הקולנוע הרג את כוכב הראינוע

כך מקובל להאמין, וזה המיתוס שמחזקים סרטים כמו "הארטיסט" ו"שיר אשיר בגשם", אבל המציאות הייתה מורכבת יותר. מבט על חמש קריירות של ענקי הקולנוע האילם - לפני ואחרי הדיבור

עמית קלינג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמית קלינג, עכבר העיר

הארטיסט, שמסתמן כסרט הבאזז הגדול של השנה, מספר סיפור קאנוני של הקולנוע: הכוכב האילם שכניסת הקולנוע המדבר הורגת את הקריירה שלו. ג'ורג' ולנטיין, שמגולם על ידי ז'אן דז'ארדן הצרפתי (גם הבמאי מישל הזנוויציוס והשחקנית הראשית ברניס ביז'ו הם צרפתים, אך הסרט מתרחש בארצות הברית וחלק ניכר מהקאסט הם אמריקאים) הוא תערובת של כל הנתונים שאמורים למוטט את המעמד שלו: הוא גאוותן מדי, מתנשא על הקולנוע המדבר ורואה אותו כוולגרי ומיותר (מה היה חושב על סרטי תלת-מימד?) ומדבר (יש להניח) במבטא צרפתי כבד.הארטיסט - מועדי הקרנה

הסיפור הזה נכון חלקית. אכן היו שחקנים שלא צלחו את המעבר לקולנוע המדבר, אבל היו גם כאלו שהקהל שאהב אותם עם כתוביות ותנועות גוף מוגזמות, אהב גם לשמוע את הקול שלהם. ולפעמים לקריירות שנגמרו בערך בתקופה זו של שינויים באולפנים, נגמרו לאו דווקא מהסיבות שהיו הבסיס לעלילה של סרטים כמו "שיר אשיר בגשם".

המאסטרו: צ'רלי צ'פלין

סרטים בולטים: "אורות הכרך", "זמנים מודרניים", "הדיקטטור הגדול"

ממש כמו ג'ורג' ולנטיין ב"הארטיסט", צ'פלין, אחד האייקונים המובהקים של הקולנוע בכלל – אם לא המובהק שבהם – סירב זמן רב לעשות סרט מדבר. בגלל שצ'פלין נהנה מהערצה חסרת תקדים באותה תקופה (לא באמת צריך להסביר איך ולמה), וגם ייסד חברת הפקות משלו (יונייטד ארטיסטס, שקיימת עד היום כחברת בת של MGM) – הוא גם מצא את עצמו משתתף בסרט מדבר לראשונה ב-1940, 13 (!) שנים אחרי "זמר הג'אז". הסרט הזה היה "הדיקטטור הגדול".מפסגות יצירתו. "הדיקטטור הגדול":

כוכב בסדר הגודל של צ'פלין לא היה מאבד ממעמדו גם אם לא היה עושה את המעבר לסרטים מדברים, אבל "הדיקטטור הגדול" נחשב לאחד מרגעי השיא שלו. אחרי "הדיקטטור הגדול" צ'פלין עשה רק עוד ארבעה סרטים – בין היתר כי סבל מרדיפה חמורה מצד הסנטור מקארתי וג'יי אדגר הובר, שהאשימו אותו באהדה לקומוניזם; צ'פלין עזב את ארצות הברית ועבר לשוויץ.

גמר חתימה רעה: באסטר קיטון

סרטים בולטים: "הגנרל", "הנווט"

באסטר קיטון, קומיקאי פיזי מרהיב, היה תפור על הקולנוע האילם – והוא היה תפור עליו. הוא היה מומחה גדול לסלפסטיק (תחום שעסק בו פחות או יותר מאז שהיה ילד קטן והשתתף בהצגות וודוויל לצד אביו), ומעולם לא עשה את המעבר של צ'פלין לקולנוע מלנכולי יותר. במקרה, הוא גם לא עשה אף סרט גדול בתקופת הקולנוע המדבר – אבל לאו דווקא בגלל שלא התמודד עם המדיום. ב-1928 הוא חתם על חוזה לא מוצלח עם חברת MGM, שם איבד במהרה את כל השליטה היצירתית שממנה נהנה קודם לכן. הפרויקטים בהם הוא נדרש להשתתף היו פשוט לא טובים – והנפילה בקריירה שלו באה דווקא מזה ולא מחוסר התאמה לעידן החדש. בהמשך הוא מצא את עצמו כותב בדיחות לאחים מרקס, מתארח בתפקידים אורחים בקולנוע ולבסוף הגיע לטלוויזיה, ב-"The Buster Keaton Show".זה אולי לא נראה כך, אבל זה פעלול מסוכן. "הגנרל":

