רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די.וי.די: כשמיומנה פגשו את כנופיית באדר-מיינהוף

"Sound of Noise" השבדי מחבר בין קומדיית פשע קלילה לסרט מוזיקלי פורץ דרך

תגובות

מתוקף היותו מדיום הנשען קודם כל על ויזואליה ורק אחר כך על העזר כנגדה - הסאונד - סרטים המדגישים דווקא את הפן האודיואלי של הקולנוע נדרשים להיות ייחודיים מאוד. כזהו סרטם של היוצרים השבדים אולה סימונסון ויוהנס שטרנה נילסון, "Sound of Noise", שעשוי להיות מוכר לבאי פסטיבל חיפה האחרון. הוא אף זכה להדים בפסטיבלים עולמיים אחרים בשנתיים החולפות, כולל פרס הסרט הטוב ביותר של המבקרים הצעירים בפסטיבל קאן. כעת אפשר ליהנות ממנו ב־DVD, למרות שבמבחן הייחודיות הוא עומד בהצלחה עוד בשלב הקונספט: טרוריסטים מוזיקליים.חשבו על "המחנכים", רק עם מוזיקאים חסרי אג'נדה חברתית; או דמיינו מה היה קורה לו קבוצת מתופפים בסגנון מיומנה היתה פורצת לבנק עטויית מסכות, ובמקום לדרוש את הכסף היתה מתחילה לנגן על כל מה שנקרה בדרכה – ממכונות וחפצים ועד אנשים בשר ודם. חבורה של שישה אמני תיפוף בראשות סאנה (סאנה פרסון) ומגנוס (מגנוס בורייסון) עושה בדיוק את זה. הם כותבים יצירות אוונגרדיות, וכלי הנגינה שלהם נעים בין שופלים וטרקטורים ועד לפציינט המאושפז בבית חולים. על עקבותיהם מתחקה בלש המשטרה בעל השם האירוני אמדאוס ורנברינג (בנגט נילסון), הסובל מנכות מיוחדת – הוא חירש מוזיקלית, כלומר אינו מסוגל להבחין בין גבהים של צלילים ובטח שלא ליהנות ממוזיקה, הנדמית לו כרעש מחריש אוזניים, מה שגורם לו להיות לא מאוד אהוד בקרב משפחתו המוזיקלית עד מאוד. לראשונה בחייו, ורנברינג הופך את החיסרון שלו ליתרון ויוצא לעצור את ה"הופעה" הבאה של מפיצי הרעש. בדרך הוא גם נדלק על אחת מהם.תעשו קצת רעש. "Sound of Noise":קומדיה, פשוט בלי צחוקים למקרה שזה לא היה ברור מספיק מהתקציר, בהחלט מדובר בקומדיה. וכמקובל בשבדיה, זו לא קומדיה שצוחקים בה, לפחות לא בקול רם, על אף כמה דאחקות לא רעות בכלל. זוהי יותר קומדיה המעוררת מחשבות כמו "הו! כמה שנון מצדם" מאשר כזו שמסוכן לשתות במהלך הצפייה בה. לעומת זאת, קשה מאוד שלא לתופף על החפץ הקרוב ביותר למקום מושבך יחד עם הסרט עתיר הגרוב והנאמברים המוזיקליים הלא שגרתיים. במקרה שלי, החפץ הקרוב ביותר לאצבעות המרקדות היה השלט, מה שגרר לחיצות לא רצויות על כפתורים מסוימים. מאוד לא מומלץ תוך כדי צפייה.ראיה מס' 1. "Sound and Noise"הבמאים-תסריטאים השכילו ללהק לתפקידים של המוזיקאים מתופפים אמיתיים, המגלמים את עצמם או גרסאות של עצמם. העניין חוסך את חוסר האמינות הנובע לעתים מסצנות נגינה של שחקנים מפורסמים - בדרך כלל בסרטים אמריקאיים, אבל לא רק. כל מוזיקאי שצפה אשתקד בסרט "הקונצרט" ודאי יגיד לכם שכל החן והיופי של מלאני לורן לא עזרו לה לשכנע ברגעים שבהם היא מנגנת, או כפי שאיש מוזיקה ספציפי אחד ניסח זאת בשבילי: "האצבעות והידיים זזות בסנכרון מעולה עם המוזיקה, אבל מבט אחד בפניה של השחקנית מסגיר שהיא לא באמת מנגנת את מה שאנחנו שומעים".הדבר אקוטי במיוחד בסרט כמו "Sound of Noise", שבו שישה מתופפים אוונגרדיים למדי והמון סולואים של כלי הנגינה הפראי שלהם. פרצופים נכונים וליטרים של זיעה הם חלק מהאמינות של הסרט, וכן דיוק והצטיינות בחלקים הטכניים יותר של העשייה הקולנועית, הכוללים כמה וכמה הפתעות. לרעתו ייזקפו רק דלות עלילתית מסוימת, הנובעת מאי ניצול הפוטנציאל של דמות הבלש עתיר הקונפליקטים מצד אחד, ומנגד, היעדר מניעים אמיתיים מאחורי מכונות התופים האנושיות, העלק-טרוריסטיות. על עלילת המשנה הרומנטית, המעט מודבקת, אין מה להרחיב; לא כאשר מדובר, בסיכומו של עניין, בהיתוך מוצלח בין קומדיית פשע חביבה לסרט מוזיקלי מרענן, על גבול הפורץ דרך.

נ.ב. בסרט, המוזיקה שכותבים הטרוריסטים היא "לעיר אחת ושישה מתופפים". להשלמת החוויה, כדאי לצפות בסרטם הקצר של צמד היוצרים, שנקרא "Music For One Apartment And Six Drummers" והיה לתופעת קאלט לפני עשור בדיוק. חפשו אותו ביוטיוב.

"Sound of Noise". בימוי: אולה סימונסון ויוהנס שטרנה נילסון. שבדיה 2010, 98 דק'. שבדית עם תרגום באנגלית. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

*#