחשבתי שאראה בסוף על המסך – בכל אחד מהשלבים האלה, הייתי מופתע. בצורה כלשהי, רציתי להיות מופתע מהמראה הכללי של הסרט. ברוב המקרים אני צופה בסצינות לפני העריכה הסופית, וגם במקרה הזה היו דברים שראיתי והייתי מוטרד מזה שאולי צריך לעשות התאמות. אבל באופן כללי רציתי פשוט לראות איך הכל משתלב ביחד בסופו של דבר". איך אתה חושב שהקהל יגיב להופעה החיצונית שלך בסרט?"אני די משוכנע שיש הרבה צופים שיהיו – אם להשתמש במילה עדינה – מאותגרים. היה צריך לעשות בחירה, עשיתי אותה, ואני סומך על הבמאי. הסתכלתי על הבמאי בלי הפסקה כי היה לי ברור שזאת בחירה שאפשר להתרסק איתה, ואני לא יכול להגיד שאני אובייקטיבי לגמרי לגבי ההחלטה שקיבלתי". אתה מתכוון לזה שאולי תיפול על הפנים?"אין לי מושג. אני מסוחרר מהבמאי הזה. זו הייתה חוויה נהדרת לעבוד איתו, וזו הייתה חוויה מוזרה כי היה לזה סיום של ספר. לפני הסרט ואחריו ביליתי כל כך הרבה זמן מחוץ למדינה, בלי קשר עם אף אחד, בעולם אחר. הגעתי מהאיטי בתחילת הצילומים, ומיד עם סופם עליתי על מטוס חזרה".

אני פה בגלל אישתי. שון פן ופרנסיס מקדורמנד (צילום: מתוך הסרט)כשהייתי בהאיטי

מה גרם לך להתמסר באופן כל כך טוטאלי לעבודה שלך בהאיטי? "במשך שמונה חודשים, אחרי שהתגרשתי מאישתי, תפקדתי כהורה בודד. באותו זמן בני סבל מפציעת ראש טראומטית. אחרי שהוא יצא מכלל סכנת חיים והוסר איום הנזק המוחי, הוא עדיין סבל מכאבים וקיבל מורפיום. אני מניח שבשלב מסוים התנתקתי. פתאום הייתה לי הערכה אמיתית למה שמשככי כאבים יכולים לעשות לאנשים. ראיתי את ההקלה שלו. ארבעה ימים לפני רעידת האדמה הוא ואמא שלו הבינו שהם בשלים לבלות זמן אחד עם השני. אז הוא עזב, והייתה בזה הקלה כי לפני זה במשך שמונה חודשים טיפלתי בו 24 שעות ביממה. ביום הרביעי ישבתי והתגעגעתי, ואז התרחשה רעידת האדמה. שמעתי בחדשות על כריתות האיברים והניתוחים שהאנשים שם עוברים, הכל בלי חומרים מרדימים או משככי כאבים. אז ארגנתי קבוצה קטנה של אנשים, כשהכוונה הראשונית הייתה להפיץ את התרופות לבתי החולים ולמרפאות בהם התבצעו הניתוחים. נוצרה קבוצה טובה של אנשים, ובהאיטי היו חורים למלא. הייתה גם מנה גדושה ומפתיעה של חינוך על מה עמותות ללא מטרות רווח עושות, ומה הן לא עושות".    חינוך בשבילך?"כן. באופן פילוסופי, מצאתי את עצמי חושב שהעמותות האלה הן הרסניות, כשכמובן יש מקרים יוצאי דופן. החלטנו להתחייב לעשות יותר, התחייבות אחת הובילה להתחייבות נוספת, וככה הפרויקט הזה קרם עור וגידים. זה דומה למה שקורה כשאתה בא לביים סרט, כשאתה עולה על מסילת הרכבת ונכנס למנהרה ומסתכל לאחור והרכבת מתקרבת ואין מקום לברוח לימין או לשמאל, והדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה להמשיך לרוץ. אז אנחנו עדיין רצים". החוויות האלה ישפיעו על התפקידים הקולנועיים שתגלם מעכשיו והלאה?"אני מניח שהתשובה הטבעית היא שכן, אבל אני לא יודע איך בדיוק, ואני לא יודע אם אעצור לחשוב על זה. אתה סופג הרבה, לא משנה באיזה נסיבות, ואיכשהו יש לזה נטייה להיסחט החוצה מהספוג".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