קולר הזהב: בעלי החיים שמגיע להם אוסקר

אוגי מ"הארטיסט", קוסמו מ"בגינרס" וגם שני סוסים וקוף דיגיטלי - שימו את ג'ורג' קלוני ואת גארי אולדמן בצד - השחקנים הכי טובים של השנה הלכו על ארבע

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

ההכרזה הרשמית של המועמדויות לאוסקר ביום שלישי האחרון כללה בחירות צפויות יותר ופחות ורגע של גאווה ישראלית. אבל לצד הפרגון מקיר לקיר להוגו – המועמד ב-11 קטגוריות, והארטיסט – המועמד בעשר קטגוריות, נדמה שחברי האקדמיה התעלמו באופן מחפיר ממי שבאמת הצליח לרגש השנה מיליוני צופים: אוגי, קוסמו, ג'ואי וסיזר. נכון, השחקנים הללו אולי לא מככבים בעמודי הרכילות, אבל הם אחראים במידה רבה להצלחה של הסרטים שבהם הם כיכבו. העובדה המקרית שמדובר בבעלי חיים ולא בבני אדם (למעט סיזר, דמות דיגיטלית המבוססת על הבעות פניו של השחקן אנדי סירקיס) לא אמורה לפסול אותם אוטומטית, כפי שאלפי המעריצים של הכלב אוגי שכיכב ב"הארטיסט" טוענים בעמוד הפייסבוק הקורא להעניק לו מועמדות לפסלון. כשחושבים על התפקיד המשמעותי של סוסים בסוס מלחמה של סטיבן שפילברג או על הסוס האומלל ונטול השם ב"הסוס מטורינו" של בלה טאר, נראה כי 2011 היתה שנה חיובית במיוחד עבור בעלי חיים בסרטים. כמחאה על ההתעלמות הטוטאלית של חברי האקדמיה מכל מי שאינו הולך על שתיים, הנה כמה הופעות מרגשות, מורכבות ושובות לב הראויות לפסלון לא פחות – וכנראה יותר – מג'ורג' קלוני.לא שומעים את הנביחות: אוגי ("הארטיסט")

כיאה לכוכב אמיתי, אוגי מתהדר בעמוד רשמי ב-IMDB שכולל, לצד רשימת תפקידיו, גם ריאיון בתוכנית של אלן דג'נרס. ואכן, תפקידים מרכזיים ב"מים לפילים" ו"הארטיסט" הם הישג מרשים עבור כלב ג'ק ראסל בן תשע שאומץ מצער בעלי חיים והתברג מאז בפרסומות ובסרטים של דיסני. מאז ש"הארטיסט" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון וקטף את פרס התסריט, אוגי וחבורת השחקנים האנושיים שמקיפה אותו (ז'אן דוז'ארדן, ברניס בז'ו, ג'יימס קרומוול וג'ון גודמן) הפכו לחביבי הקהל והמבקרים. עם כל הכבוד למשחק המבריק של דוז'ארדן, המגלם כוכב קולנוע שמתקשה להתמודד עם המעבר מראינוע לקולנוע מדבר, אוגי אחראי ללא מעט מהרגעים המרגשים והמצחיקים ביותר בסרטו של מישל הזנוויציוס: הוא כובש את הקהל מסצנת הפתיחה, שבה הוא משתחווה ומעמיד פני מת מול אולם קולנוע מלא, וממשיך בתצוגת משחק אקספרסיבית עד לקליימקס הדרמטי.הכלב הכי מדובר של השנה. "הארטיסט":

