אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קופים, נהגים וחייזרים: הסרטים הכי טובים של 2011

נהג שודים שתקן, קוף עם שיגעון גדלות, מרגלים בריטיים וגם פרופסור אחד לתלמוד: 2011 הייתה שנה של סרטים מצוינים, אבל הבחירה בטוב מכולם עשויה להפתיע

תגובות

שנה מצויינת עברה על עולם הקולנוע. לו הייתי פוגש את 2011 כך סתם ברחוב, הייתי מתגבר על הבושה וניגש אליה כדי להחמיא לה על ההיצע. חשוב לציין ש"השנה" מתייחסת אך ורק אל סרטים שהוצגו בישראל באופן מסחרי, בלוח הקלנדרי של 2011. אליה סופח השבוע האחרון של 2010, אשר נשמט מסיכום השנה הקודם. סרט אחד מבין העשיריה אף מגיע מתקופה זו. לשם איזון, קוצצה השנה בשבוע אחד, כאשר הסרטים החדשים שעלו ממש בסוף השבוע הזה אל בתי הקולנוע נראים טריים מכדי להכניסם לסיכום שכזה. המפסיד העיקרי הוא חייבים לדבר על קווין, אשר ודאי יככב בסיכומי השנה הבאה. כמובן שסרטים מופלאים כמו הארטיסט, אשר יגיעו הנה רק בינואר 2012 למרות שכבר עשו את שלהם ברחבי תבל – לא ישתתפו. אז הנה עשרת הסרטים שעשו את 2011, שילוב בין טעמי האישי לניסיון אבחון אובייקטיבי יותר. הם מדורגים מן הסוף להתחלה, בשם המתח.

הסרט הנועל של הרשימה הוא כנראה הגרנדיוזי והשאפתני מכולם. ראשית, זוהי אדפטציה לגיבור הקומיקס הבלגי האהוב, אשר עשויה כולה בטכניקה של לכידת תנועה. כזו שבה השחקנים מולבשים בחליפות מיוחדות בזמן הסצינה, ואז מוחלפים בידי יצירי אנימציה ממוחשבת בשלב העריכה, כך שאנשי האפקטים המיוחדים בעצם לוכדים את תנועותיהם ו"מלבישים" אותן על דמות וירטואלית. הסרט הוא גם הנציג הבודד של הקולנוע התלת מימדי בעשיריה זו. אך מעבר להיותו המשוכלל והחדיש ביותר, הרפתקאות טינטין חושף במהלך הצפייה פן הפוך לחלוטין. זהו סרט הרפתקאות במובן הקלאסי והנוסטלגי של המילה, המכיל כמה מסצינות הפעולה המרהיבות ביותר שנראו על מסכי 2011. סטיבן ספילברג הוכיח שפשוט אין לו תחליף בבימוי אקשן ילדותי, מלחיץ ומשעשע. התסריט עליו חתומים סטיבן מופט, אדגר רייט וג'ו קורניש הוא תצוגה בולטת של השליטה הבריטית בשנה הקולנועית החולפת. פשוט כיף של סרט, חבל רק שהקהל לא ממש נתן לו צ'אנס. בצפייה ביתית, הוא יעבוד הרבה פחות חזק.פגוש את העיתונות. "הרפתקאות טינטין":

ההפתעה החיובית של השנה וגם הסרט הזוכה בפרס ע"ש כריסטופר נולאן לסרט האקשן האינטליגנטי ביותר. היה קשה מאוד להשתכנע שמדובר ביצירה ראויה, שכן המותג של "כוכב הקופים" נשחק עד דק כבר יותר משלושה עשורים, בפעם האחרונה בידי טים ברטון המביך. לכן, מדובר בפלא אמיתי. לא ברור מה גרם דווקא לריק ג'אפה ואמנדה סילבר ("היד שמנענעת את העריסה”) לכתוב את אחד התסריטים המוצלחים של השנה החולפת ולבטח את סרט הכלא הטוב של 2011. לא ברור גם מדוע דווקא בסרט הזה, שהיה אמור להיות זניח יחסית, החליט רופרט וואיט לעשות את קפיצת המדרגה לליגה של הבמאים הגדולים והעניק פרק מנצח בתולדות המותג. המפתח האמיתי להצלחה הוא השחקן היחיד בסרט שלא רואים את פניו יחד עם חברת האפקטים הממוחשבים אשר העניקה לו פרצוף חדש. אנדי סירקיס נכנס סופית לפנתיאון של שחקני לכידת התנועה על גילומו של סיזר השימפנזה, בעוד WETA, האנשים והפיקסלים מאחורי "שר הטבעות" ו"אווטאר", לקחו את הקולנוע הכי רחוק שאפשר מבחינת הניסיון להידמות למציאות עד כדי אובדן היכולת להבחין בזיוף.קוף אחרי אנדי סרקיס. "כוכב הקופים: המרד":8. בית ספר לשוטרים מתקדמים: "שומר חוק"

