אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסמטאות תמיד שלו: השוטר בקולנוע הישראלי

מ"השוטר אזולאי" ועד בני הפסיכוטי ב"חיים על פי אגפא" - איש החוק בקולנוע הישראלי הוא תמיד דמות האומרת משהו על הפערים בחברה, גם כשהיא מנסה בסך הכל לשמר את הסדר הקיים

תגובות

מלבד ניצב יעקב בר לב, ששמו השתרבב לכותרות בנסיבות לא נעימות כלל, מה שגם עלה לו בהפסד ההתמודדות לתפקיד מפכ"ל המשטרה - כבר שנים שלא צמחה משורות המשטרה בישראל דמות ציבורית מעניינת או צבעונית. אולי כדאי לשלוח את השוטרים לקצת השתלמות תרבותית, ובזמן הקרוב חומרי גלם דווקא לא חסרים: ביום חמישי יצא לאקרנים "השוטר" המדובר של נדב לפיד, וזה עוד לפני צמד סדרות המשטרה שיעלו בשנה הקרובה: "אחת אפס אפס" בערוץ 10 (בכיכובם של אפרת דור ועמוס תמם) ו"המיוחדת" (בכיכובם של עפר שכטר ויעל שרוני) בערוץ 2.

ובכל זאת, ספק אם מי מהשוטרים הבדיוניים הנ"ל יצליח להשתוות לגדול שוטרי ישראל: השוטר אזולאי, הוא לא רק דמות השוטר המיתולוגית ביותר בקולנוע הישראלי אלא גם אחת הדמויות הכי מוכרות ומזוהות בכלל. אחרי שתי הופעות קטנות בסרטים קודמים של אפרים קישון - "ארבינקא", שם הוא תופס את התחמן הסדרתי ארבינקא כשזה מנסה לשדוד את הפרס הגדול מבית מפעל הפיס (ובדרך כמעט ונופל בפח שלו ומשתכנע לרקוד סטפס בפרסומת שזה לכאורה מצלם שם), ו"תעלת בלאומילך", שם הוא משתף פעולה, מתוקף טוב ליבו, עם חולה נפש שברח מבית המשוגעים והחליט לקדוח פתאום באמצע הכביש של כיכר מוגרבי.

המזרחי טוב הלב נגד המערכת הקרה לפני 41 שנה רב-שוטר אברהם אזולאי (שייקה אופיר) קיבל את אור הזרקורים שלו בסרט "השוטר אזולאי". למרות שהוא לכאורה אמור לגלם את שלטון החוק, כלומר, דמות ממסדית, אזולאי היה דווקא חתרני - נדיב, נאיבי ולא באמת מתפקד כשוטר יעיל. הוא מתיידד עם עבריינים, מתווכח עם חרדים אלימים בקרבות בקיאות בתנ"ך ובאופן כללי נכנס לנישה האולי סטראוטיפית של "מזרחי חם וטוב לב" (בטח מול המפקד שלו, פקד לפקוביץ' האטום - רמז לשלטון האשכנזי של מפא"י, אותו קישון ביקר ללא הרף), אבל האנושיות שלו הייתה בדיוק הקונטרה לפקידותיות האפורה שהייתה מזוהה אז עם צמרת - ולמען האמת, בעיקר עם דרגי האמצע - של השלטון. לא פלא שבסצינת הסיום המפורסמת של הסרט הוא מזיל דמעה. המותג של אזולאי היה מספיק חזק בשביל להחזיר את אופיר למדי השוטר בפרסומת לבנק דיסקונט במהלך שנות ה-80, ולהתגלגל גם לגרסה בימתית וגם לדמות של אסי כהן ב"ארץ נהדרת" - "הפקח אזולאי".דיפלומטיה נוסח אזולאי. "השוטר אזולאי":

השוטר המשמעותי הראשון של הקולנוע הישראלי, אם כך, היה אמור אולי לייצג את שלטון החוק, אבל בעצם הוא ייצג את הסולידריות הישראלית שמתחת למדיה, בעיקר הקשר העדתי (החיבה שלו לעברייני יפו). תמונה דומה מצטיירת גם בסצינה מרכזית בסרט "קזבלן", בו קזבלן מואשם בגניבה (על לא עוול בכפו, כמובן) על ידי מר פלדמן, אביה של אהובתו, ונשלח לכלא. בכלא הוא פוגש את הסוהר, ג'ורג', אותו הוא מכיר עוד מהצבא. השניים נכנסים לדיאלוג-עימות מרגש, על איך מסלולי החיים גילגלו אותם לשני צידי החוק והפשע. קזבלן מאשים את עמיתיו האשכנזים מהפלוגה, שהתעלמו מקיומו מיד עם תום השירות, למרות שרצה בחברותם - וג'ורג' גומל לו ועוזר לו להשתחרר מהכלא.

40 שנה אחרי שאזולאי צעד ביפו, חלף שם גם השוטר המכונה "דנדו", המבקר קבוע בשכונת עג'מי. בסרט הנושא את שם השכונה, מסופר סיפורו של דנדו כשזה מחפש את אחיו הנעלם. ערן נעים, שחקן חובב מצליח לגלם באותנטיות קודרת את דמותו, בהתאם לרוח הסרט - של ריאליזם כואב ומדכדך, בהתאם למתיחות במערכת היחסים בין הציבור הישראלי והערבי.