אחת הדרכים לבחון את מרכזיותה וחשיבותה של דמות ביצירה קולנועית היא האופן שבו היא משפיעה על העלילה. לפי ההגדרה של חוקר הקולנוע דיוויד בורדוול, בקולנוע ההוליוודי הקלאסי – ש"הארטיסט" מגיב אליו ומחקה את הקונוונציות שלו באופן מושלם – הפעולות של הגיבור הן אלו שמניעות את העלילה. ולמרות שאוגי – בניגוד לג'ורג' ולנטין (דוז'ארדן) – לא מתאפיין בקונפליקטים פנימיים, ברגע השיא של הסרט הוא זה שמכריע את הכף בנוגע להתפתחות העלילה, ועל כן דמותו חורגת מסתם גימיק. בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט אילם המתבסס כולו על מחוות גופניות והבעות פנים, חשיבותו של אוגי אינה פחותה מזו של חבריו לצוות, ועל כך הוא היה ראוי למועמדות בקטגוריית שחקן המשנה (אין ספק שהוא ראוי יותר למועמדות ממקס פון סידוב, למשל, שמשחק בעיבוד הקיטשי והמביך למדי לקרוב להפליא ורועש להחריד).

מלווה בתרגום מכלבית: קוסמו ("בגינרס")

בניגוד ל"הארטיסט", שזכה לחשיפה אדירה וקטף עשרות פרסים (כולל גלובוס הזהב), בגינרס עבר לרוב מבקרי הקולנוע מתחת לראדר. הבמאי מייק מיליס (בן זוגה של מירנדה ג'ולי, שהשתמשה גם היא בדמות משמעותית של חתול בסרטה האחרון "העתיד") החליט ללהק כלב ג'ק ראסל מאולף שנקרא ארתור לתפקיד קוסמו. קוסמו הוא כלבו האהוב והתקשורתי במיוחד של אוליבר (יואן מקגרוגר), צעיר שפוגש בחורה שכובשת את לבו (מלני לורן) זמן קצר לאחר שאביו (כריסטופר פלאמר) נפטר מסרטן. בניגוד למשחק האילם של אוגי, קוסמו "מדבר" באמצעות כתוביות שמתווכות את מחשבותיו. זהו אומנם גימיק בנאלי למדי, אבל מיליס מצליח לעשות בו שימוש אינטילגנטי ומרגש שמאפשר לארתור לככב במיטב הרגעים הקומיים והמרגשים של הסרט, ולחשוף בפני הצופים את מורכבות הקשר המורכב והעדין שנרקם בין שני הגיבורים. הטקסטים שמילס שם בפיו של ארתור הופכים אותו לדמות לכל דבר, בעלת השקפת עולם מגובשת (ורציונלית בהרבה מזו של אוליבר החולמני והמבולבל), והבעות פניו מלאות הרגישות של ארתור/קוסמו יכלו לתת פייט רציני למועמדות של אוגי.כלב במקום מקהלה יוונית. "בגינרס":

דוהרים לפרס: הסוס ("הסוס מטורינו") / הסוס ("סוס מלחמה")

מאז "National Velvet" מ-1944, שבו אליזבת טיילור הצעירה כיכבה לצד סוס מרוצים, לא מעט סוסים כבר הספיקו לכבוש מיליוני צופים ברחבי העולם. 14 הסוסים שמגלמים את דמותו של ג'ואי, גיבור "סוס מלחמה" של שפילברג, מזכירים מדוע מדובר באחת החיות הפוטוגניות והמרשימות ביותר בקולנוע: עם כתם לבן במרכז המצח, ג'ואי עובר מיד ליד במסע תלאות סיזיפי על רקע מלחמת העולם הראשונה, בזמן שבעליו המקוריים, נער אנגלי בשם אלברט (ג'רמי אירווין), מתגייס לצבא וממשיך לחפש את סוסו האהוב. סצנת השיא שבה ג'ואי נלכד בחוטי תיל ונאבק להשתחרר תגרום לכם להזיל דמעה גם אם לא סבלתם את "הלוחש לסוסים".מצטלם מעולה. "סוס מלחמה":

