אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מביאים "אור אלוקי" ל"רמזור" ול"בוקר טוב, אדון פידלמן"?

מי היה מאמין שמאחורי המצלמה שמביאה למסך את "בוקר טוב אדון פידלמן" מחד ואת "רמזור" מאידך עומד אדם חרדי שרואה בעבודתו אפשרות לגאולה? שיחה עם בועז יהונתן יעקב

תגובות

אחד מהצלמים הטובים והעסוקים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע הישראלית הוא הצלם בועז יהונתן יעקב, אבל רק עליו נאמר כי הוא "משרתו הטוב של הסרט". "כצלם יש לי את הרצון לעשות את הדבר הנכון, שהוא מעל טעם ודעת", הוא מסביר, "זה כמו שישאלו אותך איזה משקה את אוהבת. יש כאלה שיגידו קולה, אחרים מנגו־פסיפלורה, ויש מי שיגיד מים. ומים זה מעל טעם. זה הדבר הנכון. הרצון הוא לעשות את הדבר הנכון ולא מה שטעים לי. כשאתה רואה צלמים שהשתלבו בתוך הדבר והמציאות שלהם לא תפסה מקום, זה חלום. כצלם אתה נותן שירות. עם השנים מצאתי שהמטרה שלי היא לא לכפות את העולם שלי, אלא להבין מה הבמאי רוצה ליצור".בוקר טוב אדון פידלמן - מועדי הקרנההקשר הכי קרוב על הסט מתרחש בין במאי לצלם. ולפי תפיסתו של יעקב, שלמות היצירה היא שלמות הקשר בין צלם ובמאי. ולכן עבודת צילום בעיניו היא בסופו של דבר עבודה על זוגיות. "בעבודה עם במאים אתה מתאמן על זוגיות ואיך להיות בזוגיות שהיא שלם אחד ולא שני חלקים. כך לגבי כל הקשרים שיש על הסט. וזו המטרה הראשונה, השלמות של הקשר. אסור להסתכל על העבודה שלי כעל 'באתי לצלם סרט'. זה פקשוש המטרה".בוקר טוב אדון פידלמן, שעלה אתמול למסכים, בוים על ידי יוסי מדמוני וצולם על ידי יעקב, מתרחש בחנות לשיפוץ עתיקות ברחוב לוינסקי שבפלורנטין, במהלך חורף גשום אחד. נדמה שהמצלמה שבה צולם הסרט העצוב הזה מאובקת וישנה כמו העתיקות בחנותו של פידלמן, כי תמונותיה דהויות ואפלוליות. אבל כשקרן אור עושה את הדרך פנימה אל תוך הסרט היא מלטפת ומרפאת את הדמויות. ויש ב"פידלמן" רגש ענתיקי שכזה, רגש שאדם מעניק לחפץ ישן שאיש אינו מוצא בו ערך מלבד לו עצמו, כמו מצלמה ראשונה ופרימיטיבית שרכשת לעצמך כשהתחלת לצלם.איזה מין פנס זה "אור אלוקי"? עבודת הצילום הצנועה והמאופקת בסרט הזה משרתת את העולם הארכאי והסגור שמדמוני יצר, ומתייחסת בכבוד לסביבה שבה הסרט הצטלם. ויעקב, כאמור, מתאים את סגנון הצילום לסיפור, ומצליח להשתנות מפרויקט לפרויקט. "זה רצון פנימי להצליח להתלבש כל פעם בבגד חדש", הוא מסביר, "וזה בולט אצל שחקנים שבכל פעם מנסים להיכנס לדמות חדשה". ב"עג'מי" הוא הבריק בצילום דוקומנטרי מחוספס, "חופשת קיץ" היפהפה היה פיוטי ומסוגנן, והפעם ב"פידלמן" הוא מלטף ולא מצלם, ועובד בעיקר עם אור טבעי."