דני ענק: הכירו את הבמאי ניקולאס וינדינג ראפן - קולנוע - הארץ

דני ענק: הכירו את הבמאי ניקולאס וינדינג ראפן

פתאום דנמרק היא כבר לא רק המדינה של לארס פון טרייר. ניקולאס וינדינג ראפן עושה בעיקר סרטי פשע אלימים, ו"דרייב" הוא אולי הראשון שלהם שנעשה בהוליווד - אבל כדאי להכיר גם את העבודות הקודמות שלו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אור סיגולי, עכבר העיר

דרייב, סרט האקשן האולטרה-מסוגנן שיצא עכשיו לבתי הקולנוע בארץ אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה, הוא ההזדמנות הראשונה של צופי מדינת ישראל להיחשף לאחד מסרטיו של הבמאי ניקולס וידנינג ראפן באולמות הקולנוע (שני סרטיו האחרונים לפני "דרייב" הוקרנו גם הם באופן חד-פעמי בפסטיבל חיפה).

זהו סרטו השמיני במספר של ראפן (יליד דנמרק שגדל בניו יורק), עליו זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון. אין הזדמנות טובה מזו להביט אחורה ולעשות היכרות עם שבעת סרטיו הקודמים.דרייב - מועדי הקרנה

סוחר חשאי: "Pusher"

כאן, בדנמרק של שנת 1996, הכל התחיל. ראפן ביים את סיפורו של סוחר סמים זוטר שמסתבך, באופן טבעי בסוג הסרטים האלה, עם האנשים הלא נכונים. "פושר" הוא סרט פשע תבניתי למדי אך מודע לעצמו ומבויים בקינטיות מרהיבה, שחשף את הכישרון הגדול של ראפן בעריכה ובצילום ונחשב לסרט הגנגסטרים הראשון של דנמרק.

הסרט בכלל התחיל כתרגיל קצר שהרים ראפן כדי להתקבל לבית הספר לקולנוע. כשזה לא צלח, גייס הקולנוען בן ה-26 כספים באופן עצמאי והפך את "פושר" לסרט באורך מלא. דרמת הפשע הזו הפכה במהרה להצלחה מסחררת בדנמרק ובמדינות רבות באירופה. הסרט גם התניע את הקריירה של מדס מיקלסן, אחד הכוכבים הגדולים של דנמרק, שלאחר מכן הופיע במועמד לאוסקר מטעם דנמרק "אחרי החתונה" ובתור הרע ב"קזינו רויאל", סרט הבונד הראשון עם דניאל קרייג.גורם ללארס פון טרייר להיראות כמו ילד טוב. "פושר":

עם דם על הידיים: "Bleeder" שלוש שנים אחרי ההצלחה המשוגעת של "פושר" והציפיות הגבוהות שיצר, ראפן היה צריך לעמוד מול משבר הסרט השני. שלא כמו במאים רבים אחרים, ראפן צלח את המשוכה הזו כמו גדול. "בלידר" הלך רחוק עוד יותר מסרטו הקודם בעיצוב וסגנון, כמו גם באלימות הבלתי מתפשרת שלו. שני השחקנים הראשיים של "פושר", מרס מיקלסן וקים בודינה, חוזרים גם כאן.

המבנה של "בלידר" מתוחכם יותר מסרטו הקודם ואפשר לקרוא אותו כסרט רפלקסיבי על עולם הקולנוע. הסרט נפתח בתוך ספריית וידיאו בה מדקלם המוכר באוזני אחד הלקוחות את כל הבמאים שאת סרטיהם ניתן למצוא על המדפים. ברור למדי שזהו למעשה ראפן מדקלם את כל השפעותיו הקולנועיות, כולן יופיעו בקונסטלציה כזו או אחרת במהלך הסרט בו גבר אחד (קים בודינה) ימצא את עצמו בתוך מעשיית פשע אכזרית במיוחד, וגבר אחר יעמוד מול בחורה בה הוא מאוהב ולא יצליח לעשות את הצעד ולדבר איתה. ראפן מחלק את העולם לגיבורים ולצופים – לדמויות הפועלות ולאילו שמביטים מהצד.כן, קים זה של שם של גבר. "Bleeder":

לא מפחד מאנגלית: "Fear X"

ב2003 ביים ראפן לראשונה באנגלית. "Fear X", מותחן פסיכולוגי שהולחן על ידי בריאן אינו, מביא הפעם לתפקיד הראשי את ג'ון טרטורו, המגלם גבר שחוקר באובססיביותא ת פרשת רצח אישתו. עם קצת "יצרים" של אנטוניוני וקצת "משאלת מוות", "פחד איקס" מושפע דווקא בעיקר מדיוויד לינץ'. העלילה הופכת להיות חידתית יותר ככל שמתקדמים, המתח הביזארי גואה וסאונד תעשייתי מחלחל לאורך כל הסרט - אם כי, בעיני, זוהי דווקא אחת מיצירותיו הפחות מוצלחות של ראפן.לחפש את האמת זה תמיד מתכון לצרות. "Fear X":

