אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נסיכת האינדי האמריקאי ובריטי מחוספס: הבמאים של השנה הבאה

מירנדה ג'ולי התחילה לבסס את המעמד שלה כבמאית רצינית והבן של דיוויד בואי הוכיח שגם הוא מכור למדע בדיוני. הבמאים החדשים והמעניינים של השנה

תגובות

השילוב של שנה חדשה וחופש הוא תירוץ מצוין להשלים חסכים מהשנה החולפת, ולצרף כמה שמות עדכניים ומשובחים במיוחד לרשימת הבמאים שאתם אוהבים בפייסבוק. אמני וידיאו-ארט שעברו לביים פיצ'רים, אמנית שבראה את עצמה מחדש בקולנוע העצמאי וגם הבן של דיוויד בואי - הנה ארבעה במאים ובמאית שכדאי מאוד לעקוב אחריהם בשנה הקרובה.

סטיב מקווין הוא לא בדיוק סטודנט צעיר שסיים כרגע בית ספר לקולנוע. בגיל 42 מקווין הבריטי הוא אחד הבמאים הכי מעניינים שפועלים היום: הוא החל את דרכו כאמן וידאו שיצר עבודות מאתגרות כמו "Bear", שבו הוא, עירום, וגבר עירום נוסף מביטים אחד על שני, וכן עבודות וידיאו אילמות בשחור-לבן שהתכתבו עם סרטים מעידן הקולנוע האילם כמו "Deadpan", שמשחזר סרט מוכר של באסטר קיטון. אחרי קריירה אמנותית מרשימה ועטורת פרסים מקווין ביים את הפיצ'ר הראשון שלו, "רעב" (2008), שהתבסס על סיפורו האמיתי של בובי סנד (מייקל פאסבנדר), אסיר אירי שהנהיג שביתת רעב בכלא במחאה על תנאיהם של אסירים פוליטיים בתחילת שנות השמונים. עם צילום מרהיב, תשומת לב מדוקדקת לפרטים וסצינה בלתי נשכחת שמתבססת על דיאלוג ארוך במיוחד – "רעב" הביא לו ביקורות מעולות ואת פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן (פרס לבמאי שזהו סרטו הראשון).כשזה סרט הביכורים שלך, הרף גבוה. "רעב":

השנה מקווין הוכיח שקריירה הקולנועית שלו רק החלה. הוא הוציא לאחרונה את "בושה", שהוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה ויוקרן עוד שבועיים בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק. מקווין ליהק שוב את פאסבנדר לתפקיד הראשי, הפעם בתור גבר מכור למין שמסתובב ברחובות ניו יורק בחיפוש אחר ריגושים זולים. מבקר הקולנוע של ה"גרדיאן" הכריז כי מדובר ב"קולנוע מאתגר, רציני וחכם: זהו 'סרט למבוגרים' במובן הטוב ביותר של המילה", וציין לשבח גם את הופעתה של קארי מוליגן ("לחנך את ג'ני"), כאחותו האובדנית של הגיבור.

כעת מקווין עובד על פרויקט חדש – "Twelve Years a Slave" – שמגולל את סיפורו של עבד שחור (יש להניח שאותו כבר לא יגלם מייקל פאסבנדר) שנחטף ונמכר לעבדות בתחילת המאה ה-19. הסרט אמור לצאת לאקרנים ב-2014. עם סרטים מאתגרים ומחויבים פוליטית, מקווין הוא בהחלט במאי שכדאי לעקוב אחריו.

