אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עוני זה טאבו. לאנוס ולרצוח - זה שובר קופות"

השבוע ביקרה כאן הבמאית דברה גראניק, זוכת פסטיבל סאנדנס על "קר עד העצם" המוערך. במבט אנתרופולוגי היא מביטה על קולנוע, על עוני ועל המאהל ברוטשילד. רק אל תגידו לה שהיא מפורסמת

תגובות

כשדברה גראניק נכנסת לגלריית המלון, היא מסרבת להתיישב על הספה המלכותית ובוחרת דווקא בכיסא המתקפל שממול. "למה שאני אקבל את הספה?", היא שואלת, כאילו שמדובר בפינוק ראוותני. בכלל, נראה שגראניק (48) מרגישה נוח בתפקיד המצטנעת. "קר עד העצם", הסרט העצמאי האחרון שביימה, היה ההפתעה הגדולה של 2010, כשזכה בפרס התסריט והסרט הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס והיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, ועשה זאת בתקציב קטן יחסית - מיליון ו־800 אלף דולר בלבד. השבוע ביקרה גראניק בישראל במסגרת תוכנית לקידום נשים בקולנוע, בחסות מחלקת המדינה של ארצות הברית. היא הרצתה בפני סטודנטים לקולנוע בסם שפיגל ובמנשר, היתה נוכחת בהקרנות של סרטיה בחולון, בירושלים ובתל אביב ונפגשה עם תיכוניסטים וגם עם במאיות פלסטיניות בגדה המערבית."קר עד העצם", למי שטרם צפה, מביא את סיפורה של ריי, נערה בת 17 שמטפלת בשני אחיה הקטנים ובאמה המשוגעת ונשאבת לתוך עולם אפל של עיירה נידחת מלאת ייאוש, מעבדות קריסטל מת' ואלימות קשה, ומחפשת אחר אביה הנמלט, שמישכן את בית המשפחה וברח. העלילה משמשת בבואה לתיעוד מצמרר של הרי האוזרק במיזורי - אזור שנשאר מחוץ לציביליזציה ומאכלס אנשים שגרים בעוני בשממה, מאלה שמתגייסים לצבא כדי להציל את עצמם. העובדה שאת הניכור המקפיא אך מעורר ההזדהות הזה הצליחה גראניק לייצר בתקציב שכזה עוררה עניין רב סביב הסרט. "הצניעות יכולה גם לתרום לרומנטיות ביצירה, לא?", היא אומרת, "חוץ מזה, אצלנו, בגלל האיגודים, כל סרט שעולה מעל מיליון דולר מחויב לשלם שכר לצוות. אצלנו לא אומרים 'אוי, אשה מתוקה, את רוצה לעשות את הסרט הצנוע שלך בהרים?'. האיגודים ימצאו אותך בכל מקום וידרשו, כנראה בצדק, שכולם יקבלו שכר הולם".

