די.וי.די: נוכלות או לא להיות

הקאמבק הנוכחי של וויליאם שייקספיר שוזר סביב המחזאי קונספירציה עמוסת פרטים שמצליחה לסחוף, אבל לא צולחת את המבחן האולטימטיבי של אורון שמיר: שאלת ה"אוקיי, אז מה?"

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

מלבד היותו אחד המחזאים המעובדים ביותר בקולנוע, דמותו של וויליאם שייקספיר עצמו מרתקת תסריטאים לא פחות מיצירותיו. עשרות פעמים כיכב הכותב בקולנוע ובטלוויזיה, והעדות האחרונה והפופולרית היתה זכייתו באוסקר של הסרט "שייקספיר מאוהב". ניסיון עכשווי יותר להפוך את חייו של שייקספיר לסיפור שאין להגדירו אלא כ"שייקספירי" הוא "Anonymous", שהיה אמור להציג בבתי הקולנוע שלנו, אך נגנז נכון לעכשיו.» הסרטים שנגנזו בדרך למסךאגב, את התסריט כתב ג'ון אורלוף ("A Mighty Heart") בסוף שנות ה־90, אך הפקת הפרויקט נכנסה להקפאה עקב סרט דומה שהופק באותה תקופה – אותו "שייקספיר מאוהב". אחרי למעלה מעשור גילה הבמאי רולנד אמריך את התסריט והחליט לביים ולממן את הסרט מכיסו. עניין די מוזר, בהתחשב בכך שהסיפור די זר ורחוק מן הבמאי, שהנושאים החביבים עליו הם השמדת האנושות בידי מפלצות/חייזרים (גודזילה, "היום השלישי") והשמדת האנושות בידי תנאי מזג אוויר קשים ("היום שאחרי מחר", 2012). עם זאת, אין ספק כי אמריך הוא קולנוען המרגיש בנוח על סטים גרנדיוזיים. דרמה תקופתית המתרחשת בשלהי המאה ה־16, עם תלבושות מוגזמות והמון פאתוס, מתאימה לו הרבה יותר מכפי שניתן היה לשער בתחילה.גאונות גנובה הסרט בנוי על תיאוריית קונספירציה שלפיה וויליאם שייקספיר היה נוכל, אשר חתם בשמו על מחזותיו של גאון אנונימי. זהו יורש העצר של אוקספורד, אדוארד דה ויר (ריס איפנס), המציע למחזאי הצעיר בן ג'ונסון (סבסטיאן ארמסטו) להציג את כתביו בשמו, משום שאסור שאיש ידע שאציל כתב אותם. ג'ונסון מהסס ומי שחוטף את העסקה הוא שחקן תיאטרון אלמוני בשם וויליאם שייקספיר (רייף ספול). בזמן שעוד ועוד מחזות מקנים לשייקספיר תהילה, אנו נחשפים לתסכולו הגובר של ג'ונסון וגם למאורעות שהובילו את דה ויר לכתיבת המחזות - סקנדלים ותככים שמגיעים עד מיטתה של מלכת אנגליה המכהנת, אליזבת הראשונה (ונסה רדגרייב).במיטה של מלכת אנגליה. "Anonymous":הסיפור המלא נפרש מולנו כמניפה, חושף עוד ועוד קפלים עלילתיים וחולש על הרבה יותר מדי זמנים. העניין בעייתי מכמה סיבות. ראשית, מכיוון שהסרט רצוף אי דיוקים היסטוריים שרק הולכים ומתרבים; שנית, מפני שחלק מן העלילות  כמו הפתיחה למשל, נדמות כמיותרות לחלוטין, כמו גם הנטייה לרדת עומקים של פלאשבק בתוך פלאשבק כדי להעביר נקודה שבקלות היה ניתן לתמצת בדיאלוג. ייתכן שהגודש הכרחי כדי ליצור סרט שמעוניין להיתפס רציני או רחב יריעה, אבל בסצנות מסוימות פשוט קשה לעקוב ולהבין מי בעצם נגד מי, ובאיזו תקופה אנחנו בדיוק. גם העובדה שהשחקנים לבושים ומאופרים דומה מדי זה לזה, אינה מקלה את מלאכת הפענוח. מזל שכל המשתתפים מפגינים משחק מעולה, כך שרמת העניין נשמרת לעתים ללא קשר לנראטיב. לרגעים פשוט נחמד לבהות באמני הבמה על רקע תפאורה ותלבושות מעוצבות לעילא.בלי סיכה בבלון עוד בגזרת השחקנים ראוי להזכיר את דיוויד תיוליס המצוין בתפקיד יד ימינה של המלכה, כמו גם להתעכב על העובדה שהסרט עוסק באופן מטא־קולנועי בנושא של שושלת. את שייקספיר, הדמות שזוכה להכי מעט דקות מסך בסרט אבל היא מוקד המשיכה העיקרי, מגלם בנו של השחקן טימותי ספול – מומחה בדמויות משנה מושכות קהל. בתפקיד הגרסה הצעירה של המלכה אליזבת ניצבת ג'ולי ריצ'רדסון, בתה של רדגרייב, המשחקת את אותה דמות בשנות חייה המאוחרות. ברם, הבעיה העיקרית של הסרט היא שאינו צולח את מבחן "אוקיי, אז מה?". הוא סוחף מספיק כדי לגרום לצופיו להאמין כי וויליאם שייקספיר הגדול היה בעצם דושבאג רציני, אך באותה נשימה עדיין מאדיר את מי שכתב את המחזות. הסרט בורא מעין שייקספיר חלופי בדמותו של דה ויר, שנראה בדיוק כמו ייצוגים אחרים של שייקספיר בקולנוע - גאון מתוסכל ולא מוערך בתקופתו. אז מה שווה בעצם כל הטרחה? אני עדיין מחכה לסרט שיציג את וויליאם שייקספיר, האמיתי או המזויף, בתור כותב מוערך יתר על המידה, או יתקע סיכה מושחזת בבלון תהילתו הנפוח. הצרה היא שלמשימה כזו דרוש כותב בסדר הגודל של... וויליאם שייקספיר.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