ירון ברובינסקי עף על הוליווד

ירון ברובינסקי ורועי ורנר עשו סרט, ועכשיו הם מנסים לקדם אותו בכל דרך אפשרית. אז הם טסו ללוס אנג'לס, נסעו לדיסנילנד עם עוז זהבי, התסחבקו עם הפוסטר של בראד פיט, צילמו את עצמם עם סת' רוגן וכתבו על הכל לעכבר העיר 

ירון ברובינסקי ורועי ורנר, לוס אנג'לס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ירון ברובינסקי ורועי ורנר, לוס אנג'לס

כשנחתנו בלוס אנג'לס, בעודנו נותנים למשטרת ההגירה, כמקובל בעולם האמריקאי המתוקן, את טביעות האצבעות, שאל אותנו השוטר במעבר הגבול אם "ביזנס או פלז'ר". "ביזנס", ענינו. "אנחנו משתתפים עם הסרט שלנו – שניים בלילה - בפסטיבל הקולנוע הישראלי של אל.איי". השוטר צחק ושאל "למה הם עושים כאן פסטיבל קולנוע ישראלי?!".

700,000 יהודים חיים בלוס אנג'לס ומתוך 3.8 מיליון תושבים - זה בין הרבה להמון. אז גם אם שוטר ההגירה לא מודע לזה, מזל שיש כאן מישהו שחושב על טובתם של היהודים ומארגן להם פסטיבל סרטים. ולא רק כאן. מסתבר שמתוך אלפי פסטיבלי קולנוע שיש כל שנה מסביב לעולם, עשרות רבות הם של סרטים ישראלים או יהודים. ואם אתה יהודי ועשית סרט, אז הסיכוי שלך להתקבל לאחד מהם גדול. אמנם הסרט שלנו הוא בסך הכל על בחור ובחורה ישראלים שרוצים לשכב ומתאהבים כי הם לא מוצאים חנייה, ולזה כמובן אין שום קשר ליהדותם, אבל אנחנו יהודים ועשינו סרט, ומסתבר שזה מספיק. וואלה, שווה להיות יהודי.יהודים במקום אוסקר בערב הפתיחה של הפסטיבל פרשו שטיח אדום. משני צידיו עמדו עשרות עיתונאים וצלמים מערוצי טלוויזיה כמו  JewishTV, מאתרי אינטרנט כמו JewTube ומעיתונים כמו Shalom L.A. צעדנו על השטיח כטווסים בחליפות פינגווין, כי הרי כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי רוצה להרגיש אוסקר. ואנחנו בכל זאת באל. איי, ובכל זאת אנחנו יהודים, על שטיח של יהודים מוקפים בתקשורת של יהודים ותוך שאנחנו צועדים נפוחים מיהדותנו, שמנו לב שאין נצנוצי פלאשים. הם בכלל לא ידעו מי אנחנו. איש לא עידכן אותם שאנחנו זה אנחנו, אורחים יהודים של הפסטיבל, שעשו סרט ישראלי. לא עידכנו אותם שהאיש הגבוה הוא רועי ורנר - במאי ויוצר קולנוע, וזה שצועד לידו הוא ירון ברובינסקי, המנחה של לעוף על המיליון.

עפים על מיקי מאוס. עוז זהבי וירון ברובינסקי בדיסנילנד (צילום: אלבום פרטי)

התנחמנו מאוד (מאד!!) כשעוז זהבי עבר אחרינו וגם אותו לא צילמו. התקשורת רצתה רק לצלם את אלו שהיא מכירה מראש - יהודים מקומיים שתורמים כסף ובזכותם יש פסטיבל. זכותם. אבל מי צריך עיתונאים כשיש אייפון? צילמנו את עצמנו, עם עוז זהבי ומיכאל מושונוב ופוגי הגדול וג'ונה היל הקטן (שהודה לישראל על נטלי פורטמן). רק את לימור לבנת לא הצלחנו לתפוס. היא באה ברגע האחרון, זרקה כמה מילים על איראן ונעלמה כאילו בלעה אותה העדשה.

