שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טוד סולונדז: "מיציתי את הפרובוקציות, ממשיך הלאה"

הבמאי של "אושר" ו"ברוכים הבאים לבית הבובות" משחרר בפסטיבל ונציה את סרטו החדש, "Dark Horse". הפעם הוא מעוניין לעשות את זה בלי סצינות אונס או פדופיליה, ואפילו באווירה עדינה של סיטקום

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני אפרת, ונציה

בשנים האחרונות טוד סולונדז החל ללמד קולנוע בניו יורק ובסינגפור. "יש לי אמפתיה לסטודנטים שלי. אני מבין לליבם. לא הייתי רוצה להיות צעיר שוב, לעולם", הוא מביט בבעתה בקבוצת הכתבים שדורשת ממנו תשובות ברורות שאין לו. "זה קשה כל כך. לפעמים אני מבחין בכישרון גדול אצל סטודנט, ואין לי מושג איך יוכל לשרוד. בתור מורה אני יכול לגלות תחומים חזקים יותר ופחות אצל הסטודנטים שלי, אבל אם הם מצליחים זה בטח לא בגללי. זו גם לא אשמתי אם לא. אני לא יכול ללמד את הדברים האלה, אך אני בהחלט בר מזל שאני מחזיק בעבודה הזו. אני אוהב להיות מורה, באמת. אבל אני לא יכול לגרום לאף אחד להצליח".פסטיבל הסרטים חיפה 2011 - כל הפרטים

כשרואים את סולונדז ככה - המצח שלו בוהק עד כדי מחזיר אור, הזרועות שלו רועדות, הקול שלו קצת חורק – ניתן כמעט לשכוח שמדובר באחד הפרובוקטורים הגדולים ביותר של הקולנוע העכשווי. מי שכלל בסרטיו עד כה סצינות אונס עדינות כמו בלט רוסי ודמויות פדופילים אנושיות ורגישות, משיק כעת בפסטיבל ונציה את סרטו החדש, "Dark Horse", דווקא על מי מנוחות. הפרובוקציה הגדולה ביותר בו היא המלנכוליה הקיומית והעצב התהומי, אותם הוא בוחר להציג באמצעות צבעים, בלונים וסוכריות קופצות. "הסרט לובש צורה של מעין סיטקום טראגי", הוא חושב, מגמגם, מתקן וקובע, "מדברים על 'טויס אר אס' ועל 'אמריקן איידול', כבר בתחילת הסרט שומעים מוזיקת דיסני-היפ-הופ טינאייג'רית. ככל שזה צבעוני ומלוקק יותר, כך הפאתוס והכאב חזקים יותר".

טוד סולונדז ודיסני? חזון אחרית הימים.

"אני מעדיף שהחזון יהיה הסרט עצמו. הפרובוקציות בקריירה שלי בהחלט במגמת ירידה, בכל סרט יש בדיוק חצי מכמות הפרובוקציה שיש בקודמו. לא אשקר אם אומר שיש כאן גם שיקול כלכלי מאד חשוב, אחרי הקטסטרופה האחרונה אני לא יכול להרשות לעצמי שיפסידו עליי כסף."נאלץ להתחיל לחשוב גם על המסחרי. טוד סולונדז (צילום: AP)

מאתגר אותך לוותר על הפרובוקציות?

"כשאני רואה סרט, יש לי את הרצון לראות בו פרובוקציה. פרובוקציה, בעיני, מורכבת מכל דבר שהוא חדש, טרי, שלא ראיתי קודם, ולא כי משהו מזעזע קורה. ככל שאני הולך ומזדקן, אני צריך להשתכלל דווקא על מנת למצוא את הפרובוקציות. זה מה שאני מחפש, ואני מקווה שזה גם מה שאני מספק."

"מה זה בכלל, 'נורמלי'?" אייב (ג'ורדן גלבר הנפלא), אותו אנטי-גיבור שלא מעורר הזדהות מוחלטת, הוא אמריקאי טיפוסי בן 35, גר אצל ההורים ואוסף בובות של גיבורי על. אחיו הצעיר (ג'סטין ברת'ה), רופא במקצועו, זוכה בתהילת ההורים ומאוחר יותר גם בתהילת עולם. "אין לי כוונה להיות אקדמאי", אומר סולונדז, "אנשים כתבו מספיק על פסיכולוגיה ועל תרבות הצריכה, אבל השאלה היא למה מגיע מצב שיש שני ילדים, בעוד האחד הוא הצלחה גדולה והשני לא יכול להגיע לשום מקום? למה זה מוכר ונורמלי? ומה זה אומר, 'נורמלי', בכל מקרה? אני מניח שבחרתי להתעסק בנושא גם בגלל שאני הורה, אבל אני לא מודע לזה."

