רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרטין סקורסזה: "הפנטזיה היא בראש ובלב"

מלך סרטי הפשע בן 68, אבל לא מפחד מהתחלות חדשות: הוא מצלם עכשיו את הסרט הראשון שלו בתלת מימד, שהוא גם סרט הילדים הראשון שלו. אבל הכי הוא מתרגש מהמחווה לז'ורז' מלייה, מהאבות המייסדים של הקולנוע

תגובות

בשנה שעברה, מרטין סקורסזה החל לעבוד על גרסה קולנועית ל"The Invention of Hugo Cabret", נובלה גרפית של בריאן סלצניק - סיפור על יתום בן 12 בשם הוגו, שגר בתוך הקירות של תחנת רכבת בפריז, אי-אז בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הוגו (אסא בטרפילד) משמן ומתחזק את השעונים בתחנה ושומר על סוד: רובוט שבור ומחברת שהשאיר לו אביו (ג'וד לאו) ובה הוראות לא גמורות כיצד להפיח בו רוח חיים. מפגש עם מוכר צעצועים מריר וביתו (קלואי מוריץ) מוביל את הוגו לתוך עולמו של ז'ורז' מלייה (בן קינגסלי) – דמות היסטורית לכל דבר, קוסם מקצועי ואבי קולנוע המד"ב. סקורסזה עונה על שמונה שאלות סביב הגרסה החדשה לפנטזיות הצלולואיד של מלייה. בתלת מימד.

טראביס ביקל. ג'ייק לה-מוטה. הוגו. מה הוביל אותך לעשות סרט ילדים?"הרעיון של ילד קטן שגר בקירות, מחליק אל תוך ומתוך השעונים הגדולים. זה כמו אנשים שגרים בתקרה של הגרנד סנטרל סטיישן, מביטים החוצה מבעד לציור הכוכבים".

אז האטרקציה העיקרית הייתה ליצור מעין אסתטיקה פנטסטית?"ובכן, 'הוגו' הוא לא בדיוק סרט פנטזיה. זה לא 'נרניה', לא 'הארי פוטר' ולא 'שר הטבעות', לא פנטזיה מהסוג הזה, לפחות. הייתי מגדיר את הסגנון ההוא כ'פנטזיה חושית'. אתה אמור לחוות את האירועים והדמויות כאמיתיים, אמיתיים מאוד. דרקון מופיע מחוץ לחלון ואתה יכול לדמיין אותו נכנס לחדר, עם להבות כחולות ויהלומים ירוקים מרהיבים במקום עיניים.

ב'הוגו' הפנטזיה אמיתית מאוד, אבל היא בראש ובלב. היא מתעסקת במכשירים – השעונים, הקטרים, הרכבות, הרובוט – במנגנונים הפנימיים של החפצים האלו. למשל, לקח לנו כמה ימים לבחור את הצלילים הנכונים עבור הרובוט, כאלו שיהפכו אותו לשקוף. הוא כמו פסנתר אוטומטי. יש בו את הקסם הזה. האם הוא חי? מה הוא חושב? זו הפנטזיה".סקורסזה שלא הכרתם. "הוגו":

פריז שהיא לא פריז רוב הסרט צולם באולפני שפרטון, ליד לונדון. אילו אספקטים של פריז האמיתית חיפשת בסטים שנבנו?"בנינו תחנת רכבת, שהיא מעין תמהיל של תחנות רכבת פריזאיות – גאר דו נור, גאר דה ליון, גאר מונפרנס הישנה, שכבר לא קיימת. לקחנו את זה, לצד אספקטים של תרבות ויזואלית צרפתית מסוף שנות ה-20, תחילת שנות ה-30 – הדאדאיסטים, הסרטים הקצרים שהם עשו, הקומדיות של מאן ריי ולגר ורנה קלייר, 'תחת גגות פריז', יצרנו פריז שהיא לא בפריז. היא התרשמות של אמריקאי מפריז. הייתי מתבדח ושואל, 'איך נדע שזו פריז?'. ולא משנה מה הייתה הזווית, הייתי אומר 'שימו שם את האייפל ברקע!'".

