רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יכולה לכל אסון: קירסטן דאנסט שורדת גם את לארס פון טרייר

ב"מלנכוליה" של לארס פון טרייר קירסטן דאנסט צריכה להתמודד עם סוף העולם. אבל זה היה כלום לעומת מסיבת העיתונאים (או סצינת העירום) שהוא אילץ אותה לעבור

תגובות

בראשון מבין שני הסרטים המוערכים שקירסטן דאנסט השתתפה בהם בפסטיבל קאן ה-64, הקהל הממוגנט צפה בה בעוד שתריסר רגשות – בין היתר שעשוע, סטואיות, מצוקה, תשישות, מבוכה ועצב – רצו על תווי הפנים שלה, בסצינה שבה היא נדרשה להישאר מרוכזת בכל רקע ולהביע מגוון עצום של רגשות, כמעט בלי דיאלוג.

הטור-דה-פורס הזה היה הופעה חיה חד פעמית במסיבת עיתונאים שבה הבמאי הדני הדכאוני והאקסצנטרי לארס פון טרייר עשה כמיטב יכולתו לטרפד את הבכורה של סרטו האחרון, מלנכוליה, בו דאנסט מככבת, ושיוצא השבוע למסכים בארצות הברית. בעודו משוטט לתוך מבוי סתום חסר טעם של פטפוטים על נאצים, יהודים, ישראל ומוצאו שלו, דאנסט ישבה לידו וצפתה בו – למרות שהביטוי "צפתה בו" אפילו לא מתחיל לתאר את מה שכונה בבלוג FourFour "החוויה האנושית לחלוטין, המלחיצה עד מאוד, של לצפות בה מגשרת בין המציאות שלה לבין מה שקורה לידה".איפה ברוס ויליס כשצריך אותו? "מלנכוליה":

דאנסט, שנדמה שנמצאת בתודעה שלנו כבר שנים אבל בסך הכל בת 29, שמחה לדבר על שני הרגעים האלו בקאן. בשיחה בגריניץ' הוטל בטרייבקה, ליד הדירה שלה, היא מצחקקת, נאנחת, מנענעת את הראש: "התגובה שלי הייתה כמו תגובה לחבר שפשוט הורג את עצמו. כל כך כעסתי שהואפ שוט המשיך, מנסה להוציא מהקהל צחוק. והייתי מאוד מודעת לזה שאני בחדר מלא בעיתונאים, ושאני לא יכולה להגיד כלום, למרות שנראה לי שבנקודה מסוימת לחשתי לו, 'לארס, תסתום, זה נורא'. ואז חשבתי על ההמשך, ודמיינתי 'המסיבה בוטלה', 'הארוחה בוטלה', 'הקרנת הבכורה בוטלה'".

עבור דאנסט, שממשיכה להיות תומכת נלהבת של פון טרייר (אבל לא של ההערות שלו), זה לא היה רגע מפתיע במיוחד. כשהיא שמעה לראשונה שהבמאים סוזן בייר ("בעולם טוב יותר") ופול תומאס אנדרסון ("מגנוליה", "זה יגמר בדם") המליצו לפון טרייר עליה לתפקיד של ג'וסטין, היא טסה לדנרמק כדי להיפגש איתו. ג'וסטין היא הגיבורה המדוכאת קלינית של "מלנכוליה", שקודם מחריבה את נישואיה בני היום ואז מתמודדת, בגבורה מרשימה, עם סוף העולם. "יצאנו לארוחה באותו הלילה, והוא סיפר לי הרבה על הדיכאון האישי שלו", היא מספרת. "אני חושבת שקוקטייל הכדורים שהוא צריך לקחת גורם לו לרעוד לפעמים, אז שאלתי אותו, 'לארס, אתה בסדר?'. הוא מעורר רצון לטפל בו. ואז הוא מתחיל להגיד כל מיני דברים – דברים שלא אומרים לבחורה צעירה שאתה אוכל איתה ארוחת ערב לראשונה".

פון טרייר, לא ג'נטלמן בשוודיה, שם צולם הסרט בקיץ 2010, דאנסט מספרת, "אכלנו עוד פעם, והוא שוב התחיל", עם בדיחות לא הולמות שהבהילו את שותפה של דאנסט לסרט, קיפר סאת'רלנד, עד כדי שהוא "התחיל כמעט לגונן עליי. אבל בארוחה הזאת הבנתי, זה פשוט חוש ההומור שלו, ואהבתי את זה", היא אומרת. "כן, יש לו צד מוזר וקצת סוטה. אבל או שזורמים עם זה, או שחוסמים דברים מסיומים, או צוחקים על זה, או פשוט אומרים, 'טוב, שיהיה, ווירדו'".