בסצנות בהם הוריו של אייב (מיה פארו וכריסטופר ווקן) ישובים אל מול הטלוויזיה, ניתן לשמוע ברקע סצנה מ'סיינפלד', בה משתתפים ג'ורג' קוסטנזה והוריו. "כתבתי עבור השחקנים של 'סיינפלד' דיאלוג מיוחד שהם הקליטו עבורי", מספר סולונדז, "לא יכולתי להרשות לעצמי לשלם על זכויות התכנית המקורית. נהנינו מאד להקליט יחד, אבל כל מה שבאמת רציתי היה מערכת היחסים בין דמותו של ג'ורג' קוסטנזה להוריו. סוג של מקבילה ליחסים הטרגיים שתיארתי בסרט".בשביל סולונדז שווה לבוא לעבוד. מיה פארו עם ג'סטין גלבר (מתוך "Dark Horse")

"לטלוויזיה יש אפקט והשפעה עליי. אמנם הפסקתי לראות טלוויזיה בסביבות גיל 13, אבל היא השתנתה לחלוטין מאז. ריאליטי, למשל, מקבל צורה אחרת. בעוד שנים מהיום נוכל להסתכל אחורה ולדון בפריס הילטון כסמל התקופה. גם אני תוצר של הצורה הזו, ולכן הסרטים שלי מושפעים ומעוצבים לפי זה. אני לא יכול לברוח מזה."

גם "אושר" השפיע על סרטו הנוכחי, לדברו, והוא מקווה שבחיוב. "אם הייתי צריך לביים אותו מחדש, זה בטח היה סרט אחר. בכל אופן, יש הרבה סרטים נהדרים שמשפיעים בהיותם על הרבה סרטים איומים אחרים. אני מקווה שלי זה לא קרה". בכלל, הוא מופתע שסרטים כמו שלו מושכים קהל: "כשעשיתי את 'ברוכים הבאים לבית הבובות' לא ידעתי שיש לי קהל שהוא לא משפחה וחברים. העובדה שיש לי איזה שהוא קהל, בכלל, היא נהדרת בשבילי. אני מאמין שלסרטים מסוימים שלי יש השפעה אחרת מאשר 'אושר', אבל זה הגיוני שכל אחד יגרור תגובות אחרות".

"מיה פארו רכה ונעימה" סלמה בלייר, בינתיים, מעידה כי סולונדז הוא נשמתה התאומה, וכי עולמו נראה ריאליסטי בעיניה. סולונדז מחייך בעייפות חביבה לשמע העדות מחממת הלב. "היא מצחיקה", אומר, "הגישה שלה נכונה והיא מרגישה את מה שאני מחפש. למה? אין לי מושג. לא חשוב לי לדעת מה השחקנים שלי מבינים, אלא רק שיעבירו את מה שאני רוצה שיעבירו". כשהוא מדבר על הדור המיתולוגי, וולקן ופארו, הוא משתדל מעט יותר שלא למעוד במילותיו. "את מיה רציתי כל כך, היא רכה ונעימה, רציתי את האיכות הזו בסרט שלי". למרות שהיא כבר כמעט ולא עושה סרטים, היא אמרה שהסכימה רק כי בנה מעריץ גדול של העבודות לבית סולונדז. "היא אפילו לא קראה את התסריט", הוא ממלמל בנונשלנטיות שקטה. "כשדברתי עם כריס, הוא ביקש ממני לשחק דמות של בן אדם. אהבתי את הרעיון, וכך נוצרה הדמות שלו".הפעם אחד בשביל הקהל. טוד סולונדז, סלמה בלייר וג'ורדן גלבר (צילום: AP)

ובכל זאת תעדיף לא לקחת את אותו השחקן פעמיים.

"יש כל-כך הרבה שחקנים, שחקנים טובים. כולם יכולים להראות נהדר בתפקידים מסוימים. גם אם אחשוב שג'וליה רוברטס מתאימה לתפקיד, אבחר בה. כל הדלתות פתוחות, בעוד אני חייב לספק חומר מסוים. יש תמיד לחץ לשים שמות בתפקידים הראשיים, אבל לא הרגשתי שהם נאותים יותר מאשר שחקן אנונימי".

