רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דין וחשבון: "שלטון החוק" הוא מסמך מטלטל

רענן אלכסנדרוביץ' מעמיד לדין את גדולי המשפטנים של ישראל. הוא מקרין בפניהם קטעי ארכיון, מעמת אותם עם שאלות נוקבות. הם יכולים ללכת, אבל הם נשארים. זהו הכוח הנדיר והמוזר של הסרט הזה

תגובות

"שלטון החוק" עוסק בפן המשפטי של השלטון הישראלי בשטחים הכבושים, ולכן - לכאורה - יכול היה להיות סרט יבש ומשעמם, אם כי ללא ספק חשוב. אבל מי רוצה לראות סרט שהוא רק חשוב? הרי הצופה מחפש אחר קולנוע מרגש, ששואב אותו פנימה, שמדביק אותו לכיסא, שגורם לו לרצות לראות את אותו הסרט שוב ושוב. שאולי אפילו יגרום לו לשנות את תפיסת עולמו. וזו עיקר גדולתו של סרטו של רענן אלכסנדרוביץ' – שהוא מעניק לצופה חוויה קולנועית אינטנסיבית ומסעירה.אלכסנדרוביץ' מעמיד למשפט את המשפטנים הישראלים שהיו מעורבים בחקיקה ובפסקי הדין שחרצו את גורל תושבי השטחים. לשם כך הוא מקים אולפן מיוחד. בתחילת הסרט אנחנו רואים אותו גורר שולחן למרכז הבמה של האולפן הקטן. אחר כך הוא גורר כיסא, ממרכז אותו בדייקנות. ופה טמונה חוזקה נוספת של הסרט: הוא מסוגנן בחומרה ועשוי בדיוק רב. על הכיסא השחור הזה יתחלפו השופטים, מיטב המוחות של מדינת ישראל. ומולם יושב אלכסנדרוביץ' הבמאי, החוקר, הגובה, העושה עמם דין וחשבון, אם תרצו - השופט. תארו לכם על איזה חבל דק הוא הולך. תארו לכם כמה עדינה וקשה מלאכתו. לחקור אנשים שהמילה היא לחם חוקם. אנשים שערנותם לנאמר גבוהה. המודעים היטב לכוחה של מילה. שסביר שבקיאותם המשפטית גדולה משלו. ואותם אנשים יכולים בכל רגע לקום וללכת, או לסרב להשיב.שתיקת הארכיונים נשברת

על המסכים שסביב הנחקרים מקרין אלכסנדרוביץ' את החומרים הארכיוניים שאסף. כאילו מנסה לקרב את לבבות השופטים הצופים בסרטוני הווידאו (ארכיוני ערוץ 1 ברובם) אל גורל הנשפטים. אלכסנדרוביץ' מחפש אחר הרהור, ספק, חוסר ביטחון, גמגום, מעידה. רפלקסיביות. מבט לאחור המוליד מחשבה שנייה. שהרי בשעה שאותם משפטנים ישבו באולמות סגורים וממוזגים, עם שלם סבל תלאות אין קץ. על כך אין עוררין. וככל שהסרט מתקדם הצופה מוכה בתדהמה הולכת וגוברת. כי כשהשופטים נדרשים להסביר את החלטותיהם הנוגעות לתושבי השטחים הם מדברים בקרירות ובניכור כאילו לא מדובר בחיי אדם. בלי ספק בצדקת הדרך. "שלטון החוק" (צילום: שרק דה מאיו)הגילוי הקשה על המשפטנים של מדינת ישראל הוא לא רק בעל משמעות פוליטית - שמערכת החוק עשתה יד אחת עם הצבא הישראלי בשטחים ולמעשה שירתה אותו נאמנה - אלא גם בעל משמעות עבור האזרח הישראלי הקטן. השופט שעתיד חלילה לשפוט אותך יום אחד בבית משפט הוא איש קר שאין בו תנועה רגשית, ואין בו יכולת להציב סימן שאלה ולו לשם דיון. למשל השופט שמגר, היועץ המשפטי לממשלה בשנים 68'-75' ונשיא בית המשפט העליון במשך כ־12 שנה, שאף הוזכר כמועמד אפשרי לנשיאות המדינה. האיש הזה מקובע כסלע איתן.ייתכן שהזִקנה אף הקשיחה אותם. שהרי שמגר והקולגות שלו הם כיום אנשים מאוד מבוגרים. הקמטים משווים להם מבע זועף, העפעפיים הנפולים משווים לפניהם עייפות, והקרחת - מראה אכזר. מבטם כלפי רענן מלוכסן. המתח העצום מורגש. זהו, בין השאר, המתח שבין הדור הישן והדור החדש. רובם ככולם מודים כי השיפוט של תושבי שטחים אינו יכול להיות ישר. הוא חייב להיות מוטה או מעוות כי "עומד מולך אויב", כך לדבריהם, "ואתה הרי מייצג את המדינה". או כפי שמסביר אחד מהם, "הצדק והסדר לא תמיד הולכים שלובי זרוע, ואנחנו נדרשנו לעשות סדר". אבל הם לא חושבים שהיה ניתן או היה מצופה מהם לעשות אחרת.מתעמתים עם עדויות שאי אפשר להתווכח איתן. "שלטון החוק" (צילום: שרק דה מאיו)כששמגר בכה

