אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הם יורים גם בתלמידים: טבח קולומביין בקולנוע

מבמאים רציניים כמו מייקל מור וגאס ואן סנט, דרך ליוצרי זבלונים כמו אווה בול ועד לסרט החדש "חייבים לדבר על קווין" - הטבח בתיכון קולומביין זעזע את התרבות האמריקאית ויצר גל שלם של סרטים על תלמידי תיכון שיורים בתלמידי תיכון אחרים

תגובות

אריק האריס ודילן קלבולד יכלו לחגוג השנה את יום ההולדת ה-30 לחייהם, אלמלא לפני 12 שנים היו יוצאים במסע קטל מזעזע בתיכון קולומביין, בו למדו. האריס וקלבולד הרגו 13, פצעו 24 נוספים והתאבדו בסוף הטבח. האירוע הזה היה נקודת מפנה בחינוך האמריקאי: עד הטבח בקולומביין האבטחה במוסדות החינוך האמריקאיים הייתה בעיקר באזורים מוכי עוני (עם דגש כלפי נוער ממוצא שחור או לטיני), בעוד שאחריו מוסדות החינוך פיתחו מערך אבטחה ושמירה קפדני ומדוקדק (תחת הכותרת "אפס סובלנות"), כשמנגד, התיקון השני בחוקה האמריקאית ("הזכות לשאת נשק") עדיין מאפשר לרובים ולאקדחים להסתובב ברחבי ארצות הברית פחות או יותר כמו בוטנים.חייבים לדבר על קווין - מועדי הקרנה

הטבח בקולומביין וסימניו הניכרים בכל בית ספר רק הגדילו את מימדי התחושה כי דור הנוער שגדל באותן שנים חי בצילו של העשור האלים ביותר בתולדות ארצות הברית. שמונה שנים מאוחר יותר, הסטודנט סונג הוי-צ'ו רצח 32 תלמידים ומרצים במכללת וירג'יניה טק; במכתב שהשאיר אחריו הוא התייחס להאריס וקלובלד כאל גיבורים ואלילים אישיים.

חייבים לדבר על קווין, שיוצא למסכים מחר (חמישי), מבוסס על ספרה עטור הפרסים של ליונל שרייבר (שיצא בארץ בהוצאת "סאגה") מסופר מנקודת מבטה של אווה, שבנה קווין ביצע מסע הרג בתיכון שלו. קווין מתואר בספר כסוציופת מנוכר ואלים, גם כלפי בני משפחתו; התיאור הפסיכולוגי של קווין דומה מאוד לזה של האריס וקלבולד, שהיו נערים מופנמים ולא פופולאריים שסבלו מהצקות – מה שגרם להם, בתורם, להתחיל לנהוג באלימות כלפי תלמידים חלשים מהם.בעקבות צמד אלילים רצחניים. "חייבים לדבר על קווין":

רובים כן הורגים אנשים האקט האלים של האריס וקלבולד הדליק את הפיוז של היוצר הדוקומנטרי, מייקל מור, והוביל אותו ליצור את סרטו זוכה האוסקר "באולינג לקולומביין" – הבוחן את סוגיית האלימות אליה נחשף הנוער האמריקאי. השלטונות האמריקאיים הפנו את תשומת הלב להשפעות האהובות על האריס וקלובלד - בהם משחקי מחשב ומוזיקה שכונתה "שטנית" על ידי הקונגרס – אמנים כגון מרלין מנסון וניין אינץ' ניילז. מור, לעומת זאת, הפנה אצבע מאשימה כלפי והאבסורד בחופשיות בה כלי נשק מסתובבים ומגיעים לכל יד. מור פותח באפיזודה בה בנק במישיגן מעניק רובה מתנה על כל פתיחת חשבון ומדגיש כי נעשה עידוד מאסיבי של השלטונות האמריקאיים לאזרח הקטן בנוגע לאחזקת נשק, בכל מקום ובכל מצב.צ'רלטון הסטון ומייקל מור מתפלמסים על נשק ב"באולינג לקולומביין":

בדומה לכל סרטיו, מסיים מור באפיזודה הנוגעת לעיר הפועלים פלינט, מישיגן, בה נולד וגדל. מור מספר על תקרית רצח מזעזעת - ילד בן 6 שירה למוות בבת כיתתו. לבסוף מור פוגש את צ'רלטון הסטון, אז נשיא איגוד מחזיקי הנשק האמריקאי (ה-NRA) והשניים מתעמתים בשאלת המוסריות של אחזקת נשק.

