די.וי.די: ילדים לא חייבים להיות מפחידים

בעידן קולנועי של ילדים-מפלצות מגיעה הקונטרה של הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

כשם שהוא נהנה להציג ילדים ופעוטות בשיא המתיקות שלהם, הקולנוע תמיד רחש חיבה מיוחדת לזאטוטים רעים עד שטניים. רוב סרטי האימה שמכבדים את עצמם יכילו לפחות אימג' אחד מטריד של דרדק מפחיד, ממש כשם שדרמות רבות בונות לפחות קו עלילה אחד סביב מצוקה בתקופת ההתבגרות. בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע חייבים לדבר על קווין, שבו מככב צאצא מהגיהנום. סיוט נוסף לכל הורה יגיע בשבועות הקרובים בדמות הילד עם האופניים של האחים דארדן. גם אלוהי הקטל שעדיין מסתובב בבתי הקולנוע נוגע בסוגיה של אלימות בקרב נערים. אל מול כל אלה ועוד, סרטו החדש של המאסטר היפני הירוקאזו קורה-אדה מציב קונטרה עדינה אך איתנה.שמו של היוצר האסייתי אולי זכור לחובבי הקולנוע בעקבות שני סרטים מפורסמים שלו שמצאו את דרכם אל המסכים בישראל - "החיים שאחרי" מסוף שנות ה-90 ו"איש אינו יודע" מאמצע העשור הקודם. קורה-אדה המשיך בעשייה ענפה, אך למרבה הצער סרטיו הטריים יותר לא הוקרנו מסחרית בארץ - בין אם זה "Still Walking" המרהיב והמרגש משנת 2008, או סרטו האחרון שנקרא "I Wish" - והאופציה הכמעט יחידה לצפות באלטרנטיבה שמציע הקולנוע שלו היא ספריות ההשאלה.משאלת מיליון הדולר. "I Wish":זהירות, ילדים בדרך קורה-אדה אינו במאי אלטרנטיבי במובן הקיצוני של המילה, אלא דווקא מייצג עשייה קולנועית שכמעט וחלפה מן העולם. הדרמה אצלו נבנית לבנה אחר לבנה, בשקט ובביטחון אינסופיים. אם סרטו הקודם היה נראה לעתים כמחווה לקולנוענים יפניים קולוסליים דוגמת יסוג'ירו אוזו או קנג'י מיזוגושי, הרי שהנדבך הנוכחי בקריירה שלו מוכיח שהוא כבר ממש לא רחוק מרמתם של הגדולים ביותר.גיבורי הסרט הם שני אחים, בני תשע ו-11. הבכור, קיוצ'י (קוקי מאאדה), מתגורר עם אמו השתיינית שמתפרנסת כקופאית בסופרמרקט אף על פי שאפילו היא מרגישה מבוגרת מדי לתפקיד. עוד דרים איתם שני הוריה של האם, סבתא חובבת ריקודים וסב המייצר ממתקים. בחלק אחר של יפן מתגורר האח הקטן, ריו (אושיהירו מאאדה), עם אביהם של השניים המנגן בלהקת רוק אתנית. צמד האחים לא התראו זה זמן רב בשל הפירוד בין הוריהם, אך שומרים על קשר טלפוני. כאשר קיוצ'י שומע ששתי רכבות מהירות החולפות זו על פני זו מייצרות מספיק אנרגיה כדי להגשים משאלה, הוא מגייס למשימה את אחיו הקטן. כל אחד מן השניים אוסף מקבץ חברים, לכולם משאלות שיש להגשים, ומשני קצוות הם יוצאים לנקודת מפגש שם יחלפו שתי רכבות זו על פני חברתה.כבר לא בונים סרטים בקצב כזה. "I Wish"נעים על הפסים הדמויות הראשיות בסרט הם צמד האחים וחבריהם, ואין כמו קורה־אדה כדי לתאר במדויק וללא התנשאות את עולמם של הקטנים האלה. הצופה מחליק פנימה בקלות ובנוחות ולא נותר אלא ליהנות מעבודת הרקמה הסיפורית המעודנת, מכמה צחוקים בשביל הבריאות ומכמה שיאים רגשיים מפעימים. עם זאת, לפעמים הנימוס והבגרות של הילדים בינם לבין עצמם נראים מוגזמים, או אולי יפניים מדי. יחסיהם עם המבוגרים, שילוב של כבוד בפניהם ולעג או סרקזם מאחורי הגב, נדמים אמינים יותר. אבל איפה אם לא בסרט יימצאו ילדים המחנכים את הוריהם והנוהגים בהגינות זה כלפי חברו?חובבי הסרטים הקודמים של הבמאי ימצאו בהם מוטיבים ואלמנטים שיזכירו להם את הילדודס המגדלים את עצמם, כמו ב"איש אינו יודע", או יתמוגגו מסצנה אחת מופלאה שכמו שאולה מ"החיים שאחרי", שבה נדמה שהבמאי צילם את השחקנים-ילדים עונים בכנות לשאלה "מה היית מבקש לו היתה לך משאלה אחת?". הכל משתלב היטב לכדי חוויית צפייה נעימה, בסרט אשר מזכיר מעט את הממתקים שמייצר סבם של הגיבורים הקטנים – לא בטוח שטעמו הענוג והמרומז מתאים לכל חך, בעידן של גרייה תמידית כמו זה שבו אנו חיים היום. אבל אין ספק שהוא טעם נרכש, שנהנים ממנו יותר ככל שמתרגלים אליו ואל סוג הקולנוע הזה. וכל עוד עדיין יש בעולם יוצרים כמו הירוקאזו קורה-אדה, תמיד תהיה תקווה לאמנות הקולנוע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