ליאונרדו דיקפריו בין הטיטאניק לתלת מימד

מאז שג'ק דוסון שקע למצולות, ליאונרדו דיקפריו מנסה להתנער מתדמית הבייבי-פייס הרומנטיקן. עוזרים לו מרטין סקורסזה, ומחמאות מפוקפקות כגון "פני תפוח אדמה". נטע אלכסנדר בדקה מה קרה לליאו מאז הקרחון, והשאירה את בר בחוץ

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

שניים וחצי מיליון דולר הם סכום שרובנו היינו שמחים לקבל עבור חודשים ספורים של עבודה. כשליאונרדו דיקפריו היה בן 23, גם הוא שמח לקבל את המשכורת הזו עבור ההפקה רבת התקציב של טיטאניק. למרות שמדובר בסכום מכובד לשחקן צעיר, במונחים הוליוודיים זהו שכר זעום יחסית, בעיקר בהתחשב בעובדה ש"טיטאניק" הפך לאחד הסרטים המכניסים של כל הזמנים, עם רווחים של מעל 1.8 מיליארד דולר בכל העולם. כעשור אחרי השיא המרשים הזה הבמאי ג'יימס קמרון המציא את היצורים הכחולים של אווטאר והוכיח סופית שיש לו מגע זהב בכל הנוגע לשוברי קופות. כעת, במסגרת ציון מאה שנה לאסון הטיטאניק, הסרט מ-1997 יעלה מחדש לאקרנים בגרסת תלת ממד בניסיון לשבור שיאים 15 שנים לאחר שעלה לראשונה לאקרנים.

» טיטאניק תלת מימד – כל הפרטים ומועדי הקרנה» השחקן הבינוני המצליח בעולם» הסרט החדש של האקסית המיתולוגית

גם אם אפשר – וצריך – להתייחס בציניות מסוימת להחלטה של קמרון לנסות למכור לנו את אותו מוצר באריזה חדשה ונוצצת, האפשרות לראות שוב את הסרט על המסך הגדול היא הזדמנות טובה לבחון מחדש את הקריירה של דיקפריו, שהפך ב-15 השנים האחרונות לאחד משחקני האופי המובילים בהוליווד. בעוד ששותפתו של דיקפריו ל"טיטאניק", קייט וינסלט, המשיכה לגלם תפקידים רומנטיים גם בעשור האחרון, גילומו של ג'ק דוסון הוא נקודת מפנה משמעותית בקריירה של השחקן האמריקאי. אני עפה! בניינטיז זה נראה דרמטי:

לבכות מול הדלת של אמא כדי להבין איך קמרון הצליח להפוך את הגיבור הראשי שלו לאחד השחקנים המבוקשים בהוליווד כדאי לחזור לתחילת הקריירה של ילד הפלא, שהחל את הנסיקה המטאורית שלו ב"מה עובר על גילברט?" (1993) שזיכה אותו במועמדות לאוסקר בגיל המופלג 19. אחרי ששיחק לצד ג'וני דפ וגילם נער שסובל מפיגור שכלי, דיקפריו המשיך לקטוף שבחים כשגילם את ג'ים קרול, כדורסלן צעיר שמדרדר לסמים ב"יומן נעורים" מ-1995. הפרצוף הנערי, הגוף השדוף והעיניים העצובות של דיקפריו הצעיר הפכו את סיפורו הטרגי ומעורר ההשראה של קרול לביוגרפיה מרגשת וגררו השוואות בלתי נמנעות בין דיקפריו לצעירים הוליוודים אחרים שהיטיבו לשלב פגיעות וקשיחות כמו ג'יימס דין או ריבר פניקס.בעקבות "יומן נעורים" דיקפריו הפך למושא הערצתן של נערות מתבגרות, אבל ההערצה כלפיו התעצמה והפכה לתופעה המונית רק אחרי "רומיאו וג'ולייט" (1996), שבו הוא גילם את רומיאו לצד קלייר דיינס. משם הדרך לתפקיד הראשי ב"טיטאניק" היתה קצרה. עם פרצוף נערי ומעמד בלתי מעורער כאליל נוער, דיקפריו היה בחירה טבעית לגילום דמותו של ג'ק דוסון – אמן צעיר וחסר-כל שזוכה בכרטיס להפלגה באוניית הפאר במשחק פוקר, ומתאהב ברוז (וינסלט), צעירה עשירה שכלואה בתוך הנורמות החברתיות הנוקשות של המעמד הגבוה בראשית המאה ה-20.

