אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די.וי.די: "Win Win" מציג היאבקות בסגנון אנושי

סיפור מדויק ושובה לב מבית היוצר של תומאס מקארתי, פול ג'יאמטי בתפקיד הראשי - כל הרכיבים הנכונים לדרמה קומית מרגשת ולא קיטשית. ואפילו סצינות ההיאבקות מעולות

תגובות

אם טרם יצא לכם להתוודע אל הקולנוען האמריקאי תומאס מקארתי, "Win Win" הוא הזדמנות מצוינת להכיר מספר סיפורים מחונן שהוא גם במאי כישרוני ועדין נפש. ואם צפיתם בעבר בשני הסרטים הקודמים של הבמאי וחיבבתם את הטון המריר־מתוק, הסרט החדש שלו לא יאכזב. משום שקצת כמו בסרטו השני, "האורח", חייו של הפרוטגוניסט משתנים כאשר בסלון ביתו נוחת לפתע אדם זר ושונה ממנו בתכלית; ומפני שבדומה לסרטו הראשון, "אנשי התחנה", שתי נפשות אבודות ימצאו גאולה דרך יצירת קשר משותף.זהו סיפורו של מייק פלהרטי (פול ג'יאמטי, שמן ומקריח מתמיד), עורך דין במשרד קטן בשעות היום ומאמן קבוצת היאבקות של נערים בערב. בלילה הוא חוזר על ארבע אל משפחתו החמה, הכוללת את אשתו (איימי ריאן) ובנותיו הקטנות. כסף תמיד חסר, ובדרכו של מייק נקרית הזדמנות פז. קשיש אמיד (ברט יאנג), אמור להיות מפונה מביתו עקב המצב הסיעודי שאליו נקלע, אלא אם יימצא לו משגיח. מייק מגלה שהמשרה מבטיחה המחאה חודשית ודשנה, ומציע עצמו לתפקיד, אבל במקום להיתקע עם הישיש בביתו הוא זורק אותו בבית אבות. מי שכן מתרסק לתוך ביתו של מייק הוא קייל (אלכס שאפר), נכדו של הזקן שבא לשהות אצל סבו. מייק מגלה שהנער הוא עילוי בתחום ההיאבקות ומחליט לטפח אותו, תוך שהוא מסתיר ממנו את הסיבה האמיתית שבגינה סבו אינו גר בבית יותר. הכל הולך חלק עד שאמא של קייל (מלני לינסקי), משתחררת ממוסד גמילה מסמים ומאיימת לפרק את האידיליה שנוצרה.עכשיו אפשר יהיה כבר להפסיק לקבל את ג'יאמטי בתפקידי משנה?ההיאבקות בסרט אינה הקרקס הראוותני בסגנון "המתאבק" של דארן ארונופסקי או "נאצ'ו ליברה". מדובר בהיאבקות בסגנון יווני - זו שבה שני גברים בטייטס גוהרים אחד מעל השני בתנוחות מעניינות עד שאחד מהם מוצמד לרצפה או נכנע. בכל מקרה, היאבקות מכל הסוגים מצטלמת נהדר, ולרגעים נדמה שהסרט הולך לכיוון של דרמת ספורט - כזו שבה האתלט משיג שליטה בכאוס של חייו בעזרת המתרחש בזירה - אך מקארתי רק נוגע בז'אנר, ספק מלטף אותו ספק סוטר לו, ואז ממשיך הלאה עם הדרמה הקומית, בדגש הרגיל שלו על דמויות יוצאות מגדר הרגיל.בלי דמויות מקרטון אצל מקארתי אין טובים ורעים ואין דמויות שנשארות במקום או שאינן עוברות תהליך לאורך הסרט. מייק נראה בתחילה כעורך דין נכלולי, החומד את כספו של זקן חסר ישע, אבל אז מתגלה כאיש משפחה למופת ואדם עם לב זהב. וזהב, כידוע, שווה יותר מכסף. קייל מוצג כטינאייג'ר אדיש וחסר רגישות, אך חושף לאט ובהדרגה את הצלקות הנפשיות שגרמו לו לגדל את השריון המטאפורי שהוא עוטה. אפילו אמו - מכורה לסמים לשעבר, שעוברת דמוניזציה לאורך כל הסרט - מספיקה להראות כמה צדדים בדקות המעטות שהיא מופיעה על המסך. את עיצוב הדמויות הפשוט והמדויק משלימות הופעותיהם המשובחות של כל אחד ואחת מן השחקנים והשחקניות. בולטים במיוחד ג'יאמטי בתפקיד לא אופייני של איש נורמטיבי, וגם שאפר - מתאבק מקצועי בן 18 שזוהי לו הופעת בכורה קולנועית. אותי הכי בידר בובי קנבייל, הגרסה האמריקאית של ניר (נירו) לוי, בתפקיד חברו הטוב של הגיבור.אלכס שאפר בכלל לא למד משחק. "Win Win"שם הסרט, לצד מוטיב הניצחון והווינריות השזור בו עד לרמה אירונית, מייצג את כל תרבות המצליחנות בחברה המערבית בכלל וארצות הברית בפרט. ולבמאי יש הרבה מה להגיד בנושא. הוא אמנם מתבל הכל בחידודים ובבדיחות מצחיקות מאוד, וזורה מעט שיט ופאק במינון קפדני ותזמון נכון, אבל האווירה הכללית היא של דרמת מוסר - כזו שרק מבקשת מצופיה להקשיב, בלי ציניות אם אפשר.  אם חיפשתם על המדף סרט חביב ועשוי היטב שחף מרוע אנושי אבל לא גולש לקיטש - הניצחון מובטח.

"Win Win". בימוי: תומאס מקארתי. ארה"ב 2011, 106 דקות. אנגלית.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

*#