רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משון פן עד ניקול קידמן: התפקידים הקטנים של השחקנים הגדולים

שון פן הוא לא רק הארווי מילק, הוא גם תמהוני שמנסה לרצוח את ניקסון. ניקול קידמן היא לא רק גיבורת "דוגוויל" אלא גם אישה אבודה ב"הלידה". התפקידים הכי לא מוערכים של מיטב השחקנים

תגובות

כשעולה שמו של פטריק סוויזי ז"ל, תמיד יעלה לראש האימג' המפורסם מ"ריקוד מושחת" בו הוא מניף באוויר את  ג'ניפר גריי. חלקינו אולי ייזכרו בעמידתו שלובת הידיים על הפוסטר של "שומר הבארים". אף אחד לא ידמיין את סוויזי, נגיד, בדראג עם יותר מייק-אפ ממה שליידי גאגא שמה על עצמה בשנה, כפי שעשה ב"קאדילק של סוף שבוע", כנראה תפקידו הטוב ביותר.

ככה זה בדרך כלל. לכל שחקן יש את התפקידים שעשו אותו, ואת התפקידים שנשכחו, לרוב הזמן מסיבה טובה. ועדיין, לפעמים איזשהו תפקיד שאיש לא זוכר, בסרטים שאיש לא ראה, הוא פסגת הקריירה של השחקן. קומץ של שחקנים מפורסמים שהצליחו להתעלות על עצמם דווקא בסרט שלא זכה להערכה הראויה לו, והגיע הזמן לעשות קצת צדק עימם – ספק עם השחקנים, ספק עם הסרטים.

לוכד פסיכופטים, לא אחד מהם: ג'ק ניקולסון ב"השבועה"

בחירת התפקידים של ג'ק ניקולסון מאז שנות השבעים הייתה די הומוגנית. בין אם זו קומדיה או סרט קומיקס, ניקולסון הצליח להפוך את הטירוף לכל כך כריזמטי שאפשר לסלוח לו על כל הדברים האיומים שהדמויות בגילומו מבצעות.

בשנת 2001, ניקולסון השיל מעליו את תפקיד השטן ולקח על עצמו את דמותו של ג'רי בלאק, בלש ותיק שמתחייב למצוא רוצח ילדות גם אם שפיותו תלויה בזה. זה קרה ארבע שנים אחרי האוסקר על "הכי טוב שיש", בסרט השלישי שביים שון פן - "השבועה". זהו הטור-דה-פורס של ניקולסון, בעיקר מכיוון שהוא הצליח לייצר דמות כל כך פגיעה ואפורה, כל כך יומיומית, שהיה בלתי אפשר להאמין שזה הג'וקר או ג'ק טורנס של "הניצוץ". שנה לאחר מכן הוא בחר עוד דמות מזדקנת ואבודה בסרט "אודות שמידט". זה כבר נגמר במועמדות לאוסקר.והכי חשוב: בסרט הזה יש לו שפם. "השבועה":

בוודאי שביימתי את "התפוז המכני": ג'ון מלקוביץ' ב"צבע אותי קובריק" בין סרטי איכות כגון "יחסים מסוכנים" ו"להיות ג'ון מלקוביץ'" וסרטי קיץ סטייל "קון אייר" ורובוטריקים 3, ג'ון מלקוביץ' הוא אחד השחקנים היותר מגוונים ומפתיעים בקולנוע האמריקאי. הוא אמנם לא תמיד מתעלה על עצמו, אבל על כל "ג'ונה הקס" יש לו איזה "לקרוא ולשרוף" מוכן בקנה.

אבל את תפקידו האחרון הגדול באמת עשה מלקוביץ' דווקא בקומדיה בריטית תמוהה במיוחד המבוססת על סיפור אמיתי: בסוף שנות התשעים הסתובב ברחבי אנגליה נוכל שהפיל ברשתו גברים כנשים כאחד, כאשר הוא מתחזה... לסטנלי קובריק ומנצל את פרטיותו של הבמאי המפורסם – שילוב נדיר בין שם אגדי לפרצוף אלמוני. מכיוון שהוא (וגם האחרים) לא ממש ידעו איך קובריק מדבר או מתנהג, הוא הציג לכל קורבן קובריק שונה בתכלית, מנותק לגמרי מהאמיתי.

