אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסלון דוקומנטרי: מי יהיה הסרט התיעודי שיזכה באוסקר?

עזבו אתכם מ"הרשת החברתית" - קרב האוסקר המרתק באמת יתרחש השבוע בקטגוריה התיעודית, הטובה ביותר זה שנים. ארבעה מתוך החמישייה הסופית כבר נמצאים על המדפים

תגובות

משהו רקוב בממלכת פנסילבניה: Gasland ג'וש פוקס, צעיר תושב פנסילבניה, קיבל יום אחד בשנה שעברה מכתב מוזר מחברת הגז: תן לנו לקדוח בארות גז טבעי ליד ביתך, ותקבל בתמורה 100 אלף דולר. פוקס הריח שמשהו מסריח בהצעה המפתה, אבל הוא לא האמין שמדובר דווקא בריחו של הגז הטבעי - המחצב בעל השם התמים, שהחיפוש אחריו הפך לבהלת הזהב בתחום האנרגיה. הוא לקח לידיו מצלמה והחל לחקור, וכך נגלו לעיניו זוועות הולכות וגדלות. מתברר ששטחים גדולים בצפון־מזרח ארצות הברית שוכנים על מרבצי גז טבעי ענקיים, ורבבות תושבי האזור, ששמחו על העושר שנפל בחלקם, גילו את האמת המרה: הגז שטמון באדמתם אולי טבעי, אבל אין שום דבר טבעי בשיטת הקידוח שנועדה לחלץ אותו משם – תהליך שכרוך בהפצצה של האדמה בכימיקלים קטלניים, ומסתיים לרוב בהרעלת מקורות המים הסמוכים. כמה מהקטעים המדהימים בסרט מתרחשים כאשר פוקס מבקר בבתים שסמוך להם נחצב גז, וזוכה בכל פעם לאותה הדגמה מצמררת: אבי המשפחה פותח את ברז המטבח ומקרב מצית בוער למים הזורמים, והמים מתלקחים ועולים באש. חלקו הראשון של הסרט, שעוסק באפקט הסביבתי של הבעיה, נגוע במידת מה של התחסדות ומניפולטיביות ("תעשיית הגז זיהמה לנו את המזון לחוות השחיטה", מתלונן מגדל בקר פנסילבני). אך חלקו השני, הפוליטי, מעניין יותר ובעייתי פחות: פוקס מגלה אז את הגורם הפוליטי לאסון – סגן הנשיא לשעבר דיק צ'ייני, שהחליט לפטור את תעשיית הגז באופן גורף מחוקי הגנת הסביבה. הצילומים שפוקס מביא מתוך דיוני הקונגרס הם הדרמה המשפטית המרתקת ביותר שנראתה זמן רב על המסך. זהו סרט חובה, בעיקר לאור קדחת הגז הטבעי שמידפקת גם על חופי ישראל. » "Gasland" - בימוי: ג'וש פוקס, ארה"ב 2010, 107 דקות.

כרוניקה של משבר כלכלי ידוע מראש: Inside Job עוד צפיית חובה היא בסרטו של צ'רלס פרגוסון, שמתיימר להיות המסמך התיעודי המקיף ביותר שנעשה על המשבר הכלכלי שהיכה בארצות הברית ובעולם לפני שלוש שנים. להבדיל מ"וול סטריט 2" הפשטני של אוליבר סטון, הוא עומד במשימה, ואף בצורה מעוררת השתאות: גם אם במשך שלוש שנים קראתם "דה מרקר" ועדיין לא הבנתם למה קרס בנק ליהמן ברדרס, מדוע התמוטטה אימפריית AIG ואיך כל זה הביא לחורבן הכלכלי של איסלנד – "Inside Job" יעשה לכם סדר בבלגן, בעזרת אינפוגרפיקה מאירת עיניים ובקריינותו המרגיעה של מאט דיימון. הסרט מחולק לחמישה פרקים שסוקרים את הגורמים למשבר החל מימי רייגן, שהתיר את הרסן מעל תעשיית הפיננסים, ועד ימי אובמה, שלטענת היוצרים לא רק כשל בטיפול במשבר, אלא צ'יפר את האחראים לו. הפרק המעניין והשערורייתי ביותר הוא זה שנוגע לקשר שבין האקדמיה האמריקאית לתעשיית הפיננסים והאופן שבו פרופסורים לכלכלה היטו מחקרים כדי להיטיב עם התאגידים שהעסיקו אותם. הצילום היפהפה והראיונות הפרובוקטיביים שפרגוסון ערך עם בכירי הכלכלה האמריקאית והעולמית הופכים את "Inside Job" לא רק למסמך היסטורי חשוב, אלא גם לחוויה קולנועית מרתקת.» "Inside Job" - בימוי: צ'רלס פרגוסון, ארה"ב 2010, 120 דקות.

אמנות ללא שם: Exit Through the Gift Shop עלילת הסרט הספק־תיעודי המבריק של אמן הגרפיטי בנקסי כה מתחכמת ועטופה בכל כך הרבה הפוך על הפוך, שעדיף להותיר את ההתפלשות בה לצפייה עצמה. מה שכן כדאי לספר הוא שבנקסי יצר את אחד הסרטים השנונים והמרעננים של השנים האחרונות, שמצליח בדקותיו הקצרות ללעוג לאמנות בעידן שבו אי אפשר להבדיל בין אמת לשקר, ואז מוכיח שרק בעזרת שקרים אפשר להעמיד יצירת אמנות כנה ומורכבת להפליא. האקדמיה האמריקאית היבשושית לקולנוע, אגב, כבר הודיעה שאם בנקסי יזכה באוסקר, הוא לא יורשה לעלות לבמה מהנימוק הפשוט שהאמן, שלא חושף את זהותו, יבזה את הטקס אם יעלה לבמה עם התלבושת הקבועה שלו - מסיכת קוף. ב"גלובוס הזהב" היו מבקשים ממנו להנחות את הטקס.» "Exit through the Gift Shop" - בימוי: בנקסי, ארה"ב 2010, 86 דקות.

מטען הכאב, גרסת המציאות: Restrepo הסרט התיעודי עם הכי מעט יומרות מבין המועמדים השנה הוא גם האפקטיבי ביותר שבהם. ל"רסטרפו" אין עלילה מתוחכמת או נושא בוער לחקור, ואין בו כתב אשמה נגד החברה האמריקאית או טוויסט עלילתי מפתיע. יש בו דבר אחד: תיעוד באורך שעה וחצי של שגרת החיים במוצב המסוכן ביותר של הצבא האמריקאי. הבמאים טים התרינגטון וסבסטיאן ג'אנגר התלוו ב־2008 לפלוגה אמריקאית שבילתה שם במשך 15 חודשים, וצילמו אותם סופגים אש מדי שעה מאויבים בלתי נראים ומאבדים חברים על בסיס יומי (הסרט והמוצב קרויים על שם הרופא היחידתי שהיה הראשון שבהם להיהרג). כל זה הופך את "רסטרפו" לגרסת המציאות של "מטען הכאב" או "בופור", אך הרגע המזעזע ביותר בסרט הוא דווקא הכיתובית הקטנה שבסופו, שמבשרת כי שנתיים לאחר צילומי הסרט הצבא האמריקאי נסוג מהמוצב. » "Restrepo" - בימוי: טים התרינגטון וסבסטיאן ג'אנגר, ארה"ב 2010, 93 דקות.

הסרטים נצפו באדיבות האוזן השלישיתאוסקר 2011 - כל הכתבות

*#