רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איטלקית למתחילים: הכירו את נני מורטי

הרוב מכירים את הבמאי האיטלקי נני מורטי בגלל "חדרו של הבן", אבל דווקא זה לא מייצג את הרזומה המרשים שלו. מדריך לצופה המתחיל במורטי, רגע לפני צאת סרטו החדש "יש לנו אפיפיור"

תגובות

אין דרך יפה לומר זאת - הקולנוע האיטלקי הוא לא מה שהיה פעם. פעם הוא היה ממש ביטוי גנרי שזורקים כשרוצים להגיד משהו על קולנוע איכותי בלי למעשה להגיד יותר מדי (והימים האלה חלפו. לפני כמה שנים, למשל, עוד היה נכון להגיד "קולנוע איראני"; אני חושש שאני לא בטוח מה הניימדרופינג הנכון השנה). ואפילו פאולו סורנטינו, מהבמאים האיטלקיים המהוללים של השנים האחרונות, הלך ועשה סרט באנגלית, ועוד עם שון פן. אבל נדמה שלאיטלקים יש קלף אחד בטוח: נני מורטי, שלא משנה מה הוא יעשה, זה תמיד יהיה באיטלקית, תמיד באיטליה, עם וספה.יש לנו אפיפיור - מועדי הקרנה

יש המשווים את מורטי - הנוירוטי, שמככב תמיד בסרטים שלו בדמות פחות או יותר דומה (או עצמו, או מישהו שהוא ממש כמו עצמו, או פסיכולוג, או פסיכיאטר), ושיש לו את העניין הזה בפסיכואנליזה, ושקשור מאוד לחיים ברומא - לוודי אלן. השוואה קצת מצחיקה. גם כי וודי אלן עזב את ארצות הברית כזירה קולנועית כבר לפני עשר שנים, דבר שמורטי בטח לא יעשה לעולם. גם כי מורטי הוא הרבה יותר איטלקי משאלן אי פעם היה יכול לדמיין את עצמו אמריקאי, יהודי גלותי שכמוהו. חוץ מאולי ב"חדרו של הבן", דווקא סרטו המפורסם ביותר (וזה שסידר לו פרס ראשון בפסטיבל קאן), העניין הלאומי תמיד נמצא אצלו כחלק מהמתכון. הוא לא פטריוט, הוא אתאיסט - לפעמים כועס יותר, לפעמים כועס פחות.חרדת קודש. "יש לנו אפיפיור":

זו אחת הסיבות ש"יש לנו אפיפיור", סרטו החדש, שיצא למסכים בסוף השבוע הזה, עורר פליאה אצל הקהל. מורטי משחק בו אמנם בתפקיד משנה, פסיכיאטר אתאיסט שנקרא לפתור את התקפי החרדה של האפיפיור שזה עתה נבחר (אבל מוצא עצמו במהרה מתעסק בדברים לא קשורים לחלוטין), אבל הכנסייה הקתולית לא מותקפת בסרט בכלל. היו מצפים שהיא תספוג את מלוא הזעם של מורטי, אבל "יש לנו אפיפיור" כמעט ושאינו סאטירי. הוא קומדיה עדינה, קצת משונה, מאוד נוסטלגית ומאוד לא אופיינית. ממש לא סרטו הטוב ביותר, אך גם לא בהכרח כישלון, כפי שסברו חלק מהמבקרים שצפו בו בפסטיבל קאן.

"חדרו של הבן" (2001): נאמר זאת כך - רוב האנשים שראו מתישהו בחיים שלהם סרט של מורטי, ראו את "חדרו של הבן". לא שזה אומר שמדובר בסרט אופייני לו, או שהם אפילו בהכרח יודעים את שמו. הסרט הכי נוגה ומלנכולי שלו, עם מורטי בתפקיד פסיכיאטר ששכל את בנו ומנסה לפענח את חייו (של הבן. כלומר, גם של עצמו, על הדרך. אבל בעיקר של הבן). הביא למורטי, כאמור, את "דקל הזהב" - על פני מתמודדים כמו דיוויד לינץ' ("מלהולנד דרייב"), האחים כהן ("האיש שלא היה שם") וז'אק-לוק גודאר ("בשבח האהבה").המפתח לתהילה. "חדרו של הבן":

"קיימן" (2006): אחת הסיבות שבגללן המבקרים היו מופתעים מכפפות המשי בהן "יש לנו אפיפיור" טיפל בכנסיה הקתולית הייתה המורשת של "קיימן" ("התנין") - שבו מורטי השתלח באופן חסר תקדים בממשלתו של סילביו ברלוסקוני, ראש הממשלה השנוי במחלוקת, בלשון המעטה, של איטליה. זהו סרט קליידוסקופי, שהוא מצד אחד, אכן סרט על ברלוסקוני (אותו מגלמים שלושה שחקנים - ביניהם גם מורטי), ומצד שני גם סרט על סרט על ברלוסקוני. אמיץ כמעט, אולי כמו, אולי אפילו קצת יותר מ"האלוהי" של פאולו סורנטינו (שאגב, מגיח לתפקיד אורח בסרט).משל על פוליטיקה או משל על קולנוע? "קיימן":

"יומנו של נני מורטי" (1994): ברור שבמאי שמרוכז בעצמו כמו מורטי יעשה מתישהו סרט פסאודו-דוקומנטרי, אוטוביוגרפי. למען האמת, זה גם הסרט האהוב עליי שלו. יש משהו קסום בדמות המבולבלת של מורטי, שמתרוצצת ברחבי איטליה על וספה מצ'וקמקמת, מהרהרת על קולנוע ובסוף גם נקלעת לטירוף בירוקרטי בין רופאים וחדרי המתנה. זהו סרט נרקיסיסטי באופן מובהק, ולמי שדברים כאלה עושים רע - ויש לא מעט כאלו - כדאי להתרחק מ"יומנו של נני מורטי" כמו מאש. מי שנהנה מהצצות מבוקרות או רוצה סיור מודרך בראש של האיש הזה - ימצא כאן פנינה אמיתית.לא שמע על בלוגים. "יומנו של נני מורטי":

"אפריל" (1998): סוג של סרט המשך ל"יומנו של נני מורטי", אבל גם לא באמת אבל גם כן. בעיקר כן, במובן שלא כדאי, למי שלא הצליח להתמודד עם היומן, בכלל לטרוח עם "אפריל". זהו הסרט שמצדיק את התואר המפתיע שלפעמים מדביקים למורטי - "וודי אלן האיטלקי" (בכל זאת, אם וודי אלן היה צריך לעכל אפילו עשירית מהפוליטיקה של מורטי, הוא היה מקיא מרוב לחץ והולך לשמוע ג'אז על הספה). מורטי מנסה לצלם קומדיה, להביא ילד לעולם וכמובן נסחף בעקבות המחשבות והנוירוזות שלו. לא חסר מה לאהוב כאן, כאמור, למי שיכול לסבול דברים כאלה."Mass Is Ended" (1985): מהסרטים הראשונים שבנו את הפופולריות של מורטי. קומדיה כועסת על עיירה קטנה ועל כומר עם עבר של פעיל שמאל (שוב, כמובן, מורטי). ממרחק של 26 שנים הוא אולי נראה קצת מתקתק, קצת מוכה ברומנטיזציה של החיים בכפר, של איטליה הקטנה. יש בו גם לא מעט זעם ופוליטיקה, כמובן, כי אצל מורטי זה או זה או רחמים עצמיים.יש לנו אפיפיור - מועדי הקרנה

*#