רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

די.וי.די: כשאהבה של אם לבנה הולכת רחוק מדי

"רחם" מציג משל מטריד על בחורה היולדת העתק גנטי של אהובה המת. העלילה מעניינת, אבל היא לא יותר ממצע לדיון פילוסופי

תגובות

מבין כל במאי הונגריה, הידועים במוזרותם, אחד הקיצוניים בשנים האחרונות הוא בנדק פלגיאוף. אחרי "דילר" ו"יער" העלילתיים אך הזויים, הגיע האקספרימנט "שביל החלב", מעין סרט טבע על בני אדם שמתאים יותר למוזיאון מאשר לאולם הקולנוע. סרטו החדש הוא ניסוי נוסף, הפעם בפילוסופיה ועם צוות בינלאומי. הוא נקרא "Womb" ובוודאי זכור לבאי פסטיבל חיפה האחרון.הקולנוע המשעמם הכי מעניין שיש. רותם יפעת על "שביל החלב"רבקה (אווה גרין) וטומי (מאט סמית) מכירים מאז שהיו ילדים. שנים ארוכות לא התראו בשל נסיעתה של רבקה ליפן עם משפחתה, אך בבגרותה היא וטומי מחדשים את הקשר והופכים לנאהבים, עד אשר תאונת דרכים לוקחת ממנה את אהובה. בצעד שטיבו יתברר לאורך הסרט, מחליטה רבקה להיכנס להריון וללדת שכפול גנטי של טומי, שאותו תגדל כבנה. הוריו של המנוח מזועזעים והחברה מרחיקה אותם. אבל לרבקה לא אכפת כל עוד יש לה את טומי הקטן, שעתיד לגדול ולהפוך להעתק מדויק של אביו, האיש שפעם אהבה.מדע לא כל כך פופולרי. "Womb":הסרט הוא למעשה משל, כך שאין לתפוס אותו כדרמה ריאליסטית. תורמים לכך הצילום המושלם באופן מכני, הפסקול המטריד בזמזומו החלול ועיניה הקרות כקרח של השחקנית הראשית, קפואות יותר ממזג האוויר הסגרירי השולט בכל סצנה בסרט. הקצב האיטי, על גבול הבלתי אפשרי לצפייה, יחד עם השקט המילולי הסורר בסרט הדל בדיאלוגים - משלימים את החוויה.אדיפוס מחפש משמעות הרבה שאלות במספר רב של נושאים הנוגעים זה בזה עולות במהלך הצפייה, אך הסרט אינו טורח לפתח אותן או להתמודד עם היותן מרחפות בחלל. כיוון שהוא משמש רק מצע לדיון, על הקהל מוטלת האחריות לנסות ולהרהר באותן קושיות, שכן כמו מחבת טפלון, שום תיאוריה לא ממש נדבקת אל הסרט. גם השאלות עצמן באות כמובן מתוך עולם המושגים ומהדברים המעסיקים את הצופה, הנה מה שמצאתי בו אני:הבאת ילד לעולם נתפסת לרוב כאקט לא אנוכי – האמנם? נהוג לחשוב שהורים הם ההפך הגמור מאנשים אנוכיים, שכן הם מבלים את רוב זמנם בטיפול מסור לאדם אחר. בשאר הזמן, הם דואגים לו בצד האחורי של ראשם. אבל ההורות של רבקה נובעת ממניע אגואיסטי לחלוטין – היא רוצה את האהוב שלה בחזרה. המטרה לשמה היא מגדלת את הילד שלה, השיבוט של אביו, היא כדי לא להתמודד עם הסתלקותו של המקור מן העולם, בטרם עת. ואם במהלך הסרט נדמה שייתכן שהיא אם למופת שרק רוצה להגן על בנה, האקט הסופי שלה בסרט מוכיח מה היתה תוכניתה לאורך כל הדרך. ומכיוון שהחשד למניעים החולניים קיים בזמן הצפייה ואף מועלה מדי פעם באופן מלאכותי על ידי הבמאי, כל ליטוף מקבל משמעות אחרת. כל מילת אהבה בין אם לבנה נשמעת פתאום כמו כזו הנאמרת בין אשה לאהובה, ובאופן כללי סיפורו של אדיפוס מהדהד מקיר לקיר. מה שמוביל אותנו אל הנושא הבא - התסביך שבהורות.שמישהו יקרא לעובדת סוציאלית. "Womb"האם אפשר להביא אל העולם ילד מבלי לפגוע באיזשהו שלב בנפשו הרכה? במהלך הסרט מסתירה רבקה באופן אובססיבי מטומי ג'וניור את היותו שכפול גנטי. היא מגינה עליו מפני העולם, אומרת שהשאר טיפשים או לא מבינים. אסטרטגיה זו סופה להתפוצץ ברגע הגילוי. אך לו היתה בוחרת רבקה לפתוח בפני בנה את כל הקלפים כבר מגיל קטן, הוא היה מתבגר בתחושת אי זהות תמידית. כלומר, עצם ההחלטה שלה להביאו אל העולם היא שדפקה את חייו מראש, ללא קשר לאופן שבו תבחר האם לנהוג. מעבר לעובדה שנקודה זו מחזירה אותנו לסעיף הראשון, היא מחדדת את היותו של הסרט אלגוריה לכל החלטה של הריון ולידה, שעצם היותה עלול לפגוע בנפש הרכה שבדרך. אין זה כמובן אומר שעל כולנו להרים ידיים מראש, אלא להפך – רק לזכור שלשמור את ילדינו בתוך צמר גפן לא באמת יציל אותם מן המציאות שבחוץ. מקסימום ידחה את הקץ.

"Womb". בימוי: בנדק פלגיאוף. הונגריה/צרפת 2010, 107 דקות. אנגלית ללא תרגום.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

*#