ההצלחה הפנומנאלית של "טיטאניק" בקופות הפכה את דיקפריו ווינסלט לכוכבי ענק. אחרי השכר "הזעום" של שניים וחצי מיליון דולר, ב-1999 דיקפריו כבר דרש – וקיבל – 20 מיליון דולר עבור תפקידו בעיבוד הקולנועי לרומן "החוף" (שהכנסותיו צנועות בהרבה מאלו של "טיטנאיק"). אבל מעבר לעובדה ששיתוף הפעולה עם קמרון הקפיץ באופן דרסטי את שוויו של דיקפריו הצעיר בהוליווד, ממרחק של 15 שנים נראה שההשפעה של הסרט על הקריירה שלו היתה דרמטית גם במובנים אחרים.לא תמיד הייתי ככה. "מה עובר על גילברט?":

לפני "טיטאניק" דיקפריו שילב במיומנות בין המראה הפיזי הנערי והאנדרוגני שלו לבין תפקידי אופי מאתגרים שדרשו ממנו "לכער" את עצמו כמו נער הסובל מפיגור או מכור לסמים שצורח ובוכה מול הדלת הסגורה של אמא שלו (באחת מתצוגות המשחק האמינות והמרגשות בקריירה שלו). במובן זה גם תפקידו כרומיאו בגרסה של בז לורמן למחזה השייקספירי ניסתה להעניק לדמות הקלאסית חספוס מסוים ולהפוך אותו ליותר מסתם-עוד-פרצוף-יפה. הבייבי-פייס של סקורסזה אבל אז הגיע "טיטאניק". והמסר שמיליוני הצופים שנהרו לקופות כדי לראות איך רוז מנסה להציל את אהובה מטביעה היה חד-משמעי: הם כאן כדי להתאהב יחד איתה בבייבי-פייס מלאות הרגש של דיקפריו. במילים אחרות, "טיטאניק" היה הסרט שהוכיח שהקהל אוהב את דיקפריו בשיא היופי והחן שלו, ולאו דווקא כשהוא מתפתל על הרצפה בייסורי גמילה לא פוטוגניים. באופן אירוני מיד אחרי ההצלחה דיקפריו התעקש לככב דווקא ב"האיש עם מסכת הברזל" (1998), סרט שמקיים דיון אינטליגנטי עם מוטיב ההסתרה והחשיפה של הפנים. דיקפריו הוביל קאסט גברי מרשים שכלל בין השאר את ג'רמי איירונס וג'ון מלקוביץ, אבל ההפקה התקופתית שגוללה את סיפורם של המלך הלואי ה-16 ואחיו התאום פיליפ (שאת שניהם גילם דיקפריו) התרסקה בקופות והוכיחה שהקהל אומנם אוהב את דיקפריו, אבל רק כשפניו לא מוסתרות במסכה.

אחרי "האיש במסכת הברזל" דיקפריו גילם תייר אמריקאי צעיר ותמים שמצטרף לקומונה מסתורית על אי נטוש ויפיפה בתאילנד בעיבוד הקולנועי של "החוף". השילוב של חופים מרהיבים ביופיים, קאסט צעיר ופוטוגני והאפשרות לראות את פלג גופו העליון של כוכב הנעורים החדש של אמריקה הפכו את "החוף" להצלחה קופתית שבעקבותיה אפשר היה להניח שדיקפריו ימשיך לגלם לעד (או לפחות עד גיל ארבעים) גברים צעירים ויפי-תואר שמתאהבים בנשים הלא נכונות.