לא קל להיות הבן של דיוויד בואי, ואולי זו אחת הסיבות שבגללן דנקן ג'ונס בחר בקולנוע ולא במוזיקה. הפיצ'ר הראשון והמדובר של ג'ונס, "ירח", היה אחד מהסרטים המקוריים של 2009: ג'ונס, שגם כתב את התסריט ביחד עם נתן פארקר, יצר גרסה מעודכנת ומטרידה מאוד ל"2001: אודיסאה בחלל". בעזרת צילום מבריק ומשחק מעולה של סם רוקוול, "ירח" גולל את סיפורו של האסטרונאוט סם, שעומד לסיים שליחות בת שלוש שנים לירח ולחזור לכדור הארץ. קווין ספייסי הסכים לנדב את קולו הסמכותי כדי לדובב את המחשב של ספינת החלל, שעימו סם מנהל את רוב התקשורת שלו.גם זו סוג של מורשת אבא. "ירח":

אחרי ש"ירח" הוקרן בפסטיבלים של סאנדנס וטרייבקה הוא הפך לסרט חובה אצל אוהבי האינדי האמריקאי, וסימן את ג'ונס כהבטחה. השנה הוא חזר עם קוד מקור, סרט רב תקציב בכיכובו של ג'ייק גילנהול, שהוכיח שדאנקן הוא במאי עם כשרון מיוחד ליצירת אווירת מתח אינטנסיבית וקלאוסטרופובית. הפעם מדובר בסרט מדע בדיוני על חייל אמריקאי שמתעורר במעין "מעבדה" ומגלה שהוא שפן הניסויים בפרויקט צבאי סודי במסגרתו הוא אמור לחזור אחורה בזמן ולסייע למנוע פיגוע טרור. הסרט זכה להצלחה קופתית יפה והחזיר את ההשקעה (עם תקציב של כ-30 מיליון דולר), וכעת נראה כי ג'ונס בן ה-40 שודרג גם הוא לליגה של הגדולים.

איך במאי צעיר שביים רק סרט קצר אחד מצליח לגייס לפיצ'ר הראשון שלו סוללת כוכבים הוליוודית שלא הייתה מביישת אף שובר קופות? לג'יי.סי שאנדור הפתרונים. עם תסריט מעולה ורלוונטי במיוחד על יממה אחת בחייהם של עובדים בבנק השקעות בוול סטריט בתחילת המשבר הכלכלי, שאנדור חסר הניסיון הצליח לשכנע שמות גדולים כמו דמי מור וקווין ספייסי לשחק בסרט הביכורים שלו, Margin Call. הסרט, שמתרחש כמעט כולו בבניין משרדים יוקרתי בלב מנהטן, מתמקד בסיפור של ברוקר צעיר בשם פיטר סלאווין (זכארי קווינטו הזכור לטובה מהסדרה "גיבורים"), שמגלה במקרה הונאת ענק במניות שעלולה למוטט את החברה שלו – ולהוביל למשבר פיננסי עולמי.סרט על המשבר הכלכלי עם תקציב שיכול למוטט מדינה:

הסרט גרף ביקורות משבחות בפסטיבל ברלין האחרון, והוא יעלה להקרנות מסחריות בארצות הברית בסוף אוקטובר. השליטה המרשימה של שאנדור במדיום שכנעה את וורנר ברוס להחתים אותו על חוזה לשני סרטים עם תקציבים שגורמים לתקציב של "Margin Call" להראות כמו דמי כיס. במסגרת החוזה, הסרט הבא ששאנדור יביים יהיה "Portofino", מותחן בינלאומי בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו. יש לקוות שגם בליגה של הגדולים שאנדור יצליח להפיק סרטים אינטליגנטיים, מותחים ורלוונטיים.