זה לא סוף העולם, עד שזה כן. קירסטן דאנסט ב"מלנכוליה"שום דבר מזה לא הפריע לה לקחת את התפקיד, וגם לא האתגר שבלשחק דמות מרכזית שבמשך זמן רב  לא אומרת כמעט דבר. במיוחד בסצינת החתונה הארוכה שממלאת את החצי הראשון של "מלנכוליה": דאנסט מעבירה את האומללות החומצית, הבוערת של ג'וסטין עם מינימום של מילים. "בתסריט יש קטעים שלמים שמתוארים ככה: 'היא עוצרת. היא עושה כמה צעדים. היא מביטה למעלה. היא רואה את בעלה. היא מסתובבת והולכת למגרש הגולף'", מספרת דאנסט, שגם היא התמודדה עם דיכאון והחליטה לעשות מה שהיא מכנה "תרפיית דמות" כדי להתכונן – ועבדה עם מאמן על כל רגע בתסריט, כמה שעות ביום במשך שבועות.

סאתר'לנד מתאר אותה כ"מחויבת באופן לא יאומן לכיוון שלארס רצה. במובן מסיום, היא נתנה כל כך הרבה לתפקיד, כמעט נכנעה לו, עד שאולי היא קיבלה מהסרט יותר מכל אחד אחר". אבל אם דאנסט קפצה לתפקיד עם הראש, היא גם הייתה יסודית לגביו: "ברור שכשאתה מדוכא, לא תמיד ברור לך למה אתה מגיב באופן מסוים. אבל עבור הדמות שהייתה לי, הייתי צריכה לדעת בודאות מה הם הדברים שמעורפלים מבחינתי. וידעתי שלארס רוצה ממש להתביית על האופן שדיכאון נראה בעיניים – שאתה יכול לחייך והעיניים שלך יהיו מתות. כשאני צופה בסרט כיום, יש סצינות שבהן אני בכלל לא מזהה את עצמי או את הקול שלי", היא אומרת, "הקול שלי כל כך שקט שזה גורם לי לאי נוחות".מתמודדת עם צרות אחרות לגמרי. קירסטן דאנסט ב"ספיידרמן 3"

הדבר הזה נכון במיוחד בחצי השני של הסרט, שבו כוכב לכת בשם מלנכוליה מבצבץ מעל ראשי הגיבורים בעודו מתקרב במסלול התנגשות לכדור הארץ. דאנסט מתעקשת שזה "הכי כיף שאי פעם היה לי על סט צילומים. דיכאון אמיתי משעמם, לא קורים יותר מדי דברים קולנועיים. לארס מצא דרך מאוד יצירתית להפוך אותו ללא-משעמם". ובעוד ש"מלנכוליה" סידר לדאנסט כמה מהביקורות הכי טובות בקריירה שלו, יש בעיה אחת שהוא לא יפתור: "כן", היא אומרת בעליצות, "אני קצת נבוכה כשמישהו ברחוב אומר לי, 'היי, מתי תעשי עוד סרט? לא ראיתי אותך מאז 'ספיידרמן'".

למרות שהיא לא הפסיקה לעבוד מאז ההגעה הסוערת שלה ב-1994 בתור בת ה-12 שגנבה את ההצגה ב"ראיון עם ערפד" מטום קרוז ובראד פיט, כעת עברו יותר מארבע שנים מאז שהיא כיכבה עם טובי מקגווייר ב"ספיידרמן 3", הפעם האחרונה שבה היא שיחקה בסרט של אולפן גדול. היא מדברת בחיבה על מותג הקומיקס – "אני מתגעגעת לנוחות שבידיעה שאני אחזור לשם אחת לכמה שנים. גדלתי בזמן הסרטים האלה". אבל הלב שלה לא נשבר כשסוני החליטו לאתחל את הסדרה עם קאסט צעיר יותר בקיץ הבא. "חשבתי שיהיה ממש מגניב אם טובי ואני נעבור ברקע של הסרט החדש בתור ניצבים, נגיד, נאכל צהריים ליד הספיידרמן החדש", היא אומרת.הפכה למרכז הסרט. קירסטן דאנסט ב"ראיון עם ערפד"

"יש בה משהו עמוק, לא צפוי לצד המראה הבלונדיני החמוד שלה", אומרת סופיה קופולה, שביימה אותה ב"חמש ילדות יפות" וב"מארי אנטואנט". "זו האיכות המסתורית הזאת שגורמת לך לרצות לצפות במישהו; ברור לך שקורה משהו מורכב יותר ממה שרואים על פני השטח". דאנסט אומרת שלא הייתה אסטרטגיה מסוימת מאחורי העזיבה שלה את הקולנוע המיינסטרימי, מלבד, אולי, רצון לברוח מטייפקאסט. דאנסט היא אולי השחקנית היחידה של דורה שכששואלים אותה על השאיפות שלה לעתיד, מציינת בנשימה אחת רצון לעבוד עם מיכאל האנקה, הבמאי האוסטרי שהסרטים המיזנטרופיים שלו גורמים ל"מלנכוליה" להיראות כמו "Glee", ואז מדברת על כמה שהיא הייתה שמחה לדבב סרט מצויר של פיקאסר. "אני לא רוצה להיות 'נערת שוברי הקופות'", היא אומרת, "אבל אני גם לא רוצה להיות 'ילדת האינדי ההיא'".

*#