המלצות לדוקאביב: סרטים בחינם, אופנת רחוב וסטיב ג'ובס

אקטיביזם סיני, גורמה צרפתי, מנכ"ל "אפל" בראיון אבוד, פול סיימון באפריקה ובוב מארלי בדיוקן אינטימי - אורון שמיר עושה סדר בסרטים של הפסטיבל היוקרתי לקולנוע דוקומנטרי, שייפתח השבוע בתל אביב

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

כאילו כדי לתת קונטרה לשוברי קופות עתירי אקשן או צחוקים אך נטולי ערך אמנותי, הקיץ הקולנועי כבר מזמן הפך גם לנחלתם של פסטיבלי הקולנוע בישראל. הראשון לבוא הוא דוקאביב (3-12 במאי), שמשיק מהדורה מספר 14 לפסטיבל הקולנועי הדוקומנטרי הבינלאומי. זו השנה השנייה בה "דוקאביב" יתנהל תחת שרביטו של סיני אבט, שהחליף את המייסדת אילנה צור. גם השנה יוקרנו הסרטים בסינמטק תל אביב ובנקודות אסטרטגיות נוספות כמו הנמל, מוזיאון תל אביב ואורלנדו סינמה, כשהחידוש הוא שימת דגש על מוקדים חברתיים כגון בית העם, לצד אירועים מסורתיים יותר כמו סדנאות, אירוע פיצ'ינג ואתגר הדוקו-צ'אלנג'. אבל העיקר, הם כמובן הסרטים.» דוקאביב 2012 - הפרטים המלאים » ואחר כך, בצרפת: פסטיבל קאן 2012

סרט הפתיחה הנבחר של הפסטיבל נקרא "איי וויי-וויי: לא מתנצל" (3 במאי בסינמטק תל אביב, 4-5 במאי במוזיאון תל אביב), ומדובר בשיחוק רציני. סרטה של אליסון קליימן זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים בפסטיבל סאנדאנס ובמרכזו דמות מרתקת. למעשה זהו דיוקן קולנועי של איי וויי-וויי, אמן סיני פרובוקטיבי, נערץ ונרדף. האמנות שלו הקנתה לו תשומת לב רבה סביב העולם, כיוון שבבלוג הפרטי ובחשבון הטוויטר שלו הוא קרא לדמוקרטיזציה של סין. השלטונות המקומיים לא אהבו את הרעיון ושמו אותו במעצר בית ממושך, מה שהגביר עוד יותר את ההערצה העולמית כלפיו וגרר קמפיין לשחרורו של הארטיסט האקטיביסט.ארוכה הדרך מסאנדנס. "איי וויי-ווי: לא מתנצל":

בכלל, השנה ניתן דגש מיוחד לסרטים תחת הכותרת "משבר עולמי / צדק חברתי", כשבין היתר תהיה זו הזדמנות לצפות שוב בפרויקט התעוררות (11 במאי, 22:00, בית העם) של טלי שמש ואסף סודרי, שיחד עם עוד יוצרים רבים איגדו יחד 20 סרטים המרכיבים פסיפס קולנועי של המחאה החברתית מהקיץ האחרון.