מירנדה ג'ולי היא מסוג הבמאיות שמחלקות את הצופים לשני מחנות: או ששונאים אותה או שאוהבים אותה, וזה לא בהכרח סימן רע עבור במאית צעירה שרוצה להותיר חותם. ג'ולי, אמנית מיצג שהוציאה קובץ מצליח של סיפורים קצרים שגם תורגם לעברית ("אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך"), ביימה את סרט הביכורים שלה ב-2005. הסרט, "אני, אתה וכל השאר", גולל את סיפור האהבה בין כריסטין (בגילומה של ג'ולי) וריצ'רד (ג'ון הוקס), זוג צעירים עירוניים עם עיניים חולמניות ותמימות בלתי אופיינית, וסימן אותה כקול מרענן ונועז למדי בקולנוע העצמאי, בין השאר בזכות עלילת משנה שבה ילד אפרו-אמריקאי חולק את הפנטזיות המיניות שלו בצ'ט אינטרנטי עם אישה מבוגרת.זה גם העתיד של מירנדה ג'ולי. "The Future":

השנה ג'ולי חזרה לתודעה עם פיצ'ר שני בשם "העתיד", שעוסק במשבר גיל השלושים של זוג צעיר וחסר מנוחה שרוצה לאמץ חתול פצוע. גם במקרה הזה ג'ולי כתבה את התסריט, ביימה ושיחקה בתפקיד הראשי. מי שאהב את "אני, אתה וכל השאר" יהנה גם מ"העתיד", שנראה כמו אותה גברת בשינוי אדרת. הנושאים שמעסיקים את ג'ולי מאז שהיא החלה את קריירת האמנות שלה – ניכור אורבני, זוגיות, זקנה ועוד שאלות קיומיות שכאלו – מככבים גם בפיצ'ר השני, אבל השימוש החינני בשחקנים לא-מקצועיים והכתיבה השנונה של ג'ולי מפצים על חלק מהבחירות הקלישאתיות. גם אם אתם נרתעים מהסגנון הבימוי הלא-אחיד של ג'ולי והנטייה הנרקיסיסטית למלא בעצמה את רוב זמן המסך בסרטיה, עדיין מדובר בקול נשי וייחודי שכדאי לעקוב אחריו. מומלץ בעיקר למי שמחפש אלטרנטיבה קלילה ואופטימית יותר לסרטים של סופיה קופולה או אנדריאה ארנולד, עוד במאיות מהדור של ג'ולי שבהחלט כדאי לעקוב אחריהן.

לרוע מזלו של סימון קרטיס, הוא חולק את שמו עם אליל פופ אמריקאי מעצבן בן 24. אבל בניגוד לילדון מאוקלהומה, הבמאי סימון קרטיס הוא בריטי בן 51 עם עבר מפואר של בימוי והפקה של סדרות טלוויזיה בריטיות כמו "דיוויד קופרפילד" או "חמישה ימים". אחרי שהיה מעורב בעשרות הפקות וסדרות , קרטיס ביים השנה את הפיצ'ר הראשון והמסקרן שלו – "My Week with Marilyn", שבו מישל וויליאמס מגלמת את מרילין מונרו.לקחת את מונרו ברצינות. מישל וויליאמס ב-"My Week With Marilyn":

לא מדובר בעוד ביוגרפיה של הכוכבת, אלא במעין סרט-בתוך-סרט שעוקב אחרי מערכת היחסים הטעונה בין מונרו ללורנס אוליבייה (קנת' בראנה), ששיחק לצידה בסרט "The Prince and the Showgirl" מ-1956. מונרו הגיעה לצילומים בלונדון עם בעלה הטרי, המחזאי ארתור מילר, והסרט מתחיל אחרי שמילר חזר לארצות הברית ומונרו נשארת עם העוזר האישי קולין קלארק (אדי רדמיין), שרוצה להכיר לה את החיים בבריטניה. עם קאסט בריטי שכולל גם את אמה ווטסון (הרמיוני מסרטי "הארי פוטר"), הסרט הצליח לעורר עניין עוד לפני הקרנת הבכורה שלו, שתתקיים החודש במסגרת פסטיבל הקולנוע של ניו יורק. כשהסרט יעלה לאקרנים בארצות הברית ב-4 בנובמבר אפשר יהיה לקבוע עם קרטיס הוא במאי שמכוון רק לבריטים, או יוצר שמצליח לספק אלטרנטיבה מרעננת לביוגרפיות ההוליוודיות השחוקות.

*#