אני לא אוהב פנסים", מתוודה יעקב, "הם מפריעים לי על הסט. ב'פידלמן' דווקא יש פנסים, אבל אולי לא הרגשת אותם. כשאתה מאיר סצנה אתה חושב על כל פנס. פנס הוא כמו מילה וכל מילה תגרע או תוסיף, וכשאתה מצלם אתה מנסה להעביר רגש. תדליק עוד פנס - וכל הרגש נעלם. בתחילת הדרך כצלם אתה משתמש בהמון פנסים. אבל כשאתה מתבגר אתה מגיע ללוקיישן ויכול לצלם מה שקיים בו מבלי שהדלקת אף פנס. פנסים הם אגו. ועם השנים אתה פחות מנסה להשתלט על האור".אור טבעי במקום פנסים מיותרים. "בוקר טוב אדון פידלמן"יוסי מדמוני, במאי הסרט "בוקר טוב אדון פידלמן", טוען שבמקום פנסים יעקב משתמש במה שהוא מכנה "אור אלוקי". "כשהייתי אומר לו במהלך הצילומים 'זה פריים יפה' או 'תאורה יפה'", מספר הבמאי, "הוא היה אומר 'זה לא אני' ומצביע למעלה, לבורא עולם. אז הייתי אומר לו 'חלאס עם השטויות, תלמד לקבל מחמאה', אבל בסוף הבנתי שהוא באמת רואה את עצמו כצינור שמביא את האור מלמעלה למטה. וזה לא ממקום של ביטול עצמי אלא ממקום אחר, שבתפיסת האמן המערבי לא קיים, להיות צינור של אור אלוהי. וזה לא אומר שאין לו טביעת אצבע, או טביעת נשמה, כפי שבועז קורא לזה. הטביעה שלו היא אהבת האובייקט שהוא מצלם, ואילולא המבט האוהב שלו, סדרה כמו 'רמזור' היתה נראית כסדרה שונאת אדם".לא שווה פרוטה בועז יהונתן יעקב הוא בנו של המפיק רוני יעקב, מנהל הפקה ששייך לפרק הישן והמיתולוגי בתעשייה הישראלית, כשהפקות קולנוע היו גרנדיוזיות, לפני שהפכו בעידן החדש של שנות ה־90 לקאמריות. אביו, מאפר קולנוע בעירק, הגיע לישראל כבחור צעיר והחל לעבוד כמאפר. הוא איפר את שושנה דמארי ב"גבעת 24 אינה עונה" ואת חיים טופול ב"סאלח שבתי", שם כבר היה גם מנהל הפקה; הוא התמקצע כמנהל הפקה ב"דיזנגוף 99" והפך ליקירן של ההפקות ההוליוודיות הגדולות בישראל, כולל סדרת הטלוויזיה ההוליוודית "מצדה". אין פלא, אם כך, שבנו בועז נולד לתוך התעשייה הזו.כשהיה בועז בן 23 נסע להוליווד והחל לעבוד כעוזר צלם. שם גם חזר בתשובה. "לראשונה נפגשתי עם העולם כמו שהוא באמת. נכון שהייתי הרבה על סטים בחו"ל כנער עם אבי, אבל תמיד הייתי מוקף בחום ובמשפחה. ואז הגיע המפגש עם העולם האמיתי, שבו אם אתה לא מספיק חזק ביופי או בכסף אז לאנשים לא אכפת ממך. תמיד הרגשתי שמה שהכי יקר בחיים זה הרגש הפנימי שלך וזה מה שאתה מחלק עם אנשים. ופתאום בהוליווד הדבר הכי יקר לי לא שווה פרוטה, וזה היה סוג של הלם. כי אם קצה פסגת החלומות שלי נראית ככה, אז בשביל מה הגעתי? לאן יש ללכת? מה אני אמצא שם? התחלתי להרגיש אבוד. ואז פגשתי חבר, יוסף חיים כהן. הוא קלט שאני לא מסתדר עם העולם והתחיל לדבר איתי. מאז החיים שלי עלו על דרך חיובית ופורה ושמחה יותר".גם אותם הוא אוהב. "רמזור"יעקב הפך ליהודי חרדי המשתייך לקבוצת חב"ד. "זה כמו להיכנס לחדר ולהדליק את האור. צריך לרצות שיהיה אור. זה לא הוקוס פוקוס, זו עבודה. אמונה זה מלשון אימון ואתה מתאמן לראות בצורה חיובית".

