יוסף סידר ואמנות הקונצנזוס

האם הבמאי שפיצח את ה-די.אנ.איי של המועמדויות לאוסקר יזכה השנה בפסלון? אור סיגולי חושב שגם אם כן, הגיע הזמן שסידר יתחיל להבעיר את חומר הנפץ שעד כה נשאר כבוי בסרטיו

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

יוסף סידר הצטרף זה עתה לרשימה מצומצמת ויוקרתית של במאים שייצגו את ישראל יותר מפעם אחת בתחרות האוסקר. אבל המועמדויות של סרטיו, בופור, ו-הערת שוליים, משמחות ככל שיהיו, לא ממש מפתיעות. גם מהמרי האוסקר מחוץ לישראל העמידו את הסרטים בפסגת רשימות ההימורים השנתיות. הערת שוליים בדרך לאוסקר - לרשימת המועמדויות המלאהיוסף סידר: "אני מרגיש בר מזל"

שני הסרטים הללו הגיעו לקו הזינוק לפסלון עטורי פרסים מהפסטיבלים הנחשבים בעולם. "בופור" זכה בפרס הבמאי בפסטיבל ברלין, "הערת שוליים" בפרס התסריט בפסטיבל קאן. אך על אף שמדובר בחותמות איכות, הדבר רחוק מלהשפיע על דעתם של חברי האקדמיה. לראיה, כמה מהסרטים עטורי השבחים של השנים האחרונות  -  "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" הרומני, "גומורה" האיטלקי ולאחרונה גם "היו זמנים באנטוליה" הטורקי – לא הצליחו להתברג לרשימת המועמדים לטקס הנוצץ מכל. סידר כן.

אוסקר 2012 - לכל הכתבות והפרטים

תנאים של חיבה עיקר ההסבר לקסם שסידר מהלך על צופיו נעוץ בכך שהסרטים פשוט טובים. גם אם לא כולם שותפים להתלהבות לגבי "בופור" ו"הערת שוליים", קשה להתווכח עם העובדה שהסרטים האלה, כל אחד בזמנו, קבעו רף חדש לעשייה הקולנועית בארץ. מבין במאיי התעשייה המקומית, סידר יוצא דופן ביכולתו לסחוט כל טיפה מהארסנל הקולנועי העומד לרשותו. על רקע הסיפוריות המאפיינת את הקולנוע הישראלי –  שמתבסס ברובו על כתיבה ומשחק, הקולנוע של סידר בולט בעריכה, סאונד ותאורה. האלמנטים הללו אולי מסיטים את תשומת הלב מהסיפור, אבל בוודאי ממקמים אותו הרחק מהקולגות.

 סרטיו האחרונים של סידר זכו לחיבה גדולה באמריקה - ולא רק בקרב מצביעי האקדמיה. למעשה, שני הפרסים היוקרתיים שהוענקו לסידר בפסטיבלים, ניתנו לו על ידי יוצרי קולנוע אמריקאיים- פול שרדר, שהיה יו"ר חבר השופטים בפסטיבל ברלין, ורוברט דה נירו, שעמד בראש הרכב השופטים בפסטיבל קאן. ואת זה אפשר אולי לזקוף לקו נוסף המאפיין את סרטיו של סידור: ידו התסריטאית הרכה מייצרת קולנוע קל לעיכול. אפילו קל מדי.כולם יוצאים מחוזקים. בופור:

חומר נפץ לא דליק כל ארבעת הסרטים של סידר התעסקו בחביות נפץ. בההסדר סידר טיפל ביחס שבין הצבא לציבור הדתי, ב"מדורת השבט" הייתה זו הדינמיקה העדינה בתוך זרמים בחברה הדתית, "בופור" לש את נוכחות הצבא הישראלי בלבנון ו"הערת שוליים" התעמק בשחיתות ובנקמנות באקדמיה הישראלית. ארבע חביות נפץ עמוסות עד להתפקע, ובכל זאת, אף פתיל לא הוצת. סידר הצליח, על אף הנושאים הפרובוקטיביים בהם בחר, שלא לעצבן אף אחד. מהלך בין הטיפות, הוא נמנע מכל ביקורת, מקפיד שלא לנקוט עמדה.

גם אלה שהאמינו בשהיית צה"ל בלבנון וגם אלה שתמכו בנסיגה, כולם יצאו מ"בופור" מחוזקים. ב"הערת שוליים" סידר בנה את המתח לכדי טרגדיה בלתי נמנעת (המונח "דיני נפשות" עולה שם ויותר מפעם אחת), אבל בסוף גם ריחם על הצופים, והשאיר את הטרגדיה מחוץ לפריים. סידר אף העיד על כך בעצמו כשזכה בפרס אופיר האחרון. הוא הקדיש את הפרס להוריו, ואמר שהמשותף  למשפחה ב"הערת שוליים" והוריו לשלו הוא "ששניהם גידלו בן פופוליסט".אקדמאים על סף התמוטטות עצבים. הערת שוליים:

סידר מחובק על ידי הקונצנזוס האמריקני והישראלי, כי כמו רוב יוצרי הקולנוע בארץ הוא מביא למסכים אומנות מלטפת, שנותנת לכולנו את האישור שאנחנו מחפשים. תפיסה זו אולי תמלא אולמות ובוודאי תשמש שגריר נהדר בחו"ל, אך היא מונעת מהקולנוע הישראלי להיות אומנות חשובה באמת, אומנות שבמקום להיאחז בקונצנזוס, תייצר דיון ומשמעות.

אבל הצורך למצוא חן בעיני כולם לא מאפיין רק את סידר - זהו סימפטום מדאיג של הקולנוע העלילתי הישראלי. במדינה כל כך קטנה, כל כך רווית דעות נוגדות, יוצרי הקולנוע - הנאבקים על כל כרטיס שנמכר בקופות - לא יכולים להרשות לעצמם לעצבן, לנקוט עמדה או להגיד משהו שמחוץ לקונצנזוס. כך, על מזבח ה"להיות בסדר עם כולם", מוקרבות גם אמיתות אומנותיות.

אוסקר 2012 - לכל הכתבות והפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