רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף הדרך: חמישה סרטים שמחריבים את העולם

הרבה סרטים איימו על כדור הארץ בפלישת חייזרים או איזה אסטרואיד טועה, אבל מעטים מהם הלכו עד הסוף והציגו את העולם מגיע לקיצו המוחלט. "מלנכוליה" של לארס פון טרייר הוא רק אחד מהם

תגובות

הבעיה המרכזית של סרטי אסונות היא שככל שהסיכון בהם הולך וגובר, כך יורד הסיכוי שהוא יתממש. לאף תסריט לא צריכה להיות בעיה עקרונית עם לשרוף, למשל, מגדל עד היסוד, להטביע ספינה או לרסק מטוס. כשהאיום הופך להיות דרמטי יותר, או אפילו גלובלי – מתחילות הבעיות. הרי ברור שהחייזרים לא באמת יחסלו את המין האנושי (ושהערים הגדולות אפילו סביר שיישארו עומדות, גם אם מפורקות היטב), שהאסטרואיד לא באמת יפגע בכדור הארץ, שליבת כדור הארץ לא באמת תתפוצץ, או תקרוס, או מה שזה לא היה שם ב"שעת האפס".

צריך במאי/תסריטאי עם ביצים כמו של לארס פון טרייר בשביל להציג לעולם את מה שהוא מציג במלנכוליה: כוכב שפוגע בכדור הארץ ומשמיד אותו לחלוטין. אין פה צ'אנס לגיבורים או איזושהי גאולה. אין יותר חיים, אין יותר עולם. נגמר. מעטים הם הסרטים שהעזו לעשות זאת. מטבע הדברים, הדבר הזה מתרחש כמעט תמיד בסוף הסרט, ולכן המשך הכתבה עמוס ספוילרים. היינו אומרים אלו סרטים מקבלים שם ספוילר, אבל גם זה ספוילר - אז הוזהרתם.

הכי חשוב – בלי פאניקה: "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"

סיבת המוות: כדור הארץ פוצץ על ידי חייזרים שביקשו לפנות מקום למחלף בין-כוכבי חדש.

אפשר להתווכח על האיכויות של העיבוד הקולנועי השנוי במחלוקת לסאטירת המדע בדיוני של דאגלס אדאמס, אבל צריך לתת לו את הקרדיט: הוא שמר על נאמנות לעלילת הספר, עד כמה שניתן לעשות זאת. המאפיין המרכזי ביותר של אדאמס הוא הנטייה שלו לשנות נושא באמצע פסקה ולספר סיפורים חיצוניים לחלוטין לסצינות שהוא מתאר – דבר קצת בעייתי לעשות בקולנוע (ראו, להבדיל, את התאונה שהיא העיבוד הקולנועי של "זכרון דברים").

ההרפתקאות החלליות של ברנש בריטי ממוצע לגמרי בשם ארתור דנט מתחילות אחרי שמנסים להרוס את הבית שלו בשביל לפנות מקום למחלף – ולאחר מכן אחרי שהורסים את כדור הארץ בשביל לפנות למחלף בין-כוכבי. במפתיע, דנט לא ממש מתגעגע לכל מה שאיבד – מצד שני, מסביבו קורים כל כך הרבה דברים שהוא אולי פשוט לא מספיק לחשוב על זה. אבל מה שהכי ראוי לציון הוא שזו אחת הפעמים הבודדות בקולנוע בה חייזרים ממש הצליחו להרוס את כדור הארץ. לרוב קוצר היד שלהם בתחום מדהים ממש (הערת אגב: לפני לא מעט שנים היה סרט בו בני האדם מפוצצים מטאור המאיים על כדור הארץ, שמתגלה כספינת חלל. החייזרים כועסים וממטירים על כדור הארץ גשם מטאורים שלם. כל הסרט בוצע כשידור חדשות, במיטב המסורת של אורסון וולס – אם מישהו יודע את שם הסרט, אזי מעולם לא היה טוקבק מוצדק יותר).

