רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די.וי.די: נשים שמביימות נשים עירומות זה השחור החדש

אם את "Belle Epine" היה מביים גבר, הוא היה מכונה שוביניסט. מזל שביימה אותו אישה, אז אפשר להגיד שזה סרט אמיץ

תגובות

הרבה סרטים של במאיות מרכיבים את השנה הקולנועית החולפת (וגם את זו שלפניה). בין שמדובר בקולנוע הישראלי או האירופי, נדמה שזכינו לכמות נכבדת ולא רגילה של יוצרות שפתחו את שעל לבן על בד האקרן. רובם המוחלט של הסרטים התהדרו בגיבורה נשית. מתבקש, כביכול. אבל מתוכם, רוב פחות מוחלט אבל מכריע בהחלט הציג את הגיבורה כעלמה במצוקה, ולעתים אף כמישהי המאמינה שרק סקס יפתור את כל בעיותיה בחיים. ורצוי שיהיה כמו שיותר מנוכר ונוראי. זו היתה התחושה שעמה סיימתי את פסטיבל ירושלים בחודש יולי האחרון, אחרי סרטים כמו "קוד כחול", "אטנברג" ו"הנותנת". אליהם אפשר לצרף גם את "Map of the Sound of Tokyo", שזכה להתייחסות מורחבת באחד המדורים הקודמים. כעת מגיעים רבקה זלוטווובסקי וסרטה "Belle Epine", שמוכיחים כי ייתכן שמדובר במגמה.בסרט הביכורים שלה באורך מלא, שאת שמו ניתן לתרגם ל"קוץ יפה", עושה לנו הבמאית היכרות עם דמותה של פרודנס (ליה סיידו עוצרת הנשימה, עכשיו על המסכים במשימה בלתי אפשרית 4). הסרט מספר על נערה בת 17 שבוחרת להדחיק את העובדה שאמא שלה נפטרה לא מזמן, ובמקום להתמודד, מנסה להצטרף לכנופיה של אופנוענים. ואם אפשר, אז גם לשכב עם אחד מהם. אלה פחות או יותר מרבית ההתרחשויות העלילתיות המועטות בסרט. בשאר הזמן הגיבורה שלנו בעיקר מתמודדת עם כל מה שיש לכל האנשים בסביבתה להגיד נוכח ההתנהגות שלה באופן פרטני והקיום האנושי באופן כללי. והדעות מגוונות עד מאוד.עליה וקוץ יפה בה. "Belle Epine":בגוף אני מבינה זלוטוובסקי משתמשת היטב בפסקול ורסטילי, בונה קצב איטי ומודולרי ובוראת סרט ערב לחך, בתנאי שאותו חך מוכן להמתין יפה ובשקט למנה שלו. היא מתעכבת על הרגעים החשובים בעיניה וחותכת החוצה קטעים שלצופים רבים עשויים להיות חשובים או מעניינים יותר. אבל הדבר שהכי ראוי להרחיב עליו הוא האופן שבו מתייחסת הבמאית אל הגוף הנשי בכלל וזה של הגיבורה שלה בפרט.כבר בסצנה הראשונה אנו חוזים בעירום לא מיני. פרודנס ודמות נערית נוספת, שתשמש לה את כרטיס הכניסה לכנופיית האופנוענים, מתבקשות להתפשט על ידי קול נשי שאת מקורו אין אנחנו רואים. מרילין (אגת שלנקר), הנערה השנייה, מתערטלת בזריזות וללא בושה. פרודנס נשארת בבגדים תחתונים ומתחננת שיאפשרו לה לשוב ולהתלבש. בסצנה הבאה היא כבר משווה את גודל החזה שלה לזה של אחותה, ובאחת אחרת משוחחת עם חברה קרובה בחדר האמבט. שתיהן לובשות רק מגבות ורק לפעמים. המסקנה המתבקשת היחידה שלי בתור צופה היא שנשים פשוט לא ממש אוהבות בגדים ונאלצות ללבוש אותם רק בחברת גברים או בסיטואציות שבהן הן חשות לא בנוח. מסקנה הפוכה לחלוטין מניסיון חיי הקצרים, כמובן.לא כיף בכנופיות אופנוענים (מתוך "Belle Epine")הניואנסים עוברים מעל הראש בהמשך הסרט, כאשר הגיבורה שלנו מתבייתת על הבחור שלה ומפתה אותו, סצנת חיזור קצרצרה מובילה למיטה ואל סצנת סקס קצרה לא פחות, המסתיימת עם הבחור, שמפנה אליה את גבו. פרודנס לא רק שאינה נשברת, היא אפילו נראית די מבסוטה מהיחס הקר עד לא קיים אליה. כך גם בהמשך הסרט, כאשר המצב מחריף. הסיום חושף את העובדה שפרודנס בעצם כן מתגעגעת לאמא שלה ובעצם ניסתה להתקרב אליה לאורך כל הסרט על ידי ענידת התכשיטים שלה, למשל, וכך להפוך מילדה לאשה - כנהוג בסרטי התבגרות. אז המהות הובהרה, אבל הניואנסים פסחו מעל ראשי, וכך נותרה התחושה כי כל העירום הנשי הזה לא היה מאוד מוצדק. אולי אפילו קצת נצלני. אסתכן בקלישאתיות, אבל אומר בכל זאת - אילו במאי ממין זכר היה חתום על הסרט הזה, הוא היה מכונה שוביניסט ומחפיצן.האם לבמאיות נוח יותר להציג את הגוף הנשי במערומיו בהקשרים מיניים וגם לא מיניים? האם הן מביעות אדישות או תסכולים מנושאי הסקס והסקסיסטיות בעולם דרך הסרטים שלהן? האם הן מבקרות את המצב, או אולי דווקא מנציחות אותו כמו מישהי שקוראת לעצמה "כלבה" ובעצם נותנת לגיטימציה לאחרים לקרוא לה כך? הרבה שאלות בהקשר לסרט הספציפי הזה בפרט ולמה שמתחיל להיראות כמו תופעה די רווחת בכלל.

*#