רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרושה ועדת חקירה: מה למדנו מאוסקר 2011?

"הרשת החברתית" בזבז את כל התותחים שלו על ההתחלה, ו"נאום המלך" חטף לו את הפרס ממתחת לאף. מה זה אומר על האוסקר המתקרב, ועל הסיכויים של "הארטיסט" המסקרן בפרט?

תגובות

בסיום סרטם של האחים כהן "לקרוא ולשרוף", עומדים זה מול שני סוכני ביון אמריקאיים ומנסים לעשות סדר בכל מה שקרה. "אז מה למדנו מכל זה?" שואל אחד הסוכנים את רעהו, ולזה אין תשובה. הוא רק משיב לו במבט מבולבל. השתיקה המובכת והמבט התוהה בסיום הסרט מזכירים את מה שעבר על צופי האוסקר בתום הטקס של השנה שעברה. בסיומה של אחת מעונות הפרסים המסעירה, המותחת והמתסכלת ביותר של השנים האחרונות, בה זכה נאום המלך בארבעת האוסקרים המרכזיים, נותרה השאלה הגדולה מכל: רגע, מה בעצם קרה כאן עכשיו ומה אנחנו מבינים מכל זה?אוסקר 2012 - כל הפרטים

התשובה המיידית היא שאין תשובה מיידית. כל עונת פרסים שונה מקודמתה ובדומה לכל דבר בחיים, ברגע שחשבת שפענחת משהו אחד, כל השאר מתמוטט. ובכל זאת -  רגע לפני שאנחנו צוללים פנימה אל עונת הפרסים הנוכחית שמתחילה ממש עכשיו, יהיה מעניין יותר לראות את האוסקר הקרוב כחלק מקונטקסט רחב יותר. בין היתר בשביל להבין איך קרה שסרט אילם בשחור-לבן מתחיל לקחת עכשיו את פרסי איגודי המבקרים, והאם לסרט כזה - "הארטיסט" המדובר - יש סיכוי לקחת גם את האוסקר עצמו?אז מי יקח את האוסקר השנה? מדברים על זה בפייסבוקצרות בעמק הסיליקון שלושה סרטים רצו עם "הרשת החברתית" על המסלול בדרך אל האוסקר: פייטר, דרמת האגרוף ההוליוודית היעילה וטובת הלב עם הופעות מחץ של כריסטיאן בייל ומליסה ליאו; התחלה, שובר הקופות הפסיכי שנראה שהפך לקאלט מיידי אבל התפוגג בתודעה מהר מהצפוי; "נאום המלך", דרמה תקופתית שמרנית בעשייתה הקולנועית ששבתה את ליבם של רבבות צופים בכל העולם. כמובן שהיו עוד סרטים בולטים באותה שנה - אומץ אמיתי, הילדים בסדר, 127 שעות, גנב עירוני ועוד, אך כולם היו שחקני משנה לארבעת הסרטים המובילים.היה אמור לקחת את הכתר. "הרשת החברתית":

 בכל שנות האוסקר לא היה סרט שגרף כל כך הרבה פרסי מבקרים כמו "הרשת החברתית". יותר מכך, לא היה תקדים לסרט שלקח כל כך הרבה פרסי מבקרים אך הפסיד את האוסקר. אבל כבר בדצמבר, הייתה סיבה טובה מאוד לא להמר עליו. לסיבה הזו יש שם – הארווי ויינשטין.

יהודי טוב ווינשטין הוא שהקים את חברת מיראמקס, חברת הבת של אולפני דיסני ששינתה את מפת הקולנוע העצמאי בארצות הברית ובעולם. מעבר ליכולתו להשקיע בסרטים נפלאים ("כף רגלי השמאלית", "הפסנתר", "ספרות זולה" והרשימה עוד ארוכה), יכולותיו להבין את חוקי המשחק של האוסקר כבר קיבלו מימד מיתולוגי. זה הבן אדם אשר במו ידיו הכניס סרטים בינוניים שאיש לא ספר כדוגמת "נער קריאה" ו"שוקולד" לאוסקר בלי שמישהו חשב שזה אפשרי.ויינשטיין היה יכול להכניס לאוסקר גם סרט ביתי:לווינשטין היו שנה שעברה גם את "פייטר" וגם את "נאום המלך". בזמן שהוא דחף את השחקנים של "פייטר", הוא השקיע את כל מרצו בלהביא לזכייה של סרט המלוכה הבריטי. כאשר "הרשת החברתית" טרף כל פרס מבקרים שעמד בדרכו, ווינשטין ידע בדיוק איזו אסטרטגיה תנצח: על פני באנרים ברשת ושלטי חוצות שחשפו את הפוסטר של "נאום המלך" הופיע המשפט "ישנם סרטים שרואים, ישנם סרטים שמרגישים". ווינשטין ידע שהדרך הכי בטוחה אל מצביעי האקדמיה היא דרך הלב. "הרשת החברתית" עבד על אינטלקט, "נאום המלך" עבד על רגש.