ובכל זאת, יש פעמים בודדות שבהן ניצת במשפטן רגש. אבל לא בהקשר של פלסטינים, אלא רגש מסוג אחר לחלוטין. רגש של נוסטלגיה. הם מתרגשים כשהם נתקלים בתיק ישן שלא דיפדפו בו עשרות שנים, או כשהם צופים בעצמם, שופטים במשפט מפורסם בעניינו של פלסטיני זה או אחר. אז הם אפילו דומעים. זיכרון שחמק מתעורר. כך נראו וכך נשמעו כשהיו צעירים. החמימות והאינטימיות הקיימת בסרט הקשה הזה נוצרת בסופו של דבר בעיקר מבניית דמותו של הבמאי רענן, שנוכח מאוד לכל אורכו של הסרט באמצעות קריינות. בקריינות כמעט לוחשת הוא מספר לנו את הסיפור, ולעתים נעצר כדי לשתף את הצופה בתהליך היצירה שלו עצמו. במובן זה נעשית הקבלה בין ההליך המשפטי ובין התהליך הדוקומנטרי. בשני המקרים האמת הטהורה האובייקטיבית המוחלטת לא תמיד מתאפשרת. עקב הצורך להבחין בין עיקר לתפל, לצמצם, לבנות נרטיב. אלכסנדרוביץ' עושה ניסיון כן לשתף את הצופה בהחלטות אלו, בספקות שעולים במהלך עשייה דוקומנטרית - האם אתה מייצר אמת שהיא שלך בלבד, ולכן מעוותת?יבש, אבל לא משעמם לרגע. "שלטון החוק" (צילום: שרק דה מאיו)גם הפסקול – מוזיקה מרגשת שכתבה קרני פוסטל - עוזר לייצר אצל הצופה את החמלה שהבמאי לא מצליח לחלץ מהשופטים. הסרט נוגע בכל העצבים החשופים של הכיבוש. החל בהתנחלויות וכלה בחקירות השב"כ. שיאו מגיע כאשר השופטים מתמודדים עם העובדה שרבות מהעדויות שעליהן הסתמכו הוצאו מאנשים בעינויים קשים. דווקא פה חודרת אל הסרט הקשה קרן אור בדמותו של יונתן ליבני, שהיה שופט בבית משפט צבאי בתקופת האינתיפאדה. החודשים האחרונים מעידים שזו היתה שנה יפהפייה לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, בין השאר בזכות סרטים כמו "הדירה" ו"שלטון החוק". כדאי ללכת לסינמטקים כדי לצפות בסרטים הללו כדי לעודד בתי קולנוע להקרין קולנוע דוקומנטרי ישראלי, שמסוגל להעניק חוויה לא פחותה מקולנוע עלילתי מקומי או זר. מעבר לכך, בשנים האחרונות נדמה שהקולנוע הדוקומנטרי הפוליטי הפך לזן הולך ונכחד. טענו כנגד יוצריו שהם "מתפרנסים מהכיבוש" ושהעולם שבע ממופעי ההלקאה העצמית שלהם. ואכן, הדוקו הישראלי התרכז בשנים האחרונות באישי, במשפחתי, בעדתי ובדתי, ויוצרי הדוקו הפוליטי נסוגו. אבל בעידן שבו מדינת ישראל הולכת והופכת שמרנית וימנית, ראוי להחזיר לקדמה את הקולנוע הפוליטי הישראלי וראוי לשבח קרנות ישראליות וערוצי טלוויזיה ישראלים דוגמת ערוץ 8, שמאפשרים חופש פוליטי אמיתי ותומכים ומשדרים סרט כזה, שעתיד עוד לעורר פה סערה ציבורית גדולה.

*#