די.וי.די: אליזבת' אולסן גונבת את הלב

האחות השפויה של התאומות המטורללות מפגינה משחק מופתי במותחן הפסיכולוגי Martha Marcy May Marlene. אורון שמיר מבקש את הלב שלו בחזרה

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

כמה קל להתאהב - באופן שאין לו שום קשר למציאות - בכוכבות קולנוע. הן על המסך למשך שעה וחצי לפחות, מוצגות בדרך כלל בשיא האינטימיות והפגיעות שלהן, ואנו כצופים עוברים יחד איתן חוויה קיצונית או משנת חיים. ברוב הסרטים הן מצויות בסוג של מצוקה, או צמודות לבחור שהוא כל כך שמוק עד כי הרצון להכאיב לו נהיה מוחשי. בפעמים אחרות הן עושות משהו כה חמוד שקשה להתנגד לקסמו. לפעמים, תלוי באיזה סרט וכמה הוא "אמנותי", הן גם מתפשטות. במקרים נדירים עוד יותר, כל התשובות נכונות והקראש הוא כבר לא בשליטת הצופה. כזה הוא "Martha Marcy May Marlene" , סרט הביכורים של שון דרקין בכיכובה שובר הלב של אליזבת' אולסן.

» אולסן בדרך לפסגה: השחקניות המבטיחות של השנה» אליזבת' אולסן היא היפה והאיכותית החדשההסרט עוקב אחרי כל הדמויות שבכותרת שלו, כולן מעין זהויות או כינויים של אותה בחורה. בתחילת הסרט, מרסי מיי (אולסן) בורחת מספק קומונה־ספק כת וחוזרת לחייה הקודמים בתור מרתה. היא שוהה אצל אחותה, לוסי (שרה פולסון), שעמה לא התראתה כשנתיים. לוסי נשואה עכשיו לטד (יו דנסי), והם שוהים בבית קיט יפהפה שעל שפת אגם חלומי. הגעתה של מרתה, שנראית לא לגמרי מוברגת למציאות ומתחילה להתנהג יותר ויותר מוזר, מוציאה אותם משגרתם ומשלוותם.צער גידול אחיות. "Martha Marcy May Marlene":

עגומה וכובשת העלילה המפוצלת, כמו הגיבורה, מתקדמת בשני מישורים במקביל. ככל שאנו מבלים יותר זמן עם מרתה בחברת הזוג הנורמטיבי, כך צפים ועולים אצלה זיכרונות מביתה הקודם. וככל שאנחנו חוזים ביותר ויותר הבזקים מחייה כמרסי מיי, כך רמת הזעזוע מחריפה. אם הקומונה נראתה בתחילה מסוגרת ומשונה מעט, אחרי היחשפות לפרצופו האמיתי של המנהיג (ג'ון הוקס) בשלב מוקדם של הסרט, הצופה עלול להימצא בחרדה מתמדת לגבי מעשיו הבאים בכלל וגורלה של מרתה/מרסי מיי המסכנה בפרט.חרדה זו לעתידה המיידי של דמות קולנועית מתאפשרת הודות למשחקה גורף התשבוחות של אולסן, שכבר בהופעתה הקולנועית הראשונה זכתה לתגובות מרחיקות לכת המנבאות לה עתיד גדול בתחום. זה מתחיל, מה לעשות, ביופי שלה, שאינו מסנוור או מזויף. יש בה משהו לא מושלם ולכן יפה באמת. האחות הקטנה של אשלי ומרי-קייט אולסן, למקרה שתהיתם, מזכירה במראהּ את התאומות המחורפנות, אבל נראית פחות מהונדסת גנטית ויותר עגומה מאשר חייכנית באופן מאולץ - השיער שטני ולא בלונד זוהר, מבנה הגוף נוטה פחות לכיוון האנורקסיה.החלום: דמות מעורערת באמת. אליזבת' אולסן (צילום: מתוך הסרט)מבחינה דרמטית, אולסן מזכירה את איכויותיה של סקרלט ג'והנסון בנעוריה או אפילו את מישל פייפר הצעירה. היא קיבלה תפקיד שהוא חלומם של כל שחקן או שחקנית מתחילים – דמות מעורערת בנפשה ובראשה. כל הכבוד לצוות שהימר על אולסן בת ה־23, שלוהקה גם לרימייק המיידי לסרט האימה המצליח מאורוגוואי "Silent House", שבו נזכה לצפות בה מבועתת באמת.איפה אנחנו בעצם? בכורה נוספת בסרט זה שייכת לבמאי/תסריטאי שון דרקין, שאחרי שני סרטים קצרים פנה לפיצ'ר ראשון. הוא מפגין יד בוטחת בכל הנוגע לעשייה קולנועית ונדמה כי הוא מאמין בסיפור שטווה. ראיה לכך היא סגנון הקאטים שבחר כדי לעבור בין מצבי התודעה השונים של הגיבורה, הנמצאת בהווה ובעברה כמעט בו זמנית. לעתים היא נסחפת אל הזיכרון ממש באמצע סצנה, המתחברת לבאה אחריה באופן טבעי כל כך, עד כי היא דווקא מעוררת את התהייה "רגע, איפה אנחנו עכשיו בעצם? עדיין בהווה או שמא בעבר?". רגע המפתח להבנת הסרט והמבנה הנרטיבי שלו טמון במשפט שמרתה אומרת לאחותה, שבו היא שואלת אותה אם מוכר לה המצב המנטלי שלפיו לא ממש ניתן להבחין בין זיכרון לחלום.יחד עם פסקול שמקדיר את האווירה באופן פתאומי ואסתטיקה הנעה בין העכור לבהיר מדי, הדרמה הבנאלית הופכת למותחן פסיכולוגי של ממש, עם רגעים מצמיתים ומערערי שלווה ועם שחקנית ראשית שמתערטלת בכל מובן אפשרי. אז אם מישהו או מישהי פוגשים במקרה ברחובות קליפורניה את האולסנית, תגידו לה שתחזיר את הלב שלי. אני צריך אותו. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