בעוד מור התייחס לאופן בו הממשל האמריקאי טיפח והחדיר את הקשר בין חופש לזכות לשאת רובים לראשם של האמריקאים מגיל אפס, צצה שורת סרטים העוסקים בקשר הרגשי בין גיל התבגרות קשה לאלימות. בשנת 2000 יצא בי-מובי מפוקפק שנקרא "הסתתרו: הטבח בתיכון קרביין", שהתייחס באופן קומי-פרודי לפרשה ועסק בקונספירציות שמאחורי מעשי הרצח של צמד נערים עם נטיות ניאו נאציות, שתיכננו לבצע מעשה רצח זה ב-20 באפריל - תאריך הולדתו של היטלר (התאריך בו אירע הטבח בקולומביין, אם כי חקירות לא הצליחו להוכיח קשר בין האריס וקלבולד לאידיאולוגיה ניאו-נאצית). הסרט כצפוי זכה לבוז על חוסר הבושה. שנה לאחר מכן הבמאי הגרמני הנודע לשמצה אווה בול, יצרן סדרתי של סרטי אימה ואקשן מהזן הירוד ביותר (הנודעים שבהם העיבוד למשחק המחשב "לבד בחושך", ואף לאחרונה יצר את סרט השואה "אושוויץ" שזכה לביקורות איומות), ביים את "ליבה של אמריקה", על היום האחרון ללימודים בתיכון דמיוני בשם "ריוורטון", בו יועצת הבית הספר מחפשת אחר ספק הסמים שמשפיע לרעה על התלמידים שגם נתקלים בבעיות הקשורות להריון, אלימות ואהבות, ומנגד שני תלמידים דחויים מחליטים לבצע מסע טבח בעמיתיהם לכיתה, כשאחד מהם מחליט מוסרית לסגת מהרצח ולבסוף נורה על ידי שותפו.אווה בול הוא לא האדם למשימה. "ליבה של אמריקה": 

הפיל בחדר יוצר מוערך יותר שזכה להד יותר חיובי הוא גאס ואן סנט, עם  "אלפנט", עליו זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן 2003. "אלפנט" ממוקם בתיכון בפורטלנד, ועוקב אחר שורת ילדים הלומדים שם, בהם נערות פופולריות, נערים מופנמים וצמד ילדים דחויים - אלכס ואריק. בשובם הביתה, הם מתכננים את מסע הטבח בזירות התיכון, תוך כדי שהם יודעים שאלו יהיו גם הרגעים האחרונים שלהם, מה שמעיר גם רומן קצרצר ביניהם. הסרט של ואן סאנט מאופק וריאליסטי, עם שחקנים לא מקצועיים, ללא שימוש במוזיקה ובעיקר הרבה שקט. אחר כך נחשד הסרט כי השפיע על תלמיד תיכון בשם ג'ף וייס, שצפה בו שבועיים לפני שביצע מסע הרג בתיכון שלו ברד לייק, מינוסוטה, בו ירה למוות בשבעה תלמידים, וכן את סבו וזוגתו.

רוצחים מלידה. "אלפנט":

  

 באותה שנה של "אלפנט", נוצר גם "יום אפס" של בון קוסיו, הבנוי כיומן וידאו של צמד תלמידי תיכון אשר מתכננים מסע רצח בחבריהם לכיתה ומספרים על המניעים שלהם לביצוע הפשע. סרטים אחרים פנו דווקא לסוגיות "היום שאחרי הרצח" - הסרט העצמאי "Home Room", על תיאום עדויות בין העדה היחידה, ילדה פאנקיסטית וענייה לבין נערה פופולרית אשר נלחמת על חייה בעקבות פציעה קשה. ב-2007 יצא "חייה לנגד עיניה", ובה דיאנה, אשר בצעירותה (בגילומה של אוון רייצ'ל ווד), הייתה עדה לטבח שהתרחש בתיכון שלה, ובבגרותה, כאם (בגילומה של אומה תורמן) המתמודדת עם בתה הצעירה, אשר לומדת באותו תיכון, רגע לפני יום הזיכרון ה-15 למעשה הרצח. הסרט נקטל כמלודרמה זולה ומניפולטיבית. בלט גם "April Showers" מ-2009, בזכות העובדה שהבמאי שלו, אנדרו רובינסון, היה בעצמו ניצול הטבח בקולומביין.עוד טרנד קולנועי שהתעורר בעקבות הגל הזה הוא של רימייקים לסרטי אימה העוסקים באלימות ומעשי רצח במהלך אירועים משמעותיים בגיל ההתבגרות - "ליל הבכורה", העוסק במעללי רצח בנשף סיום, "השותפה", המבוסס על שותפה רצחנית למעונות לקולג', ועיבוד נוסף ל"קארי" של סטיבן קינג, על תלמידת תיכון בעלת כוחות טלקינטיים רצחניים.

כיום בעידן הרשתות החברתיות והויראליות, האצבע המאשימה, שפעם כוונה למדיה אלימה, עדיין לא מצאה את הנקודה החדשה עליה היא תצביע. אבל עכשיו, כאשר החשיפה שיכולים לקבל הרוצחים הבאים עלולה להיות גדולה מאי פעם. ארצות הברית תצטרך לעשות חושבים בכל הנוגע לחינוך לשלום – לצד סוגיית אחזקת הנשק. כפי שזה נראה עכשיו, גם בעידן הדמוקרטי של אובמה, אנחנו רחוקים משם.שמאלץ לא משכנע. "חייה לנגד עיניה":

*#