רוב הסרטים שלך היו מצחיקים מאוד, אבל ההומור היה עוקצני, הומור למבוגרים. היה קשה בשבילך להיות פשוט מצחיק-מצחיק? "אני חושב שאף פעם לא הייתה לי ההזדמנות לחקור את התחום הזה. ב'חבר'ה הטובים', יש רגעים די מצחיקים עם הומור פיזי. זה הומור אפל, בגלל שאם ג'ו פשי מתווכח עם ריי ליוטה, והם פשוט מציתים את המקום, ואז האש הזאת מתחילה לבעור ברקע... אתה מבין? הומור תלוי בקונטקסט. אם אתה מספר לי על בחור שכל שבוע שודד בנק בעודו מחופש לגאמבי (דמות אנימציה) – זה מצחיק! לשדוד בנק זה לא מצחיק. אבל זה מצחיק אם הוא מחופש לגאמבי. השורה התחתונה לגבי 'הוגו', הוא שמדובר בסיפור על ילד יתום ומערכת היחסים שלו עם אביו המת. וזה כבר לא ממש מצחיק".להעיר את הרובוט. אסא בטרפילד וקלואי מוריץ ב"הוגו"

בעבר, הלכת רחוק בשביל להשיג את הטקסטורות שרצית. ב"שור הזועם", מישהו החזיק מוט מתכת מלובן מתחת לעדשה בשביל לגרום לג'ייק למוטה להיראות עייף במיוחד. ב"עידן התמימות", כשארצ'ר רואה את אלן לראשונה, הרצת את המצלמה מהר ואז ערכת את זה כך שכל פריים נוזל לבא בשביל ההאטה. איזה ניסויים עשית ב"הוגו"?"האינסטינקט שלי היה, אם משהו לא נעשה עדיין עם מצלמות תלת מימד, בואו נראה אם אפשר לעשות אותו. וזה למעשה קורה כמעט בכל שוט. אבל החלק הכי מהנה היה כשבנינו את אולפן הזכוכית של ז'ורז' מלייה. התחלנו לשחזר סצינות מהסרטים שלו. בנינו את הסט התת-מימי של 'ממלכת הפיות'. הסרטים של מלייה, במיוחד אלו שנצבעו ידנית, הם כמו כתבים מאוירים שמישהו הפיח בהם חיים. צילמנו את מלייה מצלם את הסרטים שלו במשך חמישה, שישה ימים. זו הייתה אחת החוויות הכי מהנות שהיו לי בצילומים של סרט".

"מרטי, שים את המשקפיים!" מה גרם לך לרצות לעבוד עם תלת מימד?"אהבתי תלת מימד מאז שהייתי בן 12, ב-1953, וראיתי כל סרט תלת מימד שיצא אז: 'זה מגיע מהחלל החיצון', 'היצור מהלגונה השחורה', 'נשקיני, קייט', שנראה מדהים בתלת מימד. מה שבאמת היה מוציא ממני תגובה היו הדמויות, האנשים בפריים. יש הרבה מזה ב'אליבי'. ב'נשקיני, קייט', יש שוט שבו אן מילר מתקרבת למצלמה בזמן שהיא רוקדת עם מניפה. זה היה יוצר תחושה כאילו אתה על הבמה, ממש לידה. זו חוויה שונה לחלוטין. שונה מתיאטרון, שונה מקולנוע דו מימדי. זה פשוט משהו אחר".

הרגשת חוסר ב-40 השנים שבין לבין, כשלא היה תלת מימד?"כן. אני לא צוחק. דיוויד קרוננברג פעם שלח לי ספר קומיקס בתלת מימד, כי הוא ידע".

בשביל לראות בתלת מימד, היית צריך את המשקפיים האלה עם העדשות שזזות למעלה ולמטה."כמה פעמים תפסו אותי אומר, 'אלוהים אדירים, אולי יסדרו את הפוקוס כבר? מה הבעיה עם הפוקוס?'. ומישהו היה צריך להזכיר לי, 'מרטי, שים את המשקפיים!'".

*#