רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט מיוחד: פתאום אין מלחמות בקולנוע

אהרון קשלס ונבות פפושדו העדיפו סרטי אימה, ויוסף סידר עזב את "בופור" לטובת מסדרונות האוניברסיטה העברית. האנשים שהוציאו את הקולנוע הישראלי מלבנון

תגובות

ריכלנו על מרגול, עלינו לירושלים, אכלנו גורמה בפיתה, הצצנו לרן ודנה, החרמנו כמעט הכל וכמובן - יצאנו לרחוב במחאה. עשר התופעות התרבותיות של השנה ו־50 האנשים שעומדים מאחוריהן. פרויקט חג מיוחדהאלוף של השנה שעברה: ערן ריקליס

השנה נפתחה עם טקס פרסי אופיר ה־21, שבו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" גבר על "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן וזכה ברוב הקטגוריות העיקריות. שני הסרטים סימנו מגמה שאיפיינה את תחילת השנה - עיבודים קולנועיים לספרים ישראליים, שהקהל פשוט לא טרח לראות. אחריהם הגיעו "התפרצות X" ו"התגנבות יחידים", שהמשיכו את הטרנד, אבל סרטו של ריקליס נותר הבולט בהם. אחרי דרמות פוליטיות כמו "הכלה הסורית" ו"עץ לימון", ריקליס חבר לתסריטאי נוח סטולמן, ויחד הם הפכו את ספרו של א.ב. יהושע לסרט מסע מהולל במיוחד. הוסיפו לזה פרס מיוחד, שקיבל בפסטיבל ירושלים האחרון על יותר מ־30 שנות קריירה קולנועית, ותבינו מדוע ערן ריקליס היה אחד מאנשי השנה החשובים של התרבות בישראל. אבל התואר לא מגיע בלי טונות של עבודה קשה: ריקליס הספיק השנה להפיק לאשתו את "ברקיע החמישי", עיבוד ספרותי נוסף שצפוי לצאת לאקרנים בקרוב, וגם להשלים בעצמו סרט ששמו "פלייאוף", על פי סיפור חייו של מאמן הכדורסל האגדי רלף קליין.ככה נראית התרבות הישראלית החדשה. "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"פורצי הדרך: אהרון קשלס ונבות פפושדו

עם כל הכבוד לגל העיבודים הקולנועיים לספרים ישראליים, החורף הביא איתו ממתק מרענן באמת: סרט אימה ישראלי, חלוצי ועצמאי, במסורת סרטי הסלאשרים האמריקאיים, אבל עם הרבה חריף ומודעות עצמית. הכל התחיל כשנבות פפושדו ניגש אל המורה שלו לקולנוע, מבקר הקולנוע אהרון קשלס, ושאל האם הוא רוצה גם לעשות סרטים או רק לדבר עליהם. השאר היסטוריה. כלבת הוא הסרט הישראלי שהכי הצליח בעולם השנה, הן מבחינת פסטיבלים והן מבחינת חשיפה תקשורתית, וגם בארץ סחף לאולמות כמות ישראלים גבוהה בהרבה מהמקובל בז'אנר. טוב, כשאניה בוקשטיין עושה סוקי, קשה להגיד לה לא. "כלבת" סימן את פתיחתה של שנת הקולנוע העצמאי, ואחריו הגיע פסטיבל קולנוע דרום, שהביא לחיינו את "2 בלילה", "פלנטה אחרת", "חתולים על סירת פדלים" וג'ו + בל. האחרון כבר הספיק להפוך לקאלט, האחרים עוד ייתנו בראש בחודשים הקרובים, וכולם בועטים כמו שמזמן לא בעטו בקולנוע הישראלי. "כלבת" היה ללא ספק נבחר לסרט השנה, אלמלא היה הסרט ההוא של יוסף סידר.לעשות סרטים במקום לדבר עליהם. נבות פפושדו ואהרון קשלס (צילום: יח"צ)גם איכות וגם כמות: יוסף סידר

