ערן קולירין: דברים שלמדתי מ"האח הגדול"

"ההתחלפות" - סרטו החדש של במאי "ביקור התזמורת" - מתכתב עם ריאליטי של פריים טיים וזוגיות של נהגי מוניות. בטור מיוחד לעכבר העיר ערן קולירין כותב איך הקולנוע ממלא חדרים ריקים, מפיח חופש במה שקיים ומספר על מה שאיננו

ערן קולירין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ערן קולירין, עכבר העיר

על בתים שמשתמשים באנשים

1. לפני כמה שנים, כשתופעת האח הגדול הייתה חדשה, פתחתי את האינטרנט כדי לראות קצת משידוריו. מצאתי את עצמי יושב כמה דקות מול תמונה של מטבח ריק, ומביט בו בעניין. זו הייתה תמונה מטרידה. שאלתי את עצמי מה אני מוצא בה ולמה אני מביט, ומהי האימה הזאת שממלאת אותי? ויותר מזה, שאלתי את עצמי מדוע עוד רבים אחרים מביטים באותו הרגע יחד איתי במטבח הריק, ואפילו נהנים מזה? ההתחלפות - כל הפרטים ומועדי הקרנהרוצים כרטיסים חינם ל"ההתחלפות"?

בדיעבד, נדמה לי שהמטבח הזה, המטבח הצחיח והאדיש הזה על הכיסאות והארונות שבו, המתין לאנושי שימלא אותו, לאנושי שיחלוף בו ביעף וללא זכר. באותה התמונה, היה האנושי תופעה חולפת והכיסאות והארונות נצחיים. אחרי כמה רגעי התבוננות נכנס מישהו למטבח, הדליק סיגריה ויצא. זה היה בית שמשתמש באנשים, ולא אנשים שמשתמשים בבית.

אנחנו מוקפים בדברים. דברים חסרי פשר, מוזרים מאד כשלעצמם: כסאות שמבקשים שנשב עליהם. פלאפונים שמבקשים מאיתנו לשוחח. מכוניות שמבקשות לנסוע. אולי מה ש"האח הגדול" בא ללמד אותנו, זה מה שהקולנוע עשה תמיד. לפני הסיפור, לפני העלילה ולפני הזוהר ולפני הנשים - הקולנוע סיפר את סיפור המקום, החלל. המרחב שממתין לאנוש כדי שימלא אותו. הדברים שממתינים לאנוש כדי להשתעשע בהם מעט.דב נבון משתעשע במרחב. ההתחלפות (צילום: ורד אדיר)

2. מצאתי באינטרנט מסמך מוזר שנקרא יומני פונטיוס פילטוס. זה זיוף חינני ומשעשע למדי משנות ה-30 של מכתבים שפונטיוס פילטוס כתב כביכול בשנות שלטונו ביהודה. באחד מהפרקים, פונטיוס מתאר את בית המקדש. הוא מספר על החצר החיצונית, הפנימית, על אזור הקרבת הקורבנות ובסוף גם על החדר הקטן והריק. חדר ריק. החדר הקטן הצר והריק שבמעמקי בית המקדש. התיאור הזה של קודש הקודשים כחדר קטן וריק המם אותי. מה זאת אומרת חדר ריק? מה מבקש מאיתנו חדר ריק, מורא גדול שניעלם לגמרי בתוך החדר הריק הזה. חדר שאין בו שום דבר, שלא מבקש ממך דבר, שאין שם מה להיאחז בו. נכנס הכהן הגדול פעם בשנה ביום כיפור לחדר וממש אין שם כלום. אין דבר. פחד.

הודעה ריקה בטבורו של העולם

3. אם היינו יכולים להרשות לעצמנו. היינו צריכים אולי להחזיק חדר ריק בכל דירה. חדר שהוא התנגדות. חברי, הסופר ינץ לוי, סיפר לי פעם סיפור על נהג מונית, שהיה לוקח אותו להרצאות פה ושם. יום אחד סיפר לו הנהג על החברה שלו ובכלל, על דרכו המיוחדת ביחסים הזוגיים. אחת לכמה ימים, סיפר הנהג, הוא שולח לזוגתו הודעת סמס ריקה. כשינץ שאל מדוע הוא עושה את זה, ענה הנהג בפשטות: "שתדע". עולם שלם והודעה ריקה בטבורו. הודעה שהעולם כולו נמשך ממנה.

4. אדם קם בוקר אחד ורואה את החללים, את הדברים. ככה איך שהם, נצחיים ואדישים. אשתו והוא הם כמו שני קרחונים הולכים ומתרחקים. באמצע, קמים להם חדרים ריקים. זה מתפשט כמו סרטן. והוא מתגעגע למשהו, להרגיש את הדברים. אז הוא נשכב על הרצפה ונוגע באספלט, וכמו הילד שהיה פעם הוא רואה שם שוב עולם שלם של שבילים מחורצים, ובתקרה מעליו המנורה היא הירח, וקול המיה רחוק עולה מהרחוב. ילדים שחוזרים מבית הספר.

5. ההתחלפות, אני מניח, הוא על כל הדברים הללו, ואני מניח שגם על אחרים. על היש, על הדברים, על המרצפות ועל המטבחים. על אבא שלי, על אמא שלי, על אשתי, על הבית שלנו ועל לאן אנחנו הולכים. על תוכניות ריאלטי, על המיטות והמצעים, על איקאה ועל השאיפה לחופש. על געגועים, על הרצון להניח את הראש ולהתחבא. על מגרשי החניה, על המעליות, על צעקות שנבלעו, על חיי נישואין וילדים.» ההתחלפות - כל הפרטים ומועדי הקרנה» ביקורת סרט: זן נכחד של עשייה קולנועית» מסך מתעורר: הסרטים הישראלים החדשים שתראו השנהכמו שני קרחונים שהולכים ומתרחקים. ההתחלפות - טריילר:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