שנה מאוד חלשה, על גבול הפתטית, מצד הקומדיות האמריקאיות. טיפש מטורף מאוהב היה נחמד, ידידים פלוס חביב, מסיבת רווקות עוד עשוי להיזכר כטוב של השנה. וישנן הזוועות שהס מלהזכיר. בקיצור, שום דבר שאי אפשר להשמיט מסיכום השנה, כלום שניתן להנחיל אותו לדורות הבאים. וכאשר אמריקה מאכזבת, מי אם לא הבריטים יחלצו, לפחות ממני, את מרבית הצחוקים שנשמעו השנה באולם קולנוע נתון. ג'ון מייקל מקדונה כנראה התקנא באחיו, מרטין מקדונה ("ברוז'"), ויצר את קומדיית הפשע השחורה הזו. מעבר לשורות מחץ וסיטואציות מופרכות, הזכיר מקדונה שאמנות ההומור היא בראש ובראשונה ניפוץ מוחלט של מותר ואסור שרירותיים. ורצוי מול עיניהם השתאות והמלאות דמעות שמחה של הצופים. ברנדן גליסון המופלא, בתפקיד שוטר אירי בלתי אפשרי, פשוט יורה בכל דבר שיכול להיחשב כפוליטיקלי קורקט. וזה, כך שוב מסתבר, פשוט משהו שהאמריקאים לא מוכנים לעשות. אז בעיה שלהם. אפילו לקלל כמו שצריך הם לא יודעים.האירים המשוגעים האלה. "שומר חוק":

הסרט הותיק ברשימה, אשר למעשה עלה למסכים ביום האחרון של 2010, אבל לא סרט שאפשר או רצוי לתת לו ליפול בין הכיסאות. הוא עוד עלול לקום משם מחוזק, לנגב את ההשפלה מפניו המיוזעות והמדממות ואז לחזור בקאמבק מרשים אל סיום מוחץ. אלה לא רק ההופעות המצויינות, בעיקר של כריסטיאן בייל ומליסה ליאו אשר התכבדו עליהן באוסקר, אבל גם של מארק וולברג, איימי אדמס וכל הנוגעים בדבר. מה שמגדיל את ההישג של פייטר והופך אותו לראוי להיכלל בדירוג כמו זה למרות שהיה עלול להיפסל טכנית, היא העובדה הפשוטה שדרמות אגרוף סוחפות ומרגשות היו מצרך כה נדיר בשנים האחרונות. לרעתו של הסרט ייאמר רק דבר אחד – חתום עליו במאי השוליים המרתק והייחודי בדרך כלל, דייויד או ראסל ("אני אוהב האקביז”). יהיה מעניין לראות ולעקוב האם הוא יעשה את הדייויד פינצ'ר - כלומר יתמסחר לחלוטין בתקווה לקבל הכרה בדמות פסלון מוזהב, או שמא הייתה זו הבלחה חד פעמית אל מחוזות הקיטש החיובי לפני שהוא חוזר לסורו.ייבוא מאוחר שלנו. "פייטר":

הסרט המקופח של השנה, אשר היה מועמד ל-10 אוסקרים ויצא מהטקס עם הזנב בין הרגליים ואפס פסלונים בידיים. הסרט המסיים את הרצף הכי עמוס בקריירה של האחים הגאונים ג'ואל ואיתן כהן – ארבעה סרטים בארבע שנים. זה התחיל ב-2007 עם הניאו-מערבון "ארץ קשוחה" והסתיים כעת במערבון אוריגנל ושמו אומץ אמיתי. באמצע היו שתי קומדיות הזויות בדמות "לקרוא ולשרוף" ו"יהודי טוב". ברם, לא בטוח שסרטם האחרון לעת עתה של הכהנים זקוק לחותמת האוסקר כדי להיזכר כאיקוני ואולי אפילו מיתולוגי. הרי יש בו דמויות חד פעמיות, החל מהופעת הבכורה של היילי סטיינפילד, דרך מאט דיימון המשופם כמר לביף וכלה בג'ף ברידג'ס הדגול בתור רוסטר קוגברן, מעין Dude מזדקן ויגע שכבר מיצה את המערב הפרוע אבל עדיין מרגיש שיש לו מה להוכיח. הצילום הנפלא כהרגלו של רוג'ר דיקנס ופסקול אגדי של קרטר בורוול, משלימים התמונה היפהפה שעיצבו האחים, כהצדעה לז'אנר שלם שכמובן גם עומדת בזכות עצמה.