בשלב הזה "הרשת החברתית" נידון להפסיד את האוסקר. באופן אירוני טקס האוסקר ה-83 נראה כמו מיקרוקוסמוס בן שלוש שעות של העונה כולה: בתחילת הערב "התחלה" ו"הרשת החברתית" זכו בפרס אחרי פרס, אך במערכה השלישית של הערב, כאשר הגיעו הפרסים הגדולים של שחקן ראשי, במאי וסרט – "נאום המלך" האכיל את מתחריו אבק.לקח בדיוק את הפרסים שמיראמקס רצו שיקח. "פייטר":

כינורות ברקע? זה עובד העניין הכי משונה בכל הסיפור הוא שהאקדמיה עברה שינוי משמעותי בעשור האחרון, כאשר החליטה שוב ושוב להכתיר סרטים שאינם מקוטלגים תחת הקטגוריה "סרטי אוסקר". מאז 2004 זכו בפרס הסרט רק סרטים קשים מאוד המציגים תמונה חדה ולא תמיד מחמיאה של אמריקה, דווקא על חשבון ספקטקלים הוליוודיים מנקרי עיניים: "מיליון דולר בייבי"; "התרסקות", "השתולים", "ארץ קשוחה" ו"מטען הכאב" הם רחוקים מאוד מהמקבילים שלהם בעשור שלפני ("פורסט גאמפ", "לב אמיץ" ו"טיטניק"). היחידי ששבר את הרצף היה "נער החידות ממומבאי" ב-2008, שגם הוא, בכל זאת, לא "שייקספיר מאוהב". "הרשת החברתית" היה ההמשך הישיר ביותר לקו הזה שנקבע על ידי האקדמיה. אבל עם התחלפות המאה אמרה האקדמיה "לא עוד" ויצרה את טקס האוסקר הכי ריאקציונרי שאפשר להעלות על הדעת. בשנה שעברה החזירה האקדמיה את האוסקר אל הרגש, אל החוויה המיידית, אל הקראוד-פליזר.הסוס השחור-לבן של אוסקר 2012? "הארטיסט":אז מה למדנו מכל זה? 1. קודם כל, אם אתם רוצים להרשים את חבריכם בהימורים לאוסקר טוב תעשו אם תחכו רגע עד לפרסי הגילדות. כרגע "הארטיסט" ו"הוגו" הם המובילים אבל זה עלול (ואפילו סביר) להשתנות. הגילדות יעמדו כנראה מאחורי סוס מלחמה הרבה לפני דרמה קומית מרירה כגון היורשים."נאום המלך" עמד בניגוד מובהק לזוכים בשנים שלפניו, שבעצם, בתורם, הגדירו מחדש את המובן "סרט אוסקר". האקדמיה היא שיקוף של הלך הרוח האמריקאי: לא פלא שאחרי 2001, אם כך, עם המלחמות בעיראק ובאפגניסטן, שסרטים כמו "ארץ קשוחה" הפכו לאלו שמביאים פסלונים ליוצרים שלהם. גם "הרשת החברתית" הוא סרט מהסוג הזה. אבל ארצות הברית עברה כמה דברים: משבר כלכלי, מוראל נמוך. ו"נאום המלך" ו"סוס מלחמה" קורצו מאותו החומר: סרטים הרואיים, היסטוריים, מרימי רוח.2. כשהארווי ויינשטין מדבר צריך להקשיב. השנה הוא מדבר במקום שהסרט אותו הוא דוחף לא יכול. זהו הארטיסט שלא רק שהוא בשחור-לבן הוא גם אילם כמעט לחלוטין. נשמע מופרך שסרט כזה יזכה בפרס הסרט (מאז "רשימת שינדלר" לא זכה אף סרט שאינו צבעוני ומאז 1927 לא זכה אף סרט אילם) אבל אם יש מישהו שיכול להביא פסלון לסרט כזה זה ויינשטין. למה? כי לא שמעתי על אף אחד שיצא מהסרט הזה בלי עיניים אדומות מבכי ושמחה גדולה בלב. בדיוק הדברים שמייצרים זוכה אוסקר.את כל סיפורי ההפסדים התמוהים של האוסקר ניתן לסכם - הרגש מנצח את האינטלקט. "פורסט גאמפ" ניצח את "ספרות זולה", "רוקי" את "רשת שידור", "אנשים פשוטים" את "השור הזועם", "מה יפית עמק נוי" ניצח את "האזרח קיין". ועדיין, עד כמה ש"הארטיסט" לא יושב בשלמות על משבצת "הסרט המרגש", אני מתקשה לדמיין אותו זוכה באוסקר. הוא עדיין מוזר מדי.זה פותח משמעותית את הסיכויים של סרט שעוד לא יצא, אבל עשוי לפייס את כל המגמות ולכופף אותן משמעותית לטובתו - "קרוב להפליא ורועש להחריד". לסרט יש שני זוכי אוסקר (טום הנקס וסנדרה בולוק) בתפקידים הראשיים, ומצד אחד הוא סרט "מרגש" - על ילד שמחפש תיבה שפותח מפתח שהשאיר אחריו אביו, שנהרג בפיגועי התאומים, ומצד שני הוא סרט "איכותי" - רומן פוסט 9/11 של ג'ונתן ספרן פויר ("הכל מואר"). הוא בעצם עונה על כל מה שחסר במירוץ עד כה: כל הסרטים הבולטים מוקצנים למדי במאפיינים שלהם, בעוד ש"קרוב להפליא" בהחלט יכול לרקוד על כל החתונות, לעומת, למשל, "סוס מלחמה", ששובר חזק מדי לצד של ה"רגש".3. הכי חשוב: אף אחד – אבל אף אחד – לא יודע כלום.אוסקר 2012 - כל הפרטים

*#