אבל בשנים שחלפו מאז נראה שהקריירה המאוחרת של דיקפריו עוצבה כולה כמעין אנטיתזה לציפיות שיצרה ההצלחה של "טיטאניק". במקום לככב בדרמות רומנטיות (כמו וינסלט למשל), הוא החל לשתף פעולה עם הבמאי המוערך מרטין סקורסזה וכיכב בשורה של סרטים –  "כנופיות ניו יורק" (2002), "הטייס" (2004), "השתולים" (2007), "שאטר איילנד" (2010) ו"תפוס אותי אם תוכל" של שפילברג (2002). העבודה המשותפת והפורה עם סקרוסזה אפשרה לדיקפריו לברוא את עצמו מחדש - לא כאליל נעורים שמככב בסיפורי אהבה בלתי אפשריים, אלא כשחקן אופי שמסוגל לשאת על כתפיו מותחנים פסיכולוגיים ודרמות תקופתיות. בעוד בחייו האישיים הוא ידע מערכות יחסים רבות תהפוכות עם דוגמניות שהפכו לאובססיה לאומית, הזוגיות שלו עם סקורסזה מחזיקה מעמד כבר למעלה מעשור. רומן מהסרטים. דיקפריו עם סקורסזה (צילום: AP)להטביע את הדימוי

הבחירה המודעת של דיקפריו להתרחק מהפרסונה שהוא יצר לעצמו ב"טיטאניק" זכתה להתפתחות מעניינת ב-2008, כאשר הוא ווינסלט חזרו לשתף פעולה בדרמה חלון פנורמי. באופן מעניין, "חלון פנורמי" תיפקד כיצירה שמגיבה ל"טיטאניק" לא רק בגלל זהותם של שני השחקנים הראשיים, אלא גם משום שמדובר בדרמה תקופתית שמנפצת לרסיסים את מיתוס האהבה הרומנטית שקמרון היטיב לברוא על אוניית הפאר. במובן מסויים "חלון פנורמי" מדגים מה היה קורה לג'ק ורוז לו האונייה הייתה מגיעה ליעדה בשלום והשניים היו מתחתנים וחיים ביחד. הסיוט הבורגני האמריקאי שמוצג במלוא כיעורו ב"חלון פנורמי" – שמגולל את סיפורם של אייפריל ופרנק שחיים בפרברים - נחסך מג'ק ומרוז (ומיליוני הצופים) בזכות הקליימקס הטרגי של הטיטאניק.

 בשנים האחרונות דיקפריו המשיך לגלם תפקידי אופי במותחנים ודרמות תקופתיות כמו "שאטר איילנד", "התחלה" ו"ג'יי אדגר". בסרטו האחרון, "ג'יי אדגר" בבימויו של קלינט איסטווד, הוא ממשיך לפרק לרסיסים את הזיהוי שלו עם נעורים ופנים מלאכיות בתפקיד ראש האף.בי.איי ג'יי אדגר הובר. בדרמה התובענית והקודרת של איסטווד, דיקפריו מגלם במקביל את הובר הצעיר ואת הובר המבוגר, ובסצנות שמראות את ימי זקנתו של הובר הוא מאופר בשכבות כה רבות של מייק-אפ עד שקשה להאמין שזה השחקן שהתפרסם בהוליווד כ"בייבי-פייס".

 החל משבוע הבא ניתן יהיה לראות שוב את דיקפריו משחק את ג'ק על המסך הגדול. עם הגרסה החדשה-ישנה של שובר הקופות תצליח להיות רווחית כמו הסרט מ-1997, ניתן יהיה להסביר זאת לא רק בחיבה של הצופים לטכנולוגיית תלת-ממד, אלא גם במשיכה לדמותו הצעירה והאייקונית של דיקפריו. המסלול שהוא עבר מאז מעיד שההצלחה של "טיטאניק" יצרה עבור דיקפריו דימוי שהוא עובד כבר יותר מעשור כדי להשתחרר ממנו. בכתבה שהוקדשה לסקירת הקריירה של דיקפריו בעקבות ההצלחה של "התחלה" ב-Thedailybeast נטען כי הוא "איבד כל כך הרבה מהפגיעות והאנדרוגניות שאפיינו את מראהו בשנות ה-90 עד שיש מבקרים שלא היססו לכנות אותו “potato-faced"". בעוד שכל שחקן הוליוודי היה רואה את הקביעה הזו כעלבון הגובל בהוצאת דיבה, במקרה של דיקפריו נראה כי מדובר במחמאה. אחרי שורה ארוכה של תפקידי אופי מאתגרים, סוף סוף הוא הצליח להטביע את הזיהוי שלו עם נעורים נצחיים ופרצוף יפה.   טיטאניק תלת מימד - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