מערבון, אבל גם לא מערבון, אבל כן מערבון. "אומץ אמיתי":

אזכור אחרון לאוסקרים הקודמים, עם הזכייה הכי מיוחלת והכי מוצדקת של השנה החולפת. לא ממש משנה מה חשבתם על בלט האימה שהוא סרטו של דארן ארונופסקי, פשוט אי אפשר שלא להתפעל עד עילפון ממה שעושה בו נטלי פורטמן. נינה, הבלרינה המשתגעת אותה היא מגלמת במסירות נפש שחירבה את גופה, עוד תירשם בדפי ההיסטוריה (וההיסטריה) הקולנועית כאייקון של שגעון נשי. היא גם קיבלה הרבה מאוד תמיכה מן ההופעות המשלימות של מילה קוניס, וינסנט קאסל, ברברה הרשי וכמובן וינונה ריידר. אפשר להמשיך ולהחמיא לפן הטכני, הויזואלי, הווקאלי ובעצם מה לא של הסרט המטריד באמת הזה. אבל ההישג הכי גדול שלו הוא כוללני – זהו סרט אימה על אגם הברבורים. קונספט מבריק אך קשה מאוד לביצוע, שרק אשף בסדר הגודל של ארונופסקי יכול לצאת ממנו מנצח. שוב, כמו במקרה של ראסל ו"פייטר", מוזר לראות את היוצר הזה מחובק על-ידי המיינסטרים באופן כה חד משמעי. אבל זה רק מעצים את ההצלחה הבלתי ניתנת לערעור שלו, בתנאי כמובן שצפיתם בו על מסך גדול ככל האפשר.ולא נגיד כלום על הסצינה ההיא עם מילה קוניס. "ברבור שחור":

מן האוסקרים שהיו אל אלה שעוד יהיו, ובהם תנסה ישראל לזכות סוף סוף בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. הנציג הנבחר הוא סרטו הרביעי של יוסף סידר, שנדמה כי כבר הכל נאמר עליו. מצד אחד, מדובר בזוכה הגדול של פרסי אופיר וחביב לא קטן גם על פסטיבלי העולם, כפי שהוכיחה הזכייה ההיסטורית בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן. את החיבוק המקיף אותו מכל הכיוונים השלים הקהל, אשר הפך אותו ללהיט הישראלי הגדול של השנה עם 255 אלף צופים. לשם השוואה, במקום השני ניצב בוקר טוב אדון פידלמן עם כ-50 אלף צופים, בערך חמישית ממנו. אבל מצד שני, והוא הצד שנוטים לשכוח, מדובר בסרט אינטימי יחסית, על נושא איזוטרי עד מאוד – יוקרתם של חוקרי התלמוד בישראל, כפי שהיא משתקפת דרך פריזמה של דרמה משפחתית. מצד שלי, וזהו הצד המפתיע, מדובר בסרט שאחראי לרוב ציטוטי השנה שעברה, עם פנינים כמו: "זה רעיון מאוד יפה – אבל שגוי" וכמובן הקריאה קורעת הלב "אני פילולוג!". צריך להגיד את זה: פרופסור אליעזר שקולניק שולט. מצד רביעי ואחרון, מדובר בסרט בעל רמת גימור ותשומת לב לפרטים שלא הייתה כמוה בתולדות הקולנוע הישראלי ואף ספק אם תהיה. כלומר, עד הסרט הבא של יוסף סידר.המחלקה לחקר התלמוד. "הערת שוליים":

את כמות הפיהוקים והנרדמים בסרטו של תומאס אלפרדסון לא כדאי לנסות לספור. היא שקולה רק לכמות האנשים שאיחלו לי דברים רעים על שהעזתי להמליץ עליו ועוד תחת סופרלטיבים כמו "יצירת מופת" ו"פסגה קולנועית". אבל מי שבאמת נפתח אל הסרט, שהקשיב למה שהיה לו להגיד, שעקב בריכוז ובתשומת לב אחר המתרחש בין השורות – טרח להודות לי ובהתרגשות. סרטים כמו החפרפרת לא רואים כל יום, אפילו לא בכל שנה. זהו מותחן ריגול מהאסכולה הישנה, אשר חושף את הקלפים שלו באיטיות וללא זיקוקין דינור, מה שמכפיל את גודל ההפתעה של הצופה בכל גילוי מרעיד עולמות. אפשר בהחלט להבין את מי שבחר לנחור במקום להימתח – זה הרי לא נעים כאשר העצבים באמת נמרטים והמוח עובד שעות נוספות בחידוד יתר. אבל זה בהחלט שווה את ההשקעה, כאשר מתפרשת בגוף התחושה המזככת של אחרי הצפייה. ובשביל מה אנשים הולכים לקולנוע אם לא עבור איזה קתרזיס? לעולם לא אדע. כבונוס, הסרט מתהדר במשחק הטוב ביותר שנראה השנה, בראשות גארי אולדמן הבלתי נגמר כמרגל-העל ג'ורג' סמיילי. סצינה אחת בכיכובו יכולה לשנות פרספקטיבה על מהו משחק בקולנוע ואיך באמת עושים זאת נכון.ריגול כמו שעושים ריגול. "החפרפרת":