ולנטיין האמיתי: דאגלס פיירבנקס

סרטים בולטים: "הסימן של זורו", "רובין הוד", "שלושת המוסקטרים"

עם השפם הקטן והשיער המסורק באופן בלתי אפשרי כמעט, פיירבנקס היה פחות או יותר הכוכב ה"בסיסי" ביותר של הקולנוע האילם: הוא נראה טוב והשתתף ברצף בלתי נגמר של סרטי הרפתקאות (דמותו של ולנטיין, אגב, כנראה שמבוססת עליו יותר מעל כל אחד אחר). הוא גם היה מקרה אמיתי של כוכב שנפל עם פרוץ הקולנוע המדבר: הוא עצמו היה חסר עניין במדיום החדש, מצבו הגופני הדרדר בעקבות שנים של עישון והוא כבר לא היה יכול להחזיק מעמד ככוכב אקשן, והסרט המדבר הראשון שהוא עשה,"אילוף הסוררת" (עם אשתו דאז, מרי פיקפורד) היה כישלון חרוץ. הוא השתתף בעוד סרט אחרון ב-1933, ואחריו פרש מהקולנוע עד שמת שש שנים מאוחר יותר, בגיל 56.כמה כבר אפשר לסייף? דאגלס פיירבנקס ב"שלושת המוסקטרים":

שקעה עם הספינה: מרי פיקפורד

סרטים בולטים: "פוליאנה", "אבא ארך רגליים"

בשנים בהן חלק מהחברות עדיין לא פרסמו את שמות השחקנים בקרדיטים, פיקפורד הפכה למגנט קהל במהירות מדהימה. קראו לה "נערת ביוגרף" (על שם חברת ההפקות ביוגרף, שבסרטים שלה היא הופיעה לראשונה) או "הנערה עם תלתלי הזהב". כשהיא הסתפרה ב-1928, הידיעה הגיעה לעמודים הראשיים של עיתונים כמו הניו יורק טיימס. באותה שנה היא גם זכתה באוסקר, אבל הדעיכה הייתה ממש מעבר לפינה: בדיוק כמו פיירבנקס (לו הייתה, כאמור, נשואה באותן שנים), הקהל לא קיבל אותה בסרטים החדשים. "אילוף הסוררת", שטירפד את הקריירה של פיירבנקס הזיק גם לפיקפורד, וגם היא פרשה ממשחק ב-1933. כמי שייסדה את יונייטד ארטיסטס לצד צ'פלין, בין היתר, היא המשיכה להפיק סרטים במשך עוד 20 שנים.דעכה לאט לאט. מרי פיקפורד ב-"Coquette":

דיברה טבעי: גרטה גרבו

סרטים בולטים: "הבשר והשטן", "אנה כריסטי", "נינוצ'קה"

גרבו נכנסה אמנם לתחום הקולנוע האילם מאוחר יותר משאר המופיעים ברשימה, אבל השחקנית השוודית השתלטה לחלוטין על נישת ה"פאם פטאל" בהוליווד כשהגיעה לשם ב-1925. בשנות הקולנוע האילם המבטא הכבד שלה, כמובן, לא הטריד אף אחד – והסרטים שלה ניפחו את הכיסים של MGM באופן חסר תקדים – אבל אחרי תשעה סרטים אילמים הגיעה שנת 1930. הסרט האילם האחרון שהיא השתתפה בו היה גם האחרון שהפיקו האולפנים.המשפט הראשון שלה על המסך. גרטה גרבו ב"אנה כריסטי":

"Anna Christie", הסרט בו גרבו דיברה לראשונה ("גרבו מדברת!" גם היה הטאגליין שלו) לבטח גרם לאולפנים קצת לשקשק. זה כמעט היה סיפור קלאסי על כוכבת מושלמת לקולנוע אילם שלא מתאימה בכלל לקולנוע המדבר, אבל הסרט גם היה הרווחי ביותר באותה שנה. גרבו המשיכה לקריירה של סרטים מדברים – ועם מבטא. היא פרשה ב-1941 וחיה את שארית חייה כשהיא מגוננת על פרטיותה בקנאות.הארטיסט - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