אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פריקשואו: מצעד הדמויות המוזרות של ג'וני דפ

העיתונאי המשונה, גיבור "יומן הרום" הוא רק עוד סיבוב של ג'וני דפ בטייפקאסט הקבוע שלו - התמהוני. מ"המספריים של אדוארד" ועד "רנגו" ו"שודדי הקאריביים"

תגובות

מי שיגיע לצפות ביומן הרום, הסרט החדש בכיכובו של ג'וני דפ, בלי יותר מדי ידע מוקדם עליו, עשוי להיות מופתע לגלות כי הוא מגלם דמות שכבר גילם בעבר. פול קמפ הוא עיתונאי חובב אלכוהול וסמים, שבז לסמכות ואוהב להסתבך בצרות. נשמע מוכר? קמפ הוא הגיבור של הרומן היחיד (מבין ספרים סמי-עיתונאיים רבים) שכתב האנטר ס. תומפסון, עוד לפני שהתפרסם כעיתונאי, ושראה אור רק בשנים האחרונות.יומן הרום - מועדי הקרנהאבל דפ לא חייב לגלם את תומפסון או דמות פרי עטו בשביל לשמור על התכונה המרכזית שלו - הטירוף. בעוד שאחרים מסתפקים בטייפקאסט כמו "הקשוח", "החנון" או "הבלונדינית הטיפשה", הטייפקאסט הייחודי של דפ הוא "התמהוני". בין אם הוא משחק סוחר מכוניות קצת לוזר ובין אם הוא שודד ים בלתי מנוצח - נורמלי הוא לא (טוב, חוץ מב"דוני בראסקו"). ואכן, מבט חטוף בפילמוגרפיה שלו מעורר אסוציאציה של מופע קרקס. הסדר מחייב.צפויה התנהגות לא נורמטיבית. "יומן הרום":

מרוב הערפל שמפזרים התקציבים המפוארים של סדרת "שודדי הקאריביים", האפקטים הנוצצים וההוליוודיות המיינסטרימית לחלוטין (חרף רוח המודעות העצמית הקלה שבכל זאת מרחפת מעל הסרטים), אפשר לעכל בקלות את ג'ק ספארו בתוך עוד גיבור אקשן, רק בסביבה צבעונית. אבל ספארו מוזר כל כך שפלא שהפיראטים שהוא מוביל לקרב עוד לא התמרדו נגדו ונגד השטויות שלו: הוא מדבר שטויות בקצב מסחרר, יש לו שפת גוף שמרפררת מעט לטאז, השד הטזמני והוא משום מה מסתובב עם אייליינר. זה בקושי מקובל היום, אז במאה ה-17?"ספארו, אנחנו שופטים אותך על התנהגות בלתי הולמת". "שודדי הקאריביים 4"9. וויליאם בלייק  / "איש מת"

טים ברטון אולי המציא לג'וני דפ את טייפקאסט הווירדו, אבל רק בידיים של מאסטר כמו ג'ים ג'רמוש, הטייפקאסט הזה היה יכול לפרוח במלוא הדרו. וויליאם בלייק (על שם המשורר, כמובן) הוא אולי לא אדם מוזר בפני עצמו - בסך הכל רואה חשבון נאיבי למדי שמגיע לעיירה הכי מכוערת במערב הפרוע - אבל הוא בהחלט נקלע לסיטואציה שהופכת את עצמם קיומו למשונה. כמה דקות לתוך הסרט הוא סופג כדור בלב - אבל ניתוח השדה המחייב לא מגיע, וכך הוא מסתובב כשהוא מנוקב בקליע. "איש מת", כשם הסרט. בלווית אינדיאני בשם "אף אחד", בין סיטואציה תמוהה אחת לאחרת - בלייק הוא העדשה העקומה דרכה מוצג העולם במערבון המדיטטיבי והכמעט אילם הזה.גבר מת מהלך. "איש מת":8. שלדון סנדס  / "היו זמנים במקסיקו"

ההיפך המוחלט של בלייק - סוכן ה-CIA הסוציופת שלדון סנדס לא צריך להיקלע לשום סיטואציה מוזרה בשביל לעוות את העולם סביבו. הוא מביא את הגיהנום איתו באשר הוא הולך. אלים, מטורלל, אובססיבי למחזות ברודוויי ולמנה מקסיקנית מסורתית בשם "פוארקו פיביל" (בשר חזיר שמבושל באיטיות בתוך עלה עץ בננה) - יש לו כל מה שצריך בשביל להפוך לחבר לנשק ראוי לאקדוחן האלמוני שמגלם אנטוניו בנדרס, גיבור טרילוגיית "אל מריאצ'י" (קדמו לו בסדרה "אל מריאצ'י", שם גילם אותו שחקן מקסיקני בשם קרלוס גרלדו, ו"דספרדו" - הסרט שעשה לרוברט רודריגז את הקריירה).חולמים בספרדית. "היו זמנים במקסיקו":7. אקסל בלאקמר / "חלום אריזונה"

אם במאי משונה כמו אמיר קוסטוריצה רוצה לעשות את סרט הבכורה שלו באמריקה (שלמעשה היה גם הסרט האמריקאי האחרון שלו, לפחות עד כה), כנראה שאין לו ברירה אלא לקחת את דפ לתפקיד הראשי. אקסל בלאקמר חולם על אסקימואים, משחק רולטה רוסית ועוזר לפיי דאנוויי לבנות מטוס. חוץ מזה הוא גם מוכר קדילאקים ומשחזר את הסצינה המפורסמת ב"מזימות בינלאומיות". רק קוסטוריצה יכול לדחוס את כל האירועים האלה לשעתיים, אבל ג'וני דפ הוא כנראה אחד מהיחידים שיכול לעבור בין כל האירועים האלה בשאננות יחסית. הוא כבר רגיל שדברים מוזרים קורים לו, ואף יותר מכך, אנחנו כבר רגילים לראות דברים ממש מוזרים קורים לדפ.אווירה בלקנית, גם באריזונה. "חלום אריזונה":6. ווילי וונקה / "צ'ארלי בממלכת השוקולד"