באותה שנה, אגב, רנד זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפרסי אופיר, כאשר בפרס השחקנית זכתה ענת וקסמן - שגם היא גילמה שוטרת, באפיזודה "גט" מתוך "סיפורי תל אביב". וקסמן מגלמת את תקווה, שוטרת העובדת במגדל שלום, שבעת סיור שגרתי, רואה גבר הדומה לבעלה, מנשה. הבעל ברח מזה כבר כמה שנים ליעד בלתי ידוע, והשאיר את תקווה אומללה עם ילדיה. כאשר היא תופסת אותו, הבעל מתחזה לתייר גרמני שלא מבין מה רוצים ממנו, עד שלבסוף מחליטה תקווה לקחת כבני ערובה חבורת אנשים, בהם פקח בשם פרוספר (ששון גבאי), המנסה להניע את תקווה מהמעשה. תקווה מגלמת תכונות אופי שנוגעות ומשויכות למאצ'ואיזם גברי - שמירה על כבוד, זילות בהפגנת אהבה. לבסוף, באמצעות קומבינה, מנשה נותן את הגט ותקווה הופכת מלהיות דמות מאובנת לדמות אם אנושית.

עשור אחרי תקווה, מגיעה שוטרת סמויה בדמות איה מסטריצ'י, בסרט "מרס תורכי" (המבוסס על הספר "צבוטותי" של לימור נחמיאס, שגם כתבה את התסריט עם גל זייד). איה נשלחת על ידי מאהבה הנשוי, שהוא גם במקרה מפקדה, לעקוב אחר עבריין (זייד) כשהיא גרה בשכנות לו. המאהב מעדיף לשים בעדיפות עליונה את המשימה מעל פני הרומן - בין היתר כי הוא לא מוכן לעזוב את נישואיו. בדומה לתקווה, גם היא אמיצה וחריפת לשון, ומנסה בעיקר להתמודד עם אהבתה הנכזבת. גם כאן יש התבטאות אמיצה כנגד המין הגברי הדומיננטי המנצל נשים - איה בוחרת בשחרור העצמי והרווח האישי, כשהיא משאירה מאחוריה את השחיתות שנמצאת הן בעבריין והן בשוטר ונוטשת את ישראל.

יחסי מרות? מי שמע על זה בכלל עוד שוטר תמוה, נאמר כך, הופיע ב-1996, עת ארבעה מחברי "החמישייה הקאמרית" (פרט לשי אביבי) התאחדו לסרט "כלבים לא נובחים בירוק" של יוחנן ואורנה רביב. העלילה מספרת על זוג (קרן מור ודב נבון) המגלה כי פרצו לדירתם. בעוד הבעל נכנס למסע סהרורי בליווי זונה והסרסור שלה (דנה פרנס ומנשה נוי), האישה מתלוננת על הפריצה ומתוודעת לקלוד (רמי הויברגר), שוטר גס וקולני, והשניים, כמובן, מתגלגלים להרפתקה מינית ומלהיבה. ולמרות שקלוד, כמו בני, מקיים יחסי מין שמעורבבים בהם יחסי כוח ואלמנט לא אתי (אישה לא שפויה; אישה נשואה הבאה לבקש ממנו עזרה כשוטר), קשה להעמיד אותם באותה שורה. שוטר נוסף מהסוג של בני צץ דווקא ב"כלבת", סרט האימה מאשתקד - השוטר יובל (דני גבע), שתוקף מינית שתי נשים בצרה (יעל גרובגלס ואניה בוקשטיין), כאשר הלוקיישן המטריד של יער בן שמן מוסיף גם הוא אפקט דרמטי, לצד קריאותיו של שותפו (ליאור אשכנזי) להפסיק במעשיו. יש לציין שדמותו של גבע חילחלה - ובצדק - לתלונה של פעילות פמיניסטיות, בשל השימוש המוחצן והאלים בגוף הנשי. רלוונטי, בטח לאור פרשת אינס-בר לב.גם בצד השני של החוק הכל אותו דבר. "כלבים לא נובחים בירוק":

נדמה כי באף סרט ישראלי כמעט לא צצה דמות של שוטר רגיל, פשוט, שבסך הכל שומר על החוק. התמונה היא תמיד חבתרית ומורכבת, כזו הנסתרת מתחת לפני השטח. השוטר בקולנוע, כמו גם האייקון של החייל, הוא דמות יצרית, שמגלמת את שלל התשוקות שפועמות מתחת לפניו של הממסד, דמות "גשר" בין הטוב לרע, בין האזרח לרשויות החוק ולפשע. אפילו "השוטר", שעלה לאקרנים ממש לפני יומיים, כבר נוכס למציאות האקטואלית של המחאה החברתית, כאשר הוא מעמת יחידת עילית משטרתית עם קבוצה של אנרכיסטים צעירים המבקשים לחולל מהפכה חברתית. כבר אי אפשר סתם לצאת לסיבוב רגיל בניידת בימינו.

*#