בניגוד לקיטש ההוליוודי וליד האמן של שפילברג שהופכת את ג'ואי לנושא דגל ההומניזם עלי אדמות, הבמאי ההונגרי בלה טאר ליהק השנה סוס לתפקיד מרכזי ביצירת המופת המאתגרת שלו, "הסוס מטורינו". כמו ב"בלתאזר" (1966), סרטו הפיוטי והאלגורי של רובר ברסון על חמור שנאלץ לעבור מסע מפרך, הגיבור של טאר מתמודד עם גורלו האכזר באיפוק ובאצילות. אומנם הוא לא עובר מיד ליד, אבל קשה לומר שהוא בר מזל יותר מבלתאזר או מג'ואי, מכיוון שהוא נאלץ לעמוד לרשותם של גבר מבוגר ובתו הצעירה אי שם בשממה במזג אוויר בלתי אפשרי שמאופיין ברוחות בלתי פוסקות. טאר מכיר בחשיבותו האלגורית של הסוס, ושל בעלי חיים בכלל, בקטע קצר שמוצג בפתיחה ובו מסופר על אירוע דרמטי בחייו של הפילוסוף פדריך ניטשה שבו הוא ראה איך סוס מוכה באכזריות עד זוב דם ומתמוטט. הייצוג המורכב – והשונה מאוד – של סוסים באפוס של שפילברג ובאלגוריה המינימליסטית של טאר מאפשר לשני היוצרים לבטא הלך רוח פסימי למדי בנוגע לאנושות, ולעתיד הצפוי לה.רוכב לאט. "הסוס מטורינו":

4. מוצא הקוף מן האדם: סיזר ("כוכב הקופים: המרד")

סיזר אומנם שונה משמעותית משאר בעלי החיים שהוזכרו כאן מכיוון שמדובר ביציר כלאיים בין שחקן אנושי, שימפנזה וטכניקות מתקדמות של הדמיה דיגיטלית, אבל היכולת שלו לרגש ולהוביל את העלילה בסרט ההמשך האחרון בסדרת "כוכב הקופים" מרמזת משהו על העתיד ועל הצורך לבחון מחדש את האופן שבו אנו חושבים על משחק ובעיקר אל משחק מול מצלמה. לצד ג'יימס פרנקו בתפקיד הראשי, סיזר שונה משמעותית מדמויות הקופים שכיכבו בסרטים קודמים בסדרה, ודמותו המורכבת היא אחת הסיבות להצלחה המפתיעה של הסרט. במקרה הזה מועמדות אפשרית לאוסקר היתה צריכה להתחלק בין השחקן אנדי סירקיס לבין אנשים האפקטים ש"הלבישו" את שפת גופו והבעות פניו על שימפנזה דיגיטלית.שחקן, אבל בעצם שימפנזה. "כוכב הקופים: המרד":

מצד שני, עם דמויות מרכזיות כמו גולום ב"שר הטבעות" וקינג קונג בגרסת פיטר ג'קסון (שניהם גולמו גם הוא על ידי סירקיס), נדמה שהגיע הזמן להרחיב את הדיון בסוגיית המשחק – ובפרסים שנלווים לה – ולחשוב על התחום האפור שכולל גם בעלי חיים, דמויות דיגיטליות או אפילו בובות כמו ב"ארץ יצורי הפרא" של ספייק ג'ונז. למרות שהקמפיין הציבורי לשקול את אוגי כמועמד לגיטימי נכשל, יהיה חבל לבטל אותו כגימיק נטול משמעות. אולי במקום לפרגן לאוגי, קוסמו, סיזר או חבורה של סוסים אנונימים, אפשר פשוט לעצור ולהרהר לרגע בשאלה איך אנחנו מודדים יכולת משחק מלכתחילה, ולמה לעזאזל המשחק המונוטוני והחיוור של קלוני ב"היורשים" ראוי יותר לפרס מההופעה האנרגטית ומלאת ההומור של אוגי ב"ארטיסט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