ניקולס קייג', האיש הכי חכם בעולם: "הנבואה"

סיבת המוות: התפרצות של השמש שורפת את פני כדור הארץ."הנבואה" מתחיל ומתנהל לאורכו כמו עוד סרט אסונות שגרתי של רולנד אמריך (רק עם טוויסט על-טבעי יותר): משום מה דווקא ניקולס קייג' הוא זה שמצליח לפצח סדרה של צפנים ולהבין שסכנה עצומה מתקרבת לעולם. בשלב הזה "הנבואה" נראה ומרגיש כמו מותחן על-טבעי אפוקליפטי, מהסוג שבו ניקולס קייג', כמובן, ימצא את הפתרון בהקדם. אבל לא: הטוויסט האפל והנוגה שלו הוא דווקא שהאפוקליפסה המתקרבת היא בלתי נמנעת, וסוף הסרט מוקדש דווקא להשלמה והתמודדות עם כך שכל המוכר לאדם הולך להסתיים. כמו כל הסרטים של קייג' בשנים האחרונות, הסרט לא קיבל ביקורות טובות – אבל דווקא הסוף המשונה והלא אופייני, הלא הגיוני במונחים הוליוודיים, הפך אותו לאחד הסרטים היותר ראויים שהאיש הזה עשה מזה כמה שנים טובות.

כשהמלחמה הקרה מתחממת: "ד"ר סטריינג'לאב"

סיבת המוות: מלחמה גרעינית כלל-עולמית.כנראה הסוף האפוקליפטי המוכר ביותר בקולנוע. אחרי שבמשך רוב הסרט, אנשי הצמרת העילגים, הטיפשים והאלימים הן מהצד האמריקאי והן מהצד הרוסי ניסו למנוע מלחמה גרעינית שהצית קולונל פרנואיד ומשוגע (המשוכנע בקיומה מזימה קומוניסטית לגנוב את נוזלי הגוף שלו) – שום דבר לא מצליח לעצור את "מכונת יום הדין הבלתי ניתנת לעצירה", כי היא, ובכן, בלתי ניתנת לעצירה.

הסאטירה החריפה של סטנלי קובריק מסתיימת במונטאז' דרמטי של פיצוצים גרעיניים, עם שירה של ורה לין "We'll Meet Again" ברקע. חורבן האנושות כאן, להבדיל בסרטים האחרים, הוא אולי לא חד משמעי – אבל הוא די ברור מהטון הכללי.

להסתבך עם האיש הלא נכון: "Save the Green Planet!"

עושה רושם שיותר קל לפוצץ את כדור הארץ בקומדיות. אולי כי בסרט דרמטי זה יהיה אירוע חמור סבר מדי. "Save the Green Planet!" היא קומדיה מופרעת למדי – פעיל אקולוגי קיצוני חוטף בכיר בחברת ענק, כולא אותו במרתף של בקתה באמצע פחות או יותר שום מקום, מענה אותו באכזריות בעודו טוען נחרצות שהבכיר הוא בכלל חייזר מרושע שעומד ליצור קשר עם בני מינו במהלך ליקוי חמה מתקרב ולהשמיד יחד איתם את כדור הארץ.

אחרי שהסרט משחק במשך שעתיים עם המניעים הסמויים והגלויים של הטרוריסט החובבן והלא יציב נפשית, שרומזים שהוא בכלל מחפש לנקום בבכיר על מות אימו מניסוי שנערך על ידי החברה, כמה ניסיונות חילוץ כושלים של הרשויות (שמזכירים את "מיזרי") – השבוי האומלל מצליח להימלט, משגר את עצמו בעור שיניו לספינת האם ונותן את ההוראה לפוצץ את כדור הארץ לעזאזל.

לכבודו התכנסנו: "מלנכוליה"

סרטו של לארס פון טרייר שממנו החלה כתבה זו ראוי, בכל זאת, להרחבה קצרה. עם "מלנכוליה", פון טרייר הולך עד הסוף. הסרטים שלו הם גם ככה לא בדיוק התגלמות התקווה והאופטימיות (על אף שהוא התעקש שכל לסרטים הקודמים שלו, כולל "אנטיכריסט", מסתבר, היה סוף שמח). אבל הסוף של "מלנכוליה" הוא אבסולוטי: כוכב לכת בשם "מלנכוליה" מתנגש בכדור הארץ ופותר בכך את הדיכאון והבהלה של הגיבורות שלו.

זה לא בדיוק הדימוי הכי מעורפל או אלגנטי, אבל זה גם לא אמור להיות. אמן בסדר הגודל של פון טרייר יודע מתי להיות מתוחכם ומתי לחבוט לצופה עם פטיש על הראש. אין שום ספק מה "מלנכוליה" מייצג או משקף: חוסר התקווה המוחלט.

*#