התחרות הישראלית 12 פיצ'רים ושבעה סרטי סטודנטים מרכיבים את המסגרת הישראלית של הפסטיבל. שלא במפתיע, הטרנד הבולט הוא תיעוד עצמי של יוצרים המפנים את המצלמה פנימה אל בתיהם ואל הקרובים להם. מחצית מן הסרטים שייכים לקולנוענים שעשו זאת, כאשר המפורסמת ביניהם היא זהר וגנר (מבקרת הקולנוע של המהדורה המודפסת של עכבר העיר), המשלימה טרילוגיה אישית עם "ימי הזהר" (5 ו-10 במאי, סינמטק תל אביב), הפרק השלישי שלה אחרי “זורקי” ו-”סימני מתיחה”. שם מוכר נוסף הוא עמית גורן "שנת 66' הייתה טובה לתיירות"), שחוזר לעשייה עם "ילדים מסוכנים" (7 ו-12 במאי, סינמטק תל אביב), המתעד את "בית נועם", שם מתמודדים עם עברייני אלימות במשפחה בשיטות מאתגרות. גם דן גבע הוותיק מגיע חמוש בסרט חדש, שגם אותו ביים בשיתוף עם נואית גבע ("צד רביעי למטבע"). זהו "רעש" (4 במאי בסינמטק תל אביב, 12 במאי באורלנדו סינמה - ZOA), סרט המוגדר כקומדיה דוקומנטרית בו מחליט הבמאי התל אביבי להכריז מלחמה כנגד הרעש העירוני המציף את חייו וביתו. נושא פופולרי נוסף בפסטיבל השנה הוא זהות מינית והעם הפלסטיני, כשסרט אחד מתעלה על תקצירי חבריו ומאגד את שני הנושאים - "גברים בלתי נראים" (6 ו-11 במאי, סינמטק תל אביב), של יריב מוזר, העוסק בגייז פלסטינים הנרדפים בביתם בשל העדפותיהם המיניות ובישראל בשל אזרחותם.כך נולד "גברים בלתי נראים":

לצלם זבלונים בניו יורק: ההיצע הבינלאומי דגש נוסף בפסטיבל השנה מושם על סרטי אמנות עולמיים כישראלים, מסוגים שונים. עבור סינפילים באשר הם, האוצר האמיתי של הפסטיבל השנה עשוי להיות "עולמו של רוג'ר קורמן" (3 במאי בסינמטק תל אביב, 11 במאי במוזיאון תל אביב). סרטו של אלכס סטייפלטון עוקב אחר מלך הקולנוע העצמאי והטראשי בן ה-85, דרך תחנות מרכזיות בחייו. קורמן, למי שלא מכיר, הוא גם במאי זבלונים ידוע וגם מפיק-על שנתן צ'אנס ראשון לאושיות בסדר הגודל של ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו, רון הווארד, מרטין סקורסזה ופרנסיס פורד קופולה, כולם כאן מצטלמים ונותנים כבוד. עוד קולאז' מטא-קולנועי מגיע בדמות "רפי בוקאי, אבא שלי", המתחקה אחר גיא בוקאי בן העשר, היוצא למסע לאיסוף זכרונות על אביו, הבמאי המנוח רפי בוקאי (“אוונטי פופולו”). מיקה אדלר ביימה, עם סצינות אורחות של הבמאים אסי דיין וגידי דר, וכן סצינת סיום שיצר גיא הצעיר.

שני אמני ענק נוספים זכו לסרטים תיעודיים על פועלם. האחד הוא "ביל קנינגהם ניו יורק" (4-5 במאי, מוזיאון תל אביב), דוקו על צלם האופנה האגדי של הניו יורק טיימס. ריצ'ארד פרס ביים. האחר הוא סרטה הגרמני של קרולינה בלץ, "גרהארד ריכטר מצייר", המתלווה אל הצייר הוותיק והמוערך גרהארד ריכטר בעת עבודה על תערוכה חדשה ותוך מבט לאחור על קריירה בת חצי מאה.לרומם את אופנת הרחוב. "ביל קנינגהם ניו יורק":

צלילים מתחת לשמיים: מוזיקה ואומנות שוחרי המוזיקה ימצאו את מבוקשם לפחות בארבעה סרטים מרכזיים – "U2 - מהשמיים ומטה" (הקרנה חינמית ב-9 במאי בנמל תל אביב, הקרנה נוספת ב-11 במאי בסינמטק), של דייויס גוגנהיים (“אמת מטרידה”) חוגג 20 שנה ליציאת "אכטונג בייבי" של להקת U2; ג'ו ברלינר חוזר 25 שנים לאחור כדי להפגיש את פול סיימון עם המוזיקאים ששיתפו עימו פעולה ב"גרייסלנד" בסרט "פול סיימון - תחת שמי אפריקה" (הקרנות בחינם ב-7 במאי בנמל תל אביב וב-11 במאי בכיכר הבימה; הקרנה נוספת ב-12 במאי בסינמטק); קווין מקדונלד (“החיים ביום אחד”) מגיש דוקו מקיף בשם "מארלי" (הקרנה חינמית ב-6 במאי בנמל תל אביב, הקרנה נוספת ב-9 במאי בסינמטק), על אגדת הרגאיי בוב מארלי; ואילו המוזיקאי לו ריד, הפעם בתפקיד הבמאי, יושב לשיחה עם בת-דודתה שירלי נוביק, המספרת על עברה כפעילה חברתית ב"שירלי האדומה".