לאחרונה נראה שכל עיבוד שטים ברטון יעשה הוא בגבול הבלתי נמנע - כאילו הוא יושב יום-יום בויקיפדיה ומחפש איזה עוד פרויקטים ממש מתבקש שהוא יקח על עצמו. סיפור הילדים האכזרי למדי של רואלד דאל, עם שלל התאונות והאסונות הממלאים אותו, אמנם עבר עיבוד עצל למדי בידיים של ברטון (כדרכו מזה כבר מזה כמה וכמה שנים - אמנם לא חסרים לו שונאים, אבל גם הם חייבים להודות שבהתחלה הוא לפחות נורא השתדל), אבל, בין אם בזכות העבודה הקשה של דפ ובין אם בזכות התסריט של ברטון, וונקה מושך את השמיכה אליו והופך לגיבור האמיתי כאן. ברטון סיפר בגלוי שהוסיף לוונקה בגרסה שלו דמות אב דומיננטי ומדכאת בשביל שלא יהיה "סתם בחור מוזר". את דמותו ביסס על המיליארדר הווארד יוז, שהפך בשנותיו האחרונות למתבודד תמהוני ואובססיבי, בעיקר בגלל חרדה משתקת מחיידקים.גונב את ההצגה, אפילו שהוא מספיק עשיר בשביל לקנות אותה:5. ברנבס קולינס / "Dark Shadows"

דפ אולי גילם דמויות יותר אקסצנטריות מאד ווד - אבל הדירוג הגבוה שלו ברשימה נובע מהעובדה שמדובר, לשם שינוי, בסיפור אמיתי על אדם אמיתי ומוזר במיוחד: ווד נחשב לבמאי הקולנוע הגרוע בכל הזמנים (מייקל ביי יכול לנשום לרווחה), אחראי על פנינים כמו "תוכנית 9 מהחלל החיצון", שצולם כמעט ללא תקציב או ללא תסריט, לצורך העניין. הוא היה בוגר מלחמת העולם השניה שהשתתף בפלישה לנורמנדי, יוצר אקסצנטרי שלא לקח ביקורות קוטלות ללב, וכשנהיה נלחץ על הסט, היה מחליף לבגדי נשים בשביל להירגע. סרט לא אופייני בצניעותו לברטון - ולכן גם הטוב ביותר שעשה.עשה את זה בדרכו שלו. "אד ווד":2. אדוארד / "המספריים של אדוארד"

לא ברור אם הסרט שקנה לברטון - וגם לדפ - את עולמם באופן סופי ומוחלט - הצליח כל כך בגלל שקלע בול לתת-תרבות של טינאייג'רים סמי-גותיים, שהדמות החיוורת והדכאונית של אדוארד הייתה מעין מקרה קיצון של המראה הכללי אליו שאפו, או שמא בגלל שהוא המציא אותה ועיצב אותה בדמותו. ב-1990, שנה לפני הפריצה הגדולה של הרוק האלטרנטיבי למיינסטרים, מה שהאמריקאים היו צריכים זה סיפור רומנטי קיטשי ודביק ארוז בתוך סיפור על אאוטסיידר (בקיצור, אווירה כללית של אגדה של אוסקר ויילד), מוגש בלוק פוסט-פאנקיסטי. עכשיו רק לשפוך קצת שלג מלמעלה.סיפור לחג המולד. "המספריים של אדוארד":1. ראול דיוק / "פחד ותיעוב בלאס וגאס"

כנראה הסרט הטוב ביותר שדפ היה מעורב בו, גם ראול דיוק מקבל נקודות בונוס על כך שהוא "מבוסס על סיפור אמיתי" - דיוק הוא בן דמותו של העיתונאי האגדי האנטר ס. תומפסון, מהספר בן אותו השם, בו הוא אפילו לא מתאמץ להסתיר את העובדה שמדובר בסיפור אוטוביוגרפי - אך השם המומצא בהחלט נתן לו את הזכות להיות עוד יותר יצירתי מהאמת משהוא נהג בדרך כלל.

תומפסון-דיוק מתערבב בצורה מושלמת אל תוך דמותו של דפ, והוא שוקע לתוכה כמו שלא שוקע לתוך אף דמות אחרת (הקריצה האירונית שלו מבצבצת כמעט מכל התפקידים הבוגרים האחרים שלו) - בין היתר בגלל שהשניים היו ידידים טובים. לא פלא, אם כך, שאת החולצות הצבעוניות של תומפסון הוא לקח אחר כך ל"היו זמנים במקסיקו" ול"רנגו", ואת הטירוף הקל וההתנהלות המאנית - לכמעט וכל שאר הדמויות שגילם. "כשהעניינים נהיים מוזרים", כתב פעם תומפסון, "המוזרים הופכים למקצוענים". זו שורה טובה מאוד לסכם בה כמעט את כל הפילמוגרפיה של ג'וני דפ.מה שקורה בוגאס, נשאר בוגאס. "פחד ותיעוב בלאס וגאס":יומן הרום - מועדי הקרנה

*#