ביום שבת הזמינו אותנו לבראנץ' מסורתי של כל משתתפי הפסטיבל, במסעדה בבוורלי הילס 90210. זה נשמע מרשים, אבל שוב חשבנו אוסקר ושוב קיבלנו יהודים. מסעדת "תל אביב הקטנה". אנחנו לא מבינים איך בסדרה המקורית אף פעם לא צילמו את ברנדון וחבורתו אוכלים שתי ביצי עין עם פיתה וטחינה, כמו שאנחנו עשינו. זה שיק, זה מדליק, זה אל.איי. אבל היה טעים והיה סלט ירקות קצוץ.בין קרקוב לשדרות בערב השני של הפסטיבל הקרינו את הסרט שלנו. הרי בשביל זה הזמינו אותנו לכאן. בניגוד למקומות אחרים בעולם, מה שמדהים בלוס אנג'לס זה שכאן הסיכוי שלך לפגוש אנשים מפורסמים מאוד הוא ממש ריאלי. כשהגענו להקרנה, באמת נדהמנו מקבלת הפנים: בראד פיט, אדי מרפי, קמרון דיאז, ועוד סלבס הוליוודיים חיכו והביטו בנו מבעד לפוסטרים על קירות בית הקולנוע. והיו שם גם המון יהודים, המפורסם שבהם הוא כמובן אורי, בן-דוד שני של ירון, שחי בסן פרנסיסקו כבר 15 שנה ומעולם לא היה בלוס אנג'לס.

עפים על סת' רוגן. ברובינסקי, זהבי, רוגן ועוד ישראלים (צילום: אלבום פרטי)

משעשע וגם מדאיג לנסוע כל-כך רחוק בשביל להקרין סרט לכמות של יהודים/ישראלים שעולה על כמות הישראלים שבאים לסך כל ההקרנות של סרט ישראלי בארץ. אולי זה כי כאם הם לא מורידים סרטים מהאינטרנט, ואולי זה כי עבורם סרטים של יהודים מישראל זה כמו סרטים מהוליווד עבורנו. אחרי ההקרנה הייתה שיחה עם היוצרים, כלומר איתנו. למרות שכבר התרגלנו למעמד ויש לנו תשובות מוכנות מראש, זה תמיד מרגש מחדש. במיוחד כי הם אהבו את הסרט. הם אהבו את הדיאלוגים ואת הצילום ואת המשחק (קרן ברגר מפליאה בכשרונה), ואהבו גם את הבימוי. הם אהבו את הרעיון, הם אהבו אותנו. ולא רק בגלל שאנחנו יהודים. הם אהבו אותנו כי הסרט שלנו דיבר אליהם, ריגש אותם, שיקף להם במקצת את חיינו ואת חייהם. זוג שמחפש חנייה למכונית וללב, אנשים בודדים שתרים אחר אהבה. כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה, כמהה לאהבה.לסיכום ביניים: אנחנו מאד ממליצים לכל יוצר קולנוע להיות יהודי ולהשקיע הרבה מאד כסף מכיסו הפרטי כדי להגשים חלום ולעשות סרט ישראלי. אם לא תרוויחו מזה כסף, לפחות תצברו קילומטראז' בנוסע המתמיד ותראו עולם. הסרט שלנו יוצא לאקרנים בארץ בספטמבר 2012, ובינתיים אנחנו מוצאים את עצמנו מוזמנים פעם אחר פעם לפסטיבלים בעולם. כבר היינו באודסה (שם זכינו בפרס המשחק הטוב ביותר), ברומא ובניו-יורק, בשדרות (הכי חשוב!), ביפן ובהונג-קונג. עכשיו אנחנו כאן, ומכאן אנחנו ממשיכים לפיטסבורג שבפנסילבניה ואז לפריז, ועוד נהיה באוסטרליה ובלונדון ובקרקוב. לפעמים נגיע כיהודים ולפעמים לא, ובכל מקרה תמיד ניקח איתנו את האייפון עם המצלמה, כי לא צריך טובות.עפים על העולם. "שניים בלילה":

ירון ברובינסקי ורועי ורנר עם הסרט "שניים בלילה", פסטיבל הסרטים הישראלי, לוס אנג'לס. (נכתב מהאייפד3 החדש שלנו).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