לסיום, אנו מקנחים בעשר דקות של יהדות טהורה ודיבורים על התורה. "בבקשה, בבקשה", הוא מסמן לי להתקרב בעברית קלוקלת. "איך העברית שלך?", אני שואלת. "גרוע מאד", עונה, שוב בשפת הקודש. "אני מאמין שזה עולם שאני מזוהה איתו כמעין עובדה", הוא מדבר על חובשי הכיפות, "על כן אני לא מסתיר אותו ולא מחצין אותו, אלא מאשר אותו כמציאות. אבל זה בטח לא נראה כך בעיני אנשים אחרים, כי חתונה יהודית, איך שלא תהיה, מתויגת כסטריאוטיפ מסוים". לשחקנים הישראלים הוא ממליץ דווקא להתחמק מהתווית. "כשזה מגיע לגילום לתפקידים, זה תלוי בסוג התפקיד. לא תמיד הדת משחקת תפקיד. אם אתה ישראלי, אני מניח שתוכל לגלם גם ערבי.""להתחבר עם האנשים שנגדם מפגינים"

לפני כשלוש שנים ביקר סולונדז בישראל, בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, שם סופר לו על הקושי הישראלי במציאת קרנות מימון לסרטי מקור. גם הוא עצמו מימן את תחילת הקריירה שלו לא מעט, מה שלא מבטיח כי יש פתרון בפיו. "אין לי עצות. אני מבין ומזדהה עם המצב. אני קורא כל הזמן שיש בישראל משבר כלכלי גדול, הרבה אנשים יוצאים לרחובות. הייתי מציע לקולנוענים להתחבר עם האנשים נגדם הם מפגינים. זה משתלם בסוף". מהקולנוע הישראלי מעיד כי לא ראה מספיק, אך זוכר לטובה את 'חתונה מאוחרת' "של שווילי, נו, משהו-שווילי" ואת ארי פולמן.היום הכל היה יכול להיות אחרת. "אושר":

הוא עצמו מעיד כי לא נחשף לקולנוע, זר כמו אמריקאי, עד תקופת הקולג'. "היינו משפחה קשה", הוא מספר, "בבית הרשו לי לראות רק דיסני, וגם את זה, רק בגיל 16". רגע לפני שהוא מתחיל את הסיפור, מנהליו מחליטים כי במסר טראגי זה ניאלץ להפסיק את השיחה. סולונדז מקבל עליו את הגזירה ברצון.

כשהקלישאה מעוררת השתאות גם ב-"Dark Horse" מביא סולונדז אנטי גיבור, פשוט לא בגרסא הפדופילית, הפרובוקטיבית ומשולחת הרסן שלו. אייב (גלבר) הוא מעין גרסא אבולוציונית מאוחרת לאיוב, יחד עם מאה אחוז אמריקאיות מרוכזת. מה בתפריט? נטייה להשמנה, מגורים אצל ההורים, יפהפייה תורנית (בלייר) שנאלצת להיכנע לחיזוריו וכן לחוש ההומור היהודי הבריא שלו, תסביך האח המוצלח יותר ושאר קלישאות. כל אלה הם רק חלק משפה אוניברסאלית שסולונדז מתרגל היטב. לא מדובר באיזה תעלול חדשני, אך הביצוע מעורר ההשראה של הקלישאה הזו פשוט עושה את שלו.רק אל תצפו לטוויסט בסוף. "Dark Horse"

תחת כסות אסתטיקה מהפנטת (הכוללת פסקול נהדר המורכב אך ורק מצלצולי סלולרי וממוזיקה הבוקעת מרדיו ומטלוויזיה), הוא מפורר עד לאחרון הפירורים כל חצ'קון שצץ אי פעם על פני הקולנוע האמריקאי: ההורים מתוסכלים שצופים ב"סיינפלד", פרסומות סמויות-גלויות לדיאט קולה, צילום בחצובה רופפת ובעיקר מיה פארו, נוירוטית כמו עשרה וודי אלנים. אבל היא מדהימה, מדהימה מתמיד, ומצטרפת לרצף נקי, לא צורמני ולא מזייף, שמחזיק כמעט את הסרט כולו ומשכיח גם את מעט הרגעים המתים.

מי שמחכה לקליימיקס ערמומי מוזמן להמשיך לחכות. מדובר בסולונדז. הוא לא מצחיק עד דמעות, רק אירוני עד גיחוך. יש לו קצב משלו, שמזכיר, אולי, מיוזיקל שנתקע עוד לפני שהורם המסך. בגזרה היהודית קבלנו פוסטרים של ישראל, בקבוק חלוצי של קוקה קולה בעברית. והכי חשוב: כל האמצעים בו כשרים.פסטיבל הסרטים חיפה 2011 - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