מצב נפשי אחר לגמרי

ומאז שגילה את ה"אור האלוקי" באמריקה, יעקב לוכד אותו עבור הבמאים שאיתם הוא עובד. והוא כמעט תמיד עובד. עיקר פרנסתו בסדרות טלוויזיה (רמזור, "פרשת השבוע", "רביעיית רן", "עם סגולה"), ולכן קשה לתפוס אותו במהלך היום. בתחילת השיחה, כשהבעתי אמפטיה לעובדה שהוא סוחב מצלמה על הכתף 12 שעות ביום עם דרישה ישראלית להספק של עשר דקות מסך ליום, הוא אומר: "הקושי האמיתי בחיים הוא לא פיזי אלא נפשי. כשאדם שמח, היכולות הפיזיות שלו מפתיעות אפילו אותו. אבל נכון, בדרך כלל כשאני חוזר מימי צילום אני נרדם במונית ומפקשש את הדרך הביתה".

כצלם הוא מתמודד באופן יומיומי גם עם מצבים רגשיים קיצוניים, כאלה שיש בדרך כלל על סטים של סרטים. לחץ הזמנים, התקציבים, ריבוי האגואים המנופחים וריבוי האנשים בכלל, כל אלו גורמים למתיחות עזה בין הנפשות הפועלות. ההתמודדות הזו היא אתגר בעיניו: "הסט הוא סוג של התמודדות עם הכוחות שבתוכך, המאבק הפנימי בין החיובי והשלילי. וכשאתה מחפש לבנות את עצמך כאדם ולבדוק את עצמך זה מקום מאוד טוב ללמוד בו". בפשטות, ואת זה בועז לא יגיד, הוא מתמודד כל יום עם ערימות של מטורפים, ובסופו של יום הוא בסך הכל איש עדין ורגיש."החברה החרדית מתקשה לקבל אותי" הוא מנסה להחזיק במקל משני קצותיו. הוא נקרע בין העולם החרדי לעולם החילוני. כשאני שואלת אותו על צילום סצנות מפורשות, מיניות, לפעמים עם עירום, יעקב לראשונה מתפתל. "מבחינתי זו עבודה. כשאתה עסוק בעבודה אתה במצב נפשי אחר לגמרי. אתה מוטרד מהדברים הטכניים. אל תשכחי גם שבזמן שמצטלמת סצנה כזו, יש מקליט ויש גריפ ויש המון אנשים מסביב, לא רק אני. ולא ראיתי אף פעם מישהו שהוא לא דתי ונמצא שם, שמרגיש דברים אחרים. גם השחקנים עצמם, כולם מתייחסים לזה בצורה טכנית ומקצועית. חוץ מזה, גם גדלתי על סטים בתוך סצנות כאלה, אז זה לא חדש לי או מוזר לי".אך בכל זאת, בעולם החרדי סוג העבודה שלו מוקצה, ובעולם החילוני הוא נתפס כעוף מוזר. "בכל מקום יש לך מה לקבל ומה לתרום. לפעמים את שומעת משפט שנאמר בשיחה אקראית בין שני אנשים והוא משפיע על חייך. כך גם על הסט. נכון שהחברה החרדית מתקשה לקבל אותי, אבל גם דוד המלך לא היה דמות מקובלת. אמרו עליו שהוא צאצא של רות המואביה. הגאולה יכולה לבוא גם מהשוליים וגם ממקום לא נקי. היא בטח לא תבוא ממקום נוח וחלק. תמיד זה ידרוש הקרבה והליכה נגד כל הסיכויים".לא רק בזכות ששון גבאי. אורון שמיר על "בוקר טוב, אדון פידלמן""אדון פידלמן" נמכר להפצה בצפון אמריקהבוקר טוב אדון פידלמן - מועדי הקרנה

*#