"אני אסירת תודה לעיתונאים" היא גדלה בוושינגטון ולמדה בכלל מדעי המדינה. את האהבה לקולנוע גילתה דרך סרטים דוקומנטריים. "היסטוריים בעיקר", היא מספרת, "מלחמת העולם השניה, וייטנאם, תנועות חברתיות". בנישה הזו גם התחילה ליצור בעצמה. "צילמתי סרטים חינוכיים במפעלים, ורק שנים אחר כך החלטתי ללמוד קולנוע ונרשמתי לאוניברסיטת ניו יורק". סרט הגמר שלה "Snake Feed", שמספר על זוג שנאבק בהתמכרות לסמים בעיירה בצפון ניו יורק, זיכה אותה בפרס הסרט הקצר בפסטיבל סאנדנס ב־1998. היא פיתחה את הסרט לפיצ'ר "Down to the Bone", שגילה לעולם את השחקנית ורה פרמיגה ("השתולים" ו"תלוי באוויר"). הסרט זיכה את גראניק בפרס בימוי נוסף בסאנדנס, ובכל זאת, היא עדיין מהססת כשמוזכרת המילה קריירה. "אני עדיין מרגישה שכל סרט משמש מחברת טיוטות לסרט הבא".אכזרי עד כדי חוסר רחמים. "קר עד העצם":בכל שנה יש סרט אינדי צנוע שזוכה בפרסים וסוחף את הקהל בעולם. ב־2006 זה היה "מיס סאנשיין הקטנה", ב־2007 "ג'ונו", ובשנה שעברה זה היה הסרט שלך. איך את מסבירה את ההצלחה שלו?"ההופעות של ג'ניפר לורנס וג'ון הוקס (השחקנים המרכזיים ב"קר עד העצם"; י"ק). הקהל נדיב כשהשחקנים טובים. גם למפיץ יש חלק גדול בזה. בארצות הברית יש חלוקה לא הוגנת של הפצה לאורך החוף המערבי והמזרחי - כאילו יש רק שני קטבים שבהם נמצא הקהל. באמצע ארצות הברית נדיר למצוא סרטים עצמאיים, והמפיץ שלנו הבין שהסרט עוסק בליבה האמריקאית. מובן שגם הפצנו אותו במיזורי. לא היה לנו כסף לפרסום, ואני אסירת תודה לעיתונאים. הם יכלו לכתוב 'עלילה אפלה על קריסטל מת' במיזורי' בכותרת, אבל הם בחרו שלא. הם כתבו 'ניאו־נואר'".אפילו כאן דיברו עליו."טוב לשמוע - וזו הפעם הראשונה. החדשות האלו לא תמיד מפליגות חזרה".מה מושך אותך לסיפורים הקודרים על שולי החברה?"כשאני בוחנת קיום של מישהו, אני שואלת את עצמי איך זה להיות הוא, והתהליך נע מתהייה להצדעה. אני מעריצה את הדמויות שלי על ההתמודדות שלהן".ואת לא מפחדת שהקהל יסתכל עליהן ברחמים?"אני חושבת שזה קשור לדמות עצמה ולא לנסיבות חייה. אני בוחרת בדמויות שעוד יש להן סיכוי ושלא מוכנות לוותר. אבל חשוב לי גם לחפש את ההומור. גם בחיים קשים יש אירוניה וחום. אפילו ב'קר עד העצם' יש חלקים קלילים יותר, כמו כשריי לוקחת את שני אחיה לצוד, אומרת להם לשתוק והאח מתעטש".אמרת פעם שאפל זה המונח המפחיד ביותר בקולנוע האמריקאי. תוכלי לדבר קצת על בעיות המימון שבוודאי נתקלת בהן כיוצרת "אפלה"?גראניק נדרכת. "עכשיו הטאבו הגדול בקולנוע האמריקאי הוא לא אופל, אלא עוני. עוני זה דאונר! אפשר לחתוך למישהו את האוזן ולשפוך עליו חומצה, לאנוס, לרצוח - וזה שובר קופות. עוני מרחיק, ואילו אלימות יותר מעניינת ומושכת משקיעים. והסיבה לכך היא שלעוני אין תשובה פשוטה. כל מה שצריך זה משקיע אמיץ, והם נדירים. לי היה מזל"."לא רציתי להתעלל בה, אבל סרט דורש טוטאליות" בצילומים גראניק התעמתה עם העוני הכפרי באופן הכי מפורש ונתנה לגיבורה שלה אתגרים אמיתיים, כמו לגדוע עצים, ללכת מכות, ואפילו, בסצנה גרפית למדי, לפשוט מגופת סנאי את עורו ולהוציא את מעיו (עובדה שבכלל לא מסתדרת עם כך שגראניק בכלל צמחונית).את יכולה להסביר את הבחירה הזו?"אם היא לא היתה עומדת בזה, היא לא היתה מתאימה לתפקיד. זה לא שרציתי להתעלל בה, אבל זה סרט שדורש טוטאליות, על אנשים שבאמת עושים את הדברים האלו. בהרי האוזרק לוקחים כמובן מאליו את כל הדברים שהיא למדה".עשתה כל מה שבחורה באוזרקים חייבת לדעת לעשות. ג'ניפר לורנס ב"קר עד העצם"ברור שהלוקיישן ורוח המקום חשובים לך. אחרי שצילמת בהרי האוזרק ובצפון ניו יורק, יש לך עוד לוקיישנים בראש?"וואו. מעטים המקומות שלא הייתי רוצה לצלם בהם. מקסיקו, בולטימור. אפילו ירושלים הדליקה אותי. מובן שאצטרך לדעת עליה יותר, אבל כשהסתובבתי בה, הרגשתי את הגלגלים במוח מתחילים להתגלגל".ומה עם תל אביב? במיוחד עכשיו, כשמחוץ למלון שלך יש מלא אוהלים."הסבירו לי על מאבק הדיור, ובדיוק הסתובבתי שם והתעניינתי. הוא נראה לי צודק. אני מקווה מאוד שיש ביניכם קולנוענים שמבינים את פוטנציאל התיעוד האדיר שם. יש בישראל כל כך הרבה נושאים לסרטים טובים".

לצאת קצת מהריאליזם אחרי שתחזור לביתה במנהטן, תמשיך בעבודה על סרט דוקומנטרי, ששוב מתרחש במיזורי ומציב במרכזו גבר שמתמודד עם משבריו הכלכליים. את חוזרת לשוליים. מה עם לעשות סרט קליל? קומדיה רומנטית?גראניק מהנהנת ומחייכת. "חשבתי על זה! התגלגלתי לאחרונה למחנה מוזיקת רוק לילדות, וזה היה מצחיק. מתי בפעם האחרונה ראית להקת מטאל שמורכבת מבנות בלבד? זה סרט שהייתי שמחה לעשות. בלי כאב ובלי הפשטה של עורות. אני אשמח לעשות עוד משהו עם ילדים. לצאת קצת מהריאליזם".יש לך ספקות לגבי מה שבחרת לעשות בחיים? "בוודאי. זה אף פעם לא קל כמו שחושבים. לא משנה איפה אתה יוצר, כולנו מפחדים להתייבש. כלכלית, יצירתית, נפשית".והעובדה שנהיית מפורסמת מלחיצה?"אני מפורסמת? אני לא מפורסמת".נסתפק במוערכת. "אוקיי. אקבל את זה. אבל בוודאי, כשאתה יודע שיסתכלו עליך אחרת בגלל משהו שעשית, אתה נהיה באופן טבעי דרוך יותר. צריך לדעת לסנן את הפחדים האלו".ואם לא היית עושה סרטים?"הייתי אנתרופולוגית".די דומה למה שאת עושה עכשיו.(צוחקת) "זה נכון. גם שם אתה מפלס את הדרך עם התפתחות עלילתית. הייתי שמחה להיות מהאנשים האלו שעוזרים לצבים לחזור לים. זו נשמעת כמו עבודה שלא משנה מה, אתה מרגיש שאתה עושה משהו טוב. כמו סם באיזשהו אופן".גם הקולנוע."כן, רק שהקולנוע זה סם הרבה יותר מסוכן".

*#