האמת היא שלסרט הזה מגיע המקום הראשון מכל מיני סיבות, אבל הוא ייאלץ להסתפק בסגנות. את הסיבות אפשר למנות בכל אופן. הראשונה היא שעד פרץ האלימות הראשון, מדובר במותחן האקשן הטוב של השנה. השניה היא שאחרי אותה נקודה קריטית בה סרטי השוד לעולם לא יהיו אותו הדבר, הסרט משנה את פניו והופך למשהו אחר לגמרי. משהו אפל, משהו אמורפי, משהו גדול באמת. השלישית היא שהאייטיז לא נראו ונשמעו טוב כל-כך, לפחות מאז...שנות השמונים. הרביעית היא הבמאי ניקולס וינדינג רפן, מהאנשים הבודדים שהוכיחו השנה באופן שלא ניתן לפרשו לשתי פנים את חשיבותו של במאי הקולנוע. רפן הדגים כיצד ניתן לקחת תסריט בינוני במקרה הטוב, למקסם את הפוטנציאל שלו לכדי 100 אחוז ואז לשבור את חוקי המתמטיקה ולהפיק ממנו 120 או אפילו 200 אחוזים. כלומר, להוציא ממנו דברים שאפילו הוא לא ידע שיש בו. הסיבה החמישית והמכרעת, כמספר ההילוכים במכונית של גיבור הסרט, היא שדרייב הוא הדוגמה הכי מדהימה שנראתה השנה לקולנוע החדש, מודל 2011. השחקנים אמריקאיים, הבמאי דני והאווירה הוא כל כולה סרט קוריאני. אין יותר פוסט-פוסט-מודרניזם מזה.נוהג להרשים. "דרייב":

אני מניח שאתם מופתעים. אולי אפילו מאוכזבים. או הכי סביר – מנסים לגרד בראש כדי להבין מה בכלל כתוב כאן למעלה ליד הספרה 1 המייצגת את סרט השנה, לפחות שלי. אבל אלו שראו, התמוגגו ופלטו עכשיו איזה "Allow it" כבדרך אגב או צעקו "Whoop, whoop, it's da sound of da police" – הפסקה הבאה מוקדשת לכם. לכל היתר, הקדמה קצרה: התאונה הפונטית אשר בכותרת היא שמו העברי של "Attack the Block", סרט הביכורים של הבמאי/תסריטאי הבריטי ג'ו קורניש, בן טיפוחיו של אדגר רייט. את שניהם פגשנו במקום העשירי ברשימה זו, כאשר היו חתומים יחד על התסריט של "טינטין". אז "השכונה", כך נכנה את הסרט מעתה, הוצג בבתי הקולנוע לתקופה קצרה תחת שמו העברי וזכה להתלמות מחפירה מצד הקהל. כעת זו ההזדמנות לתקן את המצב על-ידי הצבתו במקום הראשון. זה שהיה שייך לו מבחינתי בפעם הראשונה בה ראיתי אותו. וגם בפעם השניה, שאירעה עוד באותו שבוע.מהומות לונדון האמיתיות. "השכונה VS חייזרים"

אם סרטי קולנוע נמדדים ביכולת לחלץ מן המשתתפים בהם רגשות שנדמים אמיתיים, כדי לחלץ מן הצופים בהם רגשות אמיתיים – זהו סרט השנה. לא תמצאו חבורה יותר אותנטית בנסיונה להיראות מזוייפת מאשר הערסים הבריטים אשר התמודדו עם פלישת חייזרים אל שכונת המצוקה שלהם. אם גיבורים קולנועיים נאמדים בהצלחתם לייצר הזדהות אצל הקהל – זהו סרט השנה. באופן אישי, הפכתי לערס בריטי מהבלוק למשך תקופה לא קצרה, אשר נמשכה גם אחרי הצפייה. מקרה די נדיר שבו הסרט נותר עם הצופה לאחר שנדלקים האורות והקרדיטים מתגלגלים במעלה המסך. ואם הקולנוע עצמו נמדד ביכולתו לגדול ולהתפתח כל הזמן, תוך כדי תנועה, אך מבלי לזנוח את מקורותיו – לא היה סרט כה מהפכני בתפיסתו את הז'אנר בו הוא פועל השנה. תחי בריטניה, ואלוהים - נצור את המלכה. אני בטוח שהיא מתה על הסרט הזה.

*#