מלקוביץ', בתפקיד הנוכל (ששמו האמיתי היה אלן קאנווי), עשה תפקיד נהדר כאשר הוא עובר מפרסונה לפרסונה במיומנות קומית ודרמטית מרהיבה, בעלילה שהייתה נשמעת מופרכת לגמרי אלמלא הייתה אמיתית לחלוטין.מספרים שאת הסיפור האמיתי קובריק קיבל בהומור. "צבע אותי קובריק":

הלילות במעצר היו רב-פעמיים: רוברט דאוני ג'וניור ב"לילה חד פעמי" רובנו שכחנו את זה, אבל החיים לא תמיד חייכו למר רוברט דאוני ג'וניור, כיום (שוב) אחד השחקנים האהובים ביותר בעולם. הייתה תקופה אפילה של התמכרויות וגמילות, סמים ועבריינות. בין המועמדות לאוסקר על "צ'אפלין" ב-92 והמועמדות על "רעם טרופי" ב-2008, לדאוני המסובך היו רגעים רבים בהן נדמה היה שהנה הוא חזר לעצמו, אך משל היה לינדזי לוהן, נפל שוב ושוב באותה המלכודת. אחד הרגעים הצלולים שלו באותן שנות משבר שלו היה בדרמת היחסים העדינה של מייק פיגיס "לילה חד פעמי", משנת 1997, שנייה אחרי ההצלחה של "לעזוב את לאס וגאס".

התפקיד הראשי של הסרט היה אמנם של ווסלי סנייפס, אבל הסרט נשלט על ידי דאוני בתפקיד משנה של חברו הטוב ביותר של הגיבור, רקדן הומוסקסואל שגם גוסס מאיידס על הדרך. תכלס – בדיוק החומרים מהם עשוי אוסקר. חבל שדאוני היה עסוק בחומרים אחרים לגמרי באותן שנים. הסרט לא זכה לתהודה כלשהי וקמל ממש בסמוך ליציאתו, ויחד אתו תפקידו היפה של דאוני.מי היה מאמין שזה איירון מן? "לילה חד פעמי":

הלידה הרעה. ניקול קידמן ב"הלידה":

בפאה קצרה שהזכירה, ולא בכדי, את מיה פארו ב"תינוקה של רוזמרי", ניקול קידמן הובילה את דרמת המסתורין הזו משנת 2004 בבימויו של במאי הקליפים הבריטי ג'ונתן גלייזר. בהופעה מאופקת ועצורה, קידמן מגלמת אישה צעירה שמתכוננת לנישואיה הקרבים. ערב אחד ניצב בפתח ביתה ילד קטן עם פנים משונים וטוען שהוא גלגול הנשמות של אהובה הקודם שנפטר במפתיע.הסרט מסוגנן מאוד, שקט ומרומז ולכן לא דיבר אל רוב צופי הקולנוע (בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה של אותה השנה הוא התקבל בקריאות בוז ושריקות). אבל קידמן זהרה שם. בשוט אחד נפלא, מתיישבת קידמן באולם האופרה ומביטה קדימה, כאשר ההופעה מתחילה המצלמה לא זעה ממנה, אלא מקובעת בקלוז-אפ סטטי ארוך ארוך שרק מעט שחקניות יכולות לצלוח בכבוד. ניקול קידמן הצליחה ובגדול.כמו בראבא ב"הערת שוליים". המבט החודר של ניקול קידמן:

לי הארווי 2: שון פן ב"ההתנקשות בריצ'ארד ניקסון" שנה אחרי האוסקר על "מיסטיק ריבר", פן הצטוות שוב לקולגה שלו מ"21 גרם", נעמי ווטס, בסרט קטן על סוכן רהיטים שהעולם לא עשה לו חיים פשוטים. את גאולתו הוא מתכנן בהתנקשות בנשיא דאז ריצ'ארד ניקסון.פן צוטט באומרו שזהו התפקיד הקשה ביותר שעשה. קשה לשפוט האם זהו תפקידו הטוב ביותר, מכיוון שנדמה שכל תפקיד שהוא עושה מתעלה על קודמו, אבל הוא בהחלט בשורה הראשונה. למרבה הצער הסרט מעולם לא גירד את התעניינות הציבור על אף מצוינותו וגם הבמאי ההולנדי נילס מיולר לא חזר לביים מאז.חבר של טראביס ביקל. "ההתנקשות בריצ'רד ניקסון":