לחובבי השילוב בין אוכל וקולנוע, מוגש "קרובים לצלחת" (4 במאי בסינמטק תל אביב), אודות יחסי אב ובן במסעדה יוקרתית. השף מישל ברה עומד להעביר את הכתר לבנו סבסטיאן, ועימו את האחריות הכבדה לשלושת כוכבי המישלן המעטרים את המסעדה. סרטו של הצרפתי פול לקוסט מתחקה אחריהם במשך שנה.

גם חובבי הארכיטקטורה לא יוזנחו, כשהסרט הבולט עבורם נקרא "כמה שוקל הבניין שלך, מר פוסטר?". סרטם של נורברטו לופז אמאדו וקרלוס קרקאס הספרדים, עוקב אחר עבודתו של נורמן פוסטר הבריטי, מן הארכיטקטים החשובים שפועלים כיום, אשר עיצב בין היתר את רייכסטאג, בית העירייה של לונדון ושדה התעופה החדש של בייג'ינג.זכרונות מגרייסלנד. "פול סיימון - תחת שמי אפריקה":

התערבות אלוהית: בין סטיב ג'ובס לרוברט רדפורד סרטים מסקרנים נוספים מנושאים מגוונים יוקרנו במסגרות השונות של הפסטיבל. ביניהם ניתן למצוא סרט שכותרתו מגלה עליו הכל - "סטיב ג'ובס: הראיון האבוד" (3,4 ו-9 במאי בסינמטק תל אביב), המתאר את גילויו של ראיון משנת 1995 עם מי שעתיד להיות מנכ"ל "אפל" חודשים ספורים לאחר שהתנהלה השיחה. הבמאי פול סן עורך הקדמה קצרה, אבל מרבית הסרט הוא הראיון בן השעה, שנחשב עד לא מזמן לאבוד.

"בריונות" של לי הירש הוא אחד הסרטים היותר מדוברים אשר הגיעו לפסטיבל, והוא מתחקה אחר תופעת הבריונות והאלימות בקרב קטינים בארה"ב. "באק" של סינדי מיהל מגיע גם הוא אפוף עם דיבור חזק סביבו. במרכזו ניצב באק ברנמן, מאלף סוסים אשר פיתח שיטה משלו לעבודה עם החיות האציליות, המבוססת על אמון ולמידה הדדית במקום על אלימות. הוא מעביר סדנאות ברחבי ארצות הברית ואף היווה השראה לסרטו המפורסם של רוברט רדפורד "הלוחש לסוסים".

אך מעל כל אלה ניצב "מתערבים" (10-11 במאי, סינמטק תל אביב), כנראה הסרט התיעודי הכי מדובר השנה באמריקה. סטיב ג'יימס (“Hoop Dreams”) הפנה את מצלמתו אל שלוש דמויות אשר הותירו את עברן האלים מאחור והתנדבו לפרויקט מיוחד תחת השם "Interrupters". הם רותמים את חוכמת הרחוב שלהם כדי להתערב בחייהם של תושבי שיקגו מוכת האלימות והעוני ובכך מנסים למנוע אירועים עתידיים. בשנה שכולה עמדה בסימן של מהפכות חברתיות זה עשוי להיות סרט חשוב ביותר, ואולי אף מעורר השראה.דיבור חברתי. "מתערבים":דוקאביב 2012 - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