עד שהגיע הערת שוליים, נראה היה שמדובר בשנה מעניינת לקולנוע הישראלי בכל התחומים מלבד אחד: הקופות. אמנם אף אחד לא ציפה לשחזר את ההצלחה של "זוהי סדום" (עם קשת, כידוע, לא מתחרים), אבל מה עם איזה "פעם הייתי" או הישג בינוני דומה? בפקולטות ללימודי תרבות עוד יחפרו הרבה בשאלה כיצד הפך סרט על שני חוקרי תלמוד ירושלמיים ללהיט הקופתי הגדול של השנה. מעבר לזכייה המסוקרת בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון, סידר הצליח להפוך נושא, שאפילו בתוך האקדמיה לא נחשב כנוצץ במיוחד, לסרט אוניברסלי סוחף על השאיפה להכרה ועל יחסי אבות ובנים. אם נסתמך על ניסיון העבר, יש סיכוי לא רע שזה יהיה הטרנד החם הבא של הקולנוע הישראלי. סידר כבר עשה את זה בעבר עם ההצצה האינטימית לחייהם של מתנחלים בסרט "ההסדר", עם הדרמה המשפחתית "מדורת השבט" ועם הסרט שהצית את גל סרטי המלחמה של סוף שנות ה־2000, "בופור". איזו סגירת מעגל זו תהיה אם דווקא סידר, מי שהגדיר את הז'אנרים המאוסים האלה, יהיה גם זה שיקבור אותם.הוציא מלבנון יותר מאהוד ברק. יוסף סידר בפסטיבל קאן (צילום: AP)צדק אמנותי: "הערת שוליים" סחף את פרסי אופירהאיש עם קרן השפע: יורם הוניג

"המיזם לקולנוע וטלוויזיה ירושלים", קרן הקולנוע האזורית הראשונה והיחידה (בינתיים) בישראל, הוקמה לפני שלוש שנים במטרה הפטרונית משהו לשנות את תדמיתה של עיר הקודש בקולנוע ובטלוויזיה. לצורך העניין היא הזרימה כספים גדולים לתעשייה ופיתתה יוצרים מקומיים לכתוב עלילות שמתרחשות מחוץ לתל אביב, כלומר בירושלים. השנה נהנה המיזם, ויורם הוניג בראשו, מרוב פירות העבודה המאומצת שהושקעו בו מאז הקמתו: "הדקדוק הפנימי" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שזכו בתמיכת המיזם והתמודדו ראש בראש בכל הקטגוריות של פרס אופיר אשתקד. השנה נשלחו לטקס את "הערת שוליים" (שהיה בדיעבד לזוכה הגדול), השוטר ואורחים לרגע (שהסתפקו במועמדויות מכובדות). הוסיפו אליהם את הסדרות "ילדי ראש הממשלה" ו"אורים ותומים", שבאו אחרי "עספור" ו"עבודה ערבית", וקבלו מיזם שהוכיח את עצמו. בקנה כבר ממתינים הסרטים "דילרים" ו"התפוררות", מה שמבטיח שיורם הוניג יגהץ את החליפה גם לקראת טקס פרסי אופיר של השנה הבאה.שם את ירושלים על המפה. יורם הוניג עם ראש העיר ניר ברקת (צילום: פיליפ טואיטו)אורון שמיר מדבר עם יורם הוניג על השנה שעברה על קרן הקולנוערחוק מהזרקורים: ארז קו-אל

סיכום שנה הוא הזדמנות טובה לשבח את מי שעמלים מאחורי הקלעים, או במקרה הספציפי הזה - יושבים לבד בחושך וכותבים. בקולנוע הישראלי החדש יש המון במאים-תסריטאים; הבעיה היא שרק קומץ מהם באמת מצטיין בשני התחומים באותה מידה. האחרים פשוט מביימים את מה שכתבו כדי להשיג שליטה מירבית ביצירה, או כותבים בעצמם למרות שיד מכוונת של תסריטאי חסר אגו היתה יכולה לעזור בקצוות. בנוף כזה, נעים לגלות תסריטאים שהם רק כותבים מוכשרים, בלי שאיפות בימוי (לפחות כרגע). כזה הוא נח סטולמן ("מישהו לרוץ איתו", "תמרות עשן", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"), וכזה הוא התסריטאי המצטיין של השנה, ארז קו־אל. אחרי סרט הביכורים "חמש שעות מפריס" פנה אל הטלוויזיה, מעוזם של תסריטאי ישראל הרעבים לפרנסה, והשתתף בכתיבת הסדרות "חיים אחרים" ו"שלושה". לפני כחצי שנה זכה בפסטיבל סאנדנס היוקרתי בפרס התסריט הטוב ביותר על הפיצ'ר השני שלו, בוקר טוב, אדון פילדמן, ואל תתפלאו אם הוא ייקח גם את פרס אופיר הקרוב על התסריט המינימליסטי והמרגש הזה.הביא לקו-אל פרס מסאנדנס. "בוקר טוב, אדון פידלמן"

*#