צעצוע של סיפור: ריאן גוסלינג ב"לארס והבחורה האמיתית"

אמנם הסרט היה מועמד לפרס התסריט באוסקר 2007, אבל הוא קיבל הרבה פחות צופים משהוא היה ראוי להם. תשאלו את כל מי שכן הגיע אליו והתאהב לגמרי. ריאן גוסלינג כבר היה פרצוף מוכר בעקבות שובר הקופות "היומן" והמועמדות לאוסקר על "חצי נלסון" בשנה לפני, אבל היה זה תפקיד שונה מכל מה שעשה עד אז: לארס, בחור צעיר וקצת תמהוני בעיירה קטנה ומושלגת שמתאהב עד עמקי נשמתו בבובה מתנפחת. גוסלינג, בשילוב עם תסריט מבריק, הפכו את הסרט הזה לאחד הסרטים הכי שובי לב שנעשו בשנים האחרונות.גם לבובות מגיעה אהבה. "לארס והבחורה האמיתית":

הזדמנות חד פעמית: גארי אולדמן ב"רומיאו בן זונה"

הטוען לכתר "הנבל הגדול ביותר של שנות ה-90" (בדרכו עומד רק קווין בייקון), גארי אולדמן גילם חלאות בזה אחר זה והפך אותם לדמויות המשנה המרתקות והמהפנטות ביותר שניתן: "ליאון", "דרקולה", "רומן על אמת", "רצח מדרגה ראשונה", "האלמנט החמישי", "אייר פורס 1"... הבחור פשוט לא הפסיק. ב1993 אולדמן קיבל על עצמו – שימו לב - את התפקיד הראשי היחיד שעשה אי פעם בסרט אמריקאי, "רומיאו בן זונה" ("Romeo is Bleeding").

אולדמן הוא ג'ק גרימאלדי, שוטר מושחת ומכור ליותר מדי סמים, שכמובן מסתבך עם כמה מאפיונרים קטלניים ונשים קטלניות לא פחות בניאו-נואר המעולה של פיטק מדאק ("הסמויה", "רצח מאדום לשחור") על פי תסריטה של הילארי הנקין ("לכשכש בכלב"). רוב הסרט הוא נאלץ להתמודד עם מתנקשת רוסיה פסיכית, שאליה הוא, כמובן, גם נמשך. מאוד. אולדמן אולי לא לקח על עצמו (או לא קיבל?) עוד תפקיד ראשי הוליוודי, אבל כאן – ובטח בסצינת הסיום הבודדת והנוגה – הוא הוכיח מעל ומעבר שכתפיו מסוגלות לסחוב גם את זה, וללא מאמץ ניכר.אל תחפשו את יוליה אפילו. "רומיאו בן זונה":

ארצות הברית התיכונה, אולי: ויגו מורטנסן ב"רץ אינדיאני"

הבמאים פיטר ג'קסון ודיויד קרוננברג הפכו את ויגו מורטנסן לגיבור שכולנו חלמנו עליו. מאז פריצתו המאוחרת ב"שר הטבעות" עד למועמדותו לאוסקר על "סימנים של כבוד", מורטנסן שמר על שילוב מנצח של קשיחות ופגיעות. מעטים זוכרים שאת האיזון הזה מורטנסן כבר הביא בסרט "רץ אינדיאני", פרוייקט הבכורה של שון פן כבמאי ב-1991, רק ששם הפגיעות גברה על הקשיחות. זה היה תפקידו הראשי הראשון בסרט משמעותי, אבל על אף שבחי הביקורת על גילום פרנק רוברטס, חייל עמוס צלקות נפשיות, הסרט לא הקפיץ לו את הקריירה כפי שהיה אמור. מורטנסן נאלץ לחכות עוד עשור עד שהוא מצא את פרודו בפונדק זניח בארץ התיכונה. השאר היסטוריה. של אלימות.מבוסס בכלל על שיר של ספרינגסטין. "רץ אינדיאני":

*#