"הדשוט": ניאו-נואר בתאילנדית

הסרט החדש מאת הבמאי הפיוטי בדרך כלל של "חיים אחרונים ביקום", מלא בהפתעות, פיתולי עלילה ורגעי אלימות שיגרמו אפילו לצופה המשופשף לתהות מתי הוא ראה דבר כזה. התשובה: כנראה שאף פעם

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

ההתכתבויות של הקולנוע האסייתי עם עמיתו מן המערב הולידו לא פעם יצירות מרתקות ואף חדשניות. הקולנוע הדרום־קוריאני של העשור האחרון לוקח ז'אנרים אמריקאיים מובהקים - החל ממערבונים ועד למותחן הנקמה - והופך אותם על ראשם, מעניק להם טיפול מזרחני ולכן גם משמעויות סגנוניות ותמטיות טריות. גם ביפן וסין גילו כבר מזמן את הקהל שמעבר לאוקיינוס השקט, אבל ניאו־נואר בתאילנדית? זה כבר באמת חדש."הדשוט", כך נקרא הסרט כאשר הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, הוא סיפורו של שוטר לשעבר שהפך לרוצח שכיר, אשר אחת מן ההתנקשויות שלו משתבשת ומותירה בו מום משונה – פגיעת קליע בראשו גורמת לו לראות את העולם הפוך. זוהי רק נקודת הפתיחה לסרט רווי תהפוכות ופיתולי עלילה בלתי אפשריים כמעט, המכניסה לעולמו המהופך של גיבורנו הרבה מאוד נבלים, פאם פאטאל כמקובל בז'אנר וגם לא מעט אקדחים נוספים. למרבה השמחה, כל אלה ועוד מגובים בעשייה קולנועית מרהיבה עד כדי התרגשות אמיתית.

הפוך על הפוך. "הדשוט" - הטריילר:

הפליאה על הזיווג הלא סביר בין הקולנוע הפיוטי של תאילנד והסוגה המחוספסת שהיא הפילם־נואר החדש רק מתגברת, אם לוקחים בחשבון את זהות הבמאי. יש שני במאים בולטים בתאילנד, המתחרים ביניהם הן על תואר היוצר הבולט של מולדתם והן על תואר השם המסובך ביותר בקולנוע העולמי. אלו הם אפיצ'אוטפונג ווירסייתקול (זוכה קאן עם "הדוד בנומה שיכול לזכור את חייו הקודמים") ופן־אק ראטאנרואנג, הבמאי של "הדשוט". ייתכן ופן־אק מוכר לצופה הישראלי בזכות "חיים אחרונים ביקום", סרט אשר הוצג בארץ בהצלחה יתרה. בכל מקרה, רוב סרטיו משייטים בטריטוריות החלומיות־הזויות־פיוטיות ולא מייחסים חשיבות רבה לנרטיב מסורתי. העובדה שדווקא הוא יהיה חתום על סרט שחלקו הארי מושתת על סיפור היא לא פחות מהלם מוחלט.משהו שהג'וקר של "האביר האפל" היה חושב עליו

מעט מאוד יוצרים מצלמים את הטבע בכזו יראת כבוד והתפעלות כמו פן־אק, אם כי זהו מאפיין מובהק של הקולנוע התאילנדי גם באופן כללי. הצילום וההתעכבויות העדינות שלו על החי והצומח בסביבתו של הגיבור, שהמוות רודף אחריו, יוצרים סתירה התורמת רבות לסרט. ואולי זה כיוון שאני סאקר של נרטיבים שבורים וקפיצות בזמן, אבל לדעתי הבמאי עשה עבודה מזהירה גם כמספר סיפורים קוהרנטיים שלא מפריז בשימוש בקולנוע אמנותי מדי.ניקח לדוגמה את האפקט המהופך, אשר בקלות היה יכול להיות גימיק ריק מתוכן ותו לא. ההחלטה העלילתית לפיה הגיבור רואה את העולם במהופך, החל מנקודה מסוימת, מכתיבה למעשה כמה וכמה שוטים שבהם המצלמה מסתכלת בעולם הפוך, כאילו מנקודת מבטה של הדמות הראשית. היוצר משתמש באפקט המבלבל במשורה, ומשתדל לטעון את הסיטואציות גם במהות הספציפית לאותה סצנה וגם לא לשחק יותר מדי במוחם של הצופים, אבל כן לנסות ולהפתיע. מדהים איך שזה עובד לו בכל פעם מחדש, ובדיוק כשניתן היה לחשוב שהעניין מוצה עד תום.

טבע מפעים ואקדחים. מתוך "הדשוט" (צילום: יח"צ)

מדובר בסרט המלא הפתעות מכל הסוגים, שעשוי לגרום גם לצופה הקולנוע המשופשף ביותר לנסות ולהיזכר מתי ראה בעבר, אם בכלל, דבר כזה בסרט כלשהו – ולא משנה מהו הדבר. סצנת עינוי לצורך הוצאת מידע, למשל, משחקת עם ציפיות הקהל עד שבוחר המענה באחד הכלים הפחות מאיימים למראה, אשר הופכים לסיוט כאשר מתגלה עבורם צורת שימוש יצירתית. באופן אישי, הסרט כלל גם פטיש פרטי שלי – עלילה כל כך מופרכת שהיא למעשה הגיונית לגמרי. משהו שמזכיר בסגנונו את צורת החשיבה של הג'וקר מ"האביר האפל". אתם יודעים, סיפורים שעלולים לגרום לצופים רבים להגיד "מה, הוא באמת תיכנן את כל זה?" ולאחרים לשחרר קצת ולחוות את הסרט דרך התחושה שאין זה משנה, כל עוד נהנים בזמן הצפייה עצמה.ההנאה נובעת, כיאה למותחן בלשי, מן העובדה שברוב שלבי הסרט מתחרים ביניהם מספר מוחות קרימינליים. הסרט מציף ומצל לסירוגין שאלות וקושיות במוחו של הצופה, כאשר כל הזמן מתחלפת התהייה לגבי זהותו של הקלף הבא שייזרק למשחק (כמו גם לגבי זהות הזורק), מי הבוס האמיתי בשרשרת הדירוג של החבר'ה הרעים, מי משחק במי בעצם ומי מודע למה. זה נשמע מסובך ומפותל, אבל בסרט עצמו זה מעסיק את התודעה ללא הרף באופן שהופך את הצפייה לחוויה. איזה סרט מפעים, איזו יצירה מפוארת ואיזו הפתעה עצומה מבחינת כיוון חדש שאליו שבר הבמאי של "חיים אחרונים ביקום" ו"גלים נסתרים". כדאי לזכור את שמו ולקחת את סרטיו הקודמים לשם השוואה, אבל, כאמור, במקרה של התאילנדים האלה - עדיף לרשום.

"הדשוט". בימוי: פן־אק ראטאנרואנג. תאילנד 2011, 105 דקות. תאילנדית עם כתוביות באנגלית.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