סוחר חוזר: "Pusher 2: With Blood on My Hands" שמונה שנים לאחר "פושר", החליט ראפן להפוך את סרטו הראשון לחלק מטרילוגייה שתתעסק בעולם הפשע של קופנהגן. הסרט הנוכחי מתמקד בדמותו של טוני (מדס מיקלסן), דמות משנית יחסית מהסרט הראשון, ועל יחסיו עם אביו, מנהל משחטת כלי רכב. אהבתו של ראפן למכוניות, שתהפוך לבסיס של סרטו האחרון "דרייב", נחשפת כבר בסרט הזה. גם "פושר 2" טובל באלימות לא פשוטה אבל הפעם בסגנון יותר מחוספס וריאליסטי מהראשון בסדרה. חוזר לזירת הפשע. "Pusher 2":

סרט סרבי: "Pusher 3: I’m the Angel of Death"

עוד דמות משנית אך מרכזית בטרילוגיה, המאפיונר הסרבי וחסר הרחמים מילו (שהדים ממנו נמצאים בדמות הסדיסטית שמגלם אלברט ברוקס ב"דרייב"), קיבלה לעצמה סרט שלם, שהוא גם החותם את הטרילוגיה.  למרבה הצער, החלק השלישי הוא החלש שבחבורה (ובכל אוסף סרטיו של הבמאי), ונראה ברגעיו הטובים כמו פרק לא מסעיר של "הסופרנוס".כל במאי צריך טרילוגיה. "Pusher 3":

אסיר מס' 1: "Bronson"

ראפן חזר לצלם באנגלית, והפעם בבריטניה. בסרטו הטוב ביותר עד ל"דרייב", ראפן יצר פרופיל עומק לדמותו האמיתית של מייקל גורדון פיטרסן, אחד האסירים המסוכנים ביותר בהיסטוריה של הממלכה הבריטית, שכמובן הפך גם לסלבריטאי – בעיקר בזכות האישיות הצבעונית שלו - על אף שאת רוב חייו בילה בין סורגים.

גם פה ראפן בוחן את גבולות הקולנוע ונע בין סרט כלא ריאליסטי, אכזרי ואלים למונולוג קברטי מסוגנן. מה שבאמת בלתי יאומן ב"ברונסון" הוא הטרנספורמציה שעובר השחקן הראשי טום הארדי ("התחלה"), מצעיר בריטי יפיוף למפלצת הלא שפויה שהיא הדמות הראשית (עם שפם מרהיב). בקלות אחת מתצוגות המשחק המרשימות ביותר של תחילת האלף.באמת שזה שפם מרהיב. "ברונסון":

מעוף הולקיריות: "Valhalla Rising"

ב2009 נטש לראשונה ראפן את האורבניות הריאליסטית של כל סרטיו עד כה ויצא לצלם אפוס תקופתי  (אם כי אלים לא פחות) שבמרכזו הלוחם האילם "חד-עין", מכונת הריגה ויקינגית. הסרט עשה שימוש מפואר במרחבי סקוטלנד בהם השתמשו ראפן וצלמו מורטן סובורג כדי לייצר את הארץ המיתולוגית של הויקינגים. זהו גם שיתוף הפעולה הראשון של ראפן עם מיקלסן מאז "פושר 2", ועל אף שהוא לא מוציא אפילו הברה אחת מפיו כל הסרט, מדובר בתפקידו המרשים ביותר.

הפוסטר של הסרט, כמו שאר מערך יחסי הציבור שלו שנבע גם מהציפיות בעקבות עבודותיו הקודמות של הבמאי, הביא אנשים לחשוב שמדובר סרט אקשן בסגנון "300" ולכן התקבל באכזבה רבה, כשהתברר להם שראפן שבר את ההגה לכיוון סרט מסע מדיטטיבי ומהורהר שהאלימות בו מתפרצת לרגעים אך בשונה מכל סרטיו עד כה לא מובילה את הסרט.ספארטה? זה הרבה יותר טוב מספארטה. "Valhalla Rising":

"דרייב", הפקתו האמריקאית הראשונה של ראפן, היא שכלול כל האלמנטים הקולנועיים של סרטיו הקודמים. דרמת הפשע הזו מתחילה לאט ומזנקת במהירות למעלה להוריקן של אלימות מסוגננת. למי שנהנה מהסרט בכיכובו של ריאן גוסלינג, ורוצה להכיר לעומק את הבמאי שמאחורי היצירה הזו, שווה ללכת אחורה על סרטיו המוקדמים כדי להבין שמדובר באחד היוצרים המוצלחים של הקולנוע